אריה דבי עילאי (ש"ס) קג

הכי בקושי התירו משום דעכ"פ הוי חולין שנשחטו בעזרה איסור דרבנן דז"א דבוודאי א"א לעקור חיובא דאורייתא משום איסור דרבנן וכמבואר בחולין דף פ"ו בתוס' ד"ה סיפא נמי תימא דמשום גזירה דילמא אכיל נבילה כו' יעו"ש ולפי הנ"ל ניחא דרש"י לשיטתי' דס"ל דחטאת העוף דאינו נאכל הוא מדאורייתא א"כ לא הי' מהראוי להקריב כלל משום דאין מביאין קדשים לבית הפסול ורק ביון דאין לה תקנה לאכול בקדשים צריכה להביא קרבן ולכך כשהותרה לאכול בקדשים לכך אין מביאה השאר ורש"י דכ' הטעם משום מליקת חולין כיון דגם הא דאין מביאין קדשים לבית הפסול היא ג"כ פלוגתא דר"ש ורבנן ויותר ניחא למינקט הפלוגתא של חולין שנ"ב עכ"פ נוכל לתרץ גם אליבא דר"ע דחולין שנש"ב לד"א מ"מ ניחא דאין השאר עליה חובה כיון דבקושי התירו

ועוד אפשר לתרץ קו' השושנת העמקים דל"ל קרא לחטאת העוף דבאה על הספק דתיפוק לי' בלא"ה משום דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא עפ"י דהנה יש להעיר בגוף קו' התו' דזבחים והי' מקום קצת לתרץ עפ"י דעת הרמב"ם פ"ו מהל' כלאים דהכהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה לוקין מפני האבנט שהוא כלאים א"כ שפיר הו"א שלא להביא חטאת העוף תבא על הספק מחמת ספק לבישת בגדי כהונה שלא בשעת עבודה דשמא לא הי' ולד ולא נתחייבה בקרבן כלל אח"כ מצאתי בשו"ת שאגת ארי' סי' ך"ט דמביא ראי' מחטאת העוף הבא על הספק כדעת הראב"ד החולק על הרמב"ם בבגדי כהונה רק כיון דשרי בשעת עבודה שרי לגמרי אף שלא בשעת עבודה ואח"כ סותר ראי' זו מהא דנזיר דרבי קרא מהיקשא דוהזב את זובו לזכר ולנקבה כו' יעו"ש ולא העיר עפ"י דברים ההם על דברי תוס' דזבחים הנ"ל דל"ל קרא על חטאת העוף הבא על הספק. והנה עפ"י מה שמדקדק בשאגת ארי' שם דאם נימא כדעת הרמב"ם בלבישת בגדי כהונה שלא בשעת עבודה ורק דהתורה ריבתה לחטאת העוף א"כ קשה על הברייתא דנזיר דקתני לא אם אמרת בזכר שכן איסור א' תאמר בנקיבה ששני איסורים כו' ולא קאמר בזכר שני איסורים עם איסור כלאים משום דלא חשיב אלא איסורים שבשעת אכילה משא"כ איסור כלאים הוא רק בשעת עבודה יעו"ש עפ"ז יש לתרץ מה דק"ל על הא דקאמר בברייתא לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד תאמר בנקבה ששני איסורים כו' דתיקשי על הא דקאמרה הברייתא הא דלא אם אמרת בזכר כו' רק על מה דקאמר אי מה זכר מביא קרבן ונאכל כו' והרי גם על הא דניחא לי' לברייתא דמה זכר דמביא קרבן על הספק כו' תיקשי ג"כ קושי' כזו דבזכר איכא רק איסור אחד משא"כ בנקבה איכא שני איסורים אפי' על הבאת הקרבן האחד מחמת מליקת חולין בעזרה והשני כיון דמוקי הברייתא כמ"ד יש שחיטה לעוף מ"ה והוי המליקה ספק נבילה והוי איסור להכניס נבילה למקדש כמו שאסור להכניס שרץ למקדש וכמבואר ברמב"ם פ"ג מהל' ביאת מקדש הל' י"ו ומסתמא אין לחלק בין שרץ לנבילה וגם לא ידעתי אם יש לחלק בזה בין נבלת בהמה דמטמא לבין נבלת עוף טהור דאינו מטמא רק בבית הבליעה וא"ל דאף בשרץ דוקא כשהכניסה לבית המקדש משא"כ כשנמצא שרץ במקדש וצריך להוציא' וה"ה בנבילה שנתנבלה במקדש דז"א דעכ"פ אסור לשהות שם את הנבילה כמו שרץ המבואר ברמב"ם שם הל' ך'. והלא חטאת העוף צריך לשהות שם כדי למצות מדמה וכמבואר ברמב"ם פ"ז מהל' מעשה הקרבנות הל' ו' וז' דמצוי דם חטאת העוף מעכב. וגם עוד תיקשי ביותר על הא דקאמר תאמר בנקיבה ששני איסורים כו' ולמה לא קאמר שלשה איסורים. כיון דאם הי' נאכל ג"כ היו צריכים הכהנים לאכול בעזרה והי' עוד איסור בשהיות הטומאה שם דהרי באוכל נבילות עוף הטהור מטמא בגדים בבית הבליעה אך אפשר דבזה י"ל כיון דעכ"פ הוי ספק אי נתחייבה בקרבן אם לאו והוי ספק טומאה וכיון דעזרה דינה כר"ה וכמבואר במס' פסחים דף י"ט ע"ב א"ר אשי זאת אומרת עזרה ר"ה היא והו"ל ספק טומאה ברה"ר דהלכתא גמירי דטהור עכ"פ לפי דברי השג"א הנ"ל דצריך שיהי' שני האיסורים מענין א' א"כ י"ל דגם כאן איסור אכילות הנבילה ואיסור הטומאה המה שלא מענין אחד. גם יש לתרץ ע"פ דברי השג"א הנ"ל מה דיש להקשות קו' אחרת דהבאת קרבן של חטאת העוף הבאה על הספק הוי ג"כ שני איסורים עפ"י מה דקיי"ל דהזורק דם בעלי מומין על המזבח לוקה וכמבואר ברמב"ם פ"א מהל' איסורי המזבח הל' ד' יעו"ש. ואם נימא דאף על קדשי בדק הבית ג"כ עובר יעו"ש במשנה למלך שם הל"ד מה שהעיר בזה והך חטאת העוף אם לא נתחייבה בקרבן כלל אעפ"כ כיון דהקדישה אותו לקרבן אף דההקדש הי' מחמת ספק דשמא נתחייבה בקרבן אעפ"כ אף אם לא נתחייבה בקרבן לא יצא קרבן הזה מכלל