אריה דבי עילאי (ש"ס) קד

משא"כ בחטאת העוף דלא שייך כלל דומיא דשלי בשלך בשום אופן כיון דאין חייב על המליקה בחוץ שפיר יש לדייק ולומר דהוי בכלל שני איסורים. וגם י"ל עוד עפ"י מ"ש המשנה למלך פי"ט מהל' מע"ק דעל קדשי בדק הבית אין שום חיוב של בחוטי חוץ והמה שם על הרמב"ם שלא הביא דין זה יעו"ש. א"כ לא שייך כלל דומיא דשלי בשלך בענין הזה ואיך נימא דיש שני איסורים אחד משום חולין בעזרה ושנית משום זורק דם קדשי בדק הבית בעלי מומין דהיא תרתי דסתרי שאם דינם כקדשי בדק הבית שוב אין איסור משום חולין בעזרה וכ"ז באשם תלוי דהיא קרבן בהמה משא"כ בחטאת העוף דלא שייך גבי' כלל דומיא דשלי בשלך וכמ"ש ביון דליכא חיובא במולק בחוץ. אך לפי דברי השאגת ארי' הנ"ל דסותר הראי' שהביא נגד דעת הרמב"ם דלא אישתרי לכהנים לבישת בגדי כהונה מן חטאת העוף הבאה על הספק וכ' דאין ראי מזה משום דריבתה תורה מההיקש דוהזב את זובו לזכר ונקבה דחטאת העוף באה על הספק ממילא נתרבה דרשאין הכהנים ללבוש בגדי כהונה בשעת הבאה של חטאת העוף א"כ כמו כן אף אם נמצא שני איסורים בהבאת הקרבן של חטאת העוף על הספק מ"מ נתרבה גם זה מן ההיקש דוהזב את זובו לזכר ולנקיבה ודוקא על הא דאין ההיקש למחצה ושמא אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקיבה כו' ע"ז פרכינן לא אם אמרת בזכר שאיסור אחד תאמר בנקיבה כו' משא"כ על גוף ההיקש דאתי ללמוד על הבאת קרבן חטאת העוף על הספק בזה אין משיבין על ההיקש ונתרבה מההיקש להביא חטאת עוף על הספק אף דאיכא שני איסורים כו' ועפ"ז מתורץ קו' שושנת העמקים דאף דספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ הו"א שלא להביא חטאת העוף עה"ס מחמת דהספיקות סתרי אהדדי דגם בהבאת הקרבן איכא ספק איסור דאורייתא כנ"ל

והנה עפ"ז יש לתרץ מה שהקשה בשו"ת פנים מאירות חלק שלישי שעם מס' קדושין ומס' יו"ט סי' ד"ט על דברי רש"י במס' כריתות דף ז' ע"ב ודף כ"ו ע"ב ודהיינו שעפ"י הקדמה הנ"ל הוציא מכלל הדברים הנ"ל שיש בהבאת קרבן חטאת העוף הבאה על הספק גם כן שני איסורים ורק דבזה אין משיבין על ההיקש ונחשבה הכל מההיקש עפ"ז יש לתרץ קו' הפנים מאירות והגם שגוף התירוץ שתרצתי קושייתו היא אף בלא הקדמה הנ"ל וכאשר יבואר מקודם גוף התירוץ שתירצתי קושייתו אף זולת הקדמה הנ"ל. מ"מ עפ"י הקדמה הנ"ל יתבאר ביותר ויותר התירוץ שעל קושייתו. והיא דהפנים מאירות הקשה על מ"ש רש"י דף ז' ע"ב ד"ה מביאה קרבן שתי תורים כו'. אבל חטאת לא מצי לאתנויי כו' ומשום חולין על המזבח לא איכפת לן דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבא אכילה. ובמס' נזיר ילפינן דחטאת העוף באה על הספק עכ"ל רש"י ובדף ך"ו ע"ב כ' עוד רש"י ד"ה ובדין הוא דמותרת בהנאה כו' ומשום חולין בעזרה כו' דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל מליקה לא כו' יעו"ש והקשה הפ"מ מסוגי' דנזיר דף כ"ט הנ"ל דקאמר וסבר ר' יוסי הכי והתניא ר"י ב"ר יהודא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק כו' ורוצה הגמ' לפרש ששני איסורים היינו איסור נבילה ואיסור חולין בעזרה הרי לפי מה דרצה הגמ' לפרש הברייתא דשני האיסורים המה מדאורייתא מוכח דחולין שנש"ב שייך אף במליקה והנה מה שמתרץ הפ"מ דכוונת רש"י בדף ך"ו היינו לפי דהא דקאמר בנזיר דהוי שני איסורים היינו אם נתיר חטאת העוף גם באכילה יהי' שני איסורים משא"כ כשאסור באכילה הגם דעל הבאת חטאת העוף עושה איסור של הבאת חולין בעזרה מ"מ בזה הוי גזירת הכתוב כמו גבי אשם תלוי וכוונת רש"י בהא דאם משנמלקה נודע שלא ילדה תקבר דבשעת מליקה התירה התורה ואין כאן חולין בעזרה ומותרת בהנאה דאינו בכלל חולין שנשחטה בעזרה במליקה אלא באכילה אסורה וכמה רחוקים ודחוקים דבריו בלשון רש"י דפשט הלשון מורה דיש חילוק בין שחיטה למליקה ואם מטעם הגזירת הכתוב קשה הלא גם בשחיטה הותר באשם תלוי להביא חולין לעזרה ועל פרש"י שבדף ז' ע"ב דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבא אכילה הניח הפ"מ בעצמו בצ"ע ועכ"פ נשאר קושייתו על רש"י דף ז' ע"ב מהא דנזיר הנ"ל. והנה בס' משנה לחם רוצה לתרץ קו' הפ"מ ורוצה לפרש כוונת רש"י עפ"י דנוחר ומעקר פטור משום חולין בעזרה. הנה הקשה בעצמו על פי' זה דא"כ איך קאמר דמאי שני איסורים לאו איסור נבילה וחולין בעזרה הלא אם יש לאו נבילה ליכא חולין בעזרה. דהוי נוחר ומעקר וגם בס' שושנת העמקים כלל י"א דף ק"ח ע"ד העיר בזה בדרך קושי' להקשות כן על הברייתא ומביא כן גם בשם קול בן לוי ומה שתירץ בזה בס' משנה לחם הנ"ל דהגמ' מפרש הברייתא רק למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ורק דמקשה על שיטת ריב"ח דס"ל מחזיר סימני' אחורי העורף כו' אין לשון הגמרא סובל זה כלל ורק כפי הנראה מפשוטו דס"ל להגמ' דהתנא דברייתא ס"ל דיש שחיטה לעוף מ"ה ואיסור דנבלה היינו נבלה ממש ולא טריפה. וגם גוף הדבר להעמיס בכוונת רש"י דכ' דלא אסרה תורה אלא שחיטה אבל מליקה לא דהוא מחמת נוחר ומעקר הוא דבר רחוק דא"כ הו"ל לרש"י לפרש כן במפורש וגם אינו מתורץ בדבריו הקו' שעל לשון רש"י דכריתות דף ז' ע"ב דכ' ומשום חולין על המזבח לא איכפת לן כיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבא אכילה דשם מפורש דאין הטעם משום נוחר ומעקר רק משום דאין למזבח אלא דמה וקשה קושי' הפ"מ הנ"ל מסוגי' דנזיר הנ"ל. והנה בס' מקור חיים בחידושיו שעל מס' כריתות שבסוף הספר גם כן מתרץ קו' הפ"מ עפ"י שממציא לחלק בין חולין שנשחטו בעזרה לבין חולין שנכנסו לעזרה דכשיצאו משם שחזרו להיתרן הראשון משא"כ כשנשחטו שם דנאסרו שמה יעו"ש ולא ידעתי מנ"ל להמציא סברא זו מלבו ולא מבעי' לדעת התוס' בהרבה מקומות שאין חיסור הכנסת חולין לעזרה רק בעושה שמה דרך עבודה שכ' התי' במנחות דף פ' ע"ב ד"ה וכי מכניסין חולין לעזרה בטעם הדבר משום דדרשינן מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור דהיינו כעין עבודה דומיא שלי בשלך יעו"ש א"כ נראה פשוט דכשעושה בעזרה כעין עבודה אין לחלק בין כששוחט שמה בין כשעושה משאר דרכי העבודה כיון דאיסור של ההכנסה בעזרה תלוי רק היכי דעושה כעין עבודה. אלא אפי' לדעת רש"י דכ' בתמורה דף כ"ג ע"א ד"ה יאכלו גבי שירי מנחה כתיב כו' דאף במכניס בנא עשי' כעין עבודה אסור מ"מ בעושה שם כעין עבודה דומה ממש לנשחט שמה. ונהי דנימא שבהכנסה גרידא לא נאסר כשיצאו משם מ"מ כשעושה שמה כעין עבודה היא דומה ממש כמו אם נשחטו שמה א"כ לא מסתבר לפרש כלל דברי רש"י בהא דמחלק בין שחיטה למליקה כדברי המקור חיים הנ"ל כיון דעושה שם בעזרה מעשה עבודה ממש במליקה. ולא עוד אלא דנראה דאף לדעת רש"י בתמורה דף ך"ג הנ"ל דאף בהכנסה לבד אסור מ"מ כאן במליקת חטאת העוף הבאה על הספק לא שייך כלל ספק חולין בעזרה ע"י הכנסה בלבד דלא גרע חטאת הזה הבאה על הספק מן קדשי בדק הבית דמבואר במשנה למלך פ"ב מהל' שחיטה הל' ד' שם בדף צ' ד"ה ודע דאף שכתבנו דאסור להכניס חולין לעזר' כו'. אבל כל שהקדישו אף שהוא הקדש בדק הבית מותר להכניסו בעזרה יעו"ש וכבר כתבתי לעיל דמסתברא דחטאת העוף הבאה על הספק אף באותו צד הספק שאינה מחויבת בקרבן מ"מ הוי הקדש בדק הבית ואפי' אם נדחה סברא זאת עכ"פ הוי דין חטאת הבאה על הספק כמו לצורך קרבן המבואר שם במשנה למלך דמותר להכניסו בעזרה יעו"ש ובזה נדחה גם מה שכ' במקור חיים שם תיכף בתחלת דבריו להקשות על רש"י דמחלק בין שחיטה למליקה דהרי הכניסה לבדה בעזרה אסור ולפמ"ש לא נאסרה הכניסה לבד בחטאת העוף הבאה על הספק כיון דהוי לצורך קרבן המבואר במשנה למלך הנ"ל ובזה נדחה נמי פירושו של המקור חיים בכוונת דברי רש"י כדי לתרץ קושי' הפ"מ הנ"ל דהיינו דכשהוחזר לחוץ מהעזרה דלא נאסר כלל כמו שהי' נאסר אם הי' נשחט בעזרה דאין מקום לזה כלל כיון דכאן לא נאסרה כלל בהכניסה לעזרה לבד כיון דהוי לצורך קרבן. א"כ לא נאסר רק ע"י מה שנעשה שמה בעזרה דרך עבודה א"כ אין חילוק כלל בין זה לבין אם הי' נשחט שמה

ולתרץ קושי' הפנים מאירות הנ"ל נלפענ"ד עפ"י מ"ש לעיל לתרץ קו' השושנת העמקים דל"ל קרא להביא חטאת העוף על הספק תיפוק לי' דספיקא דאורייתא לחומרא מדאוריי' ותרצתי דההו"א הי' מחמת שאינו נאכל ה"א שלא להביא כלל כדי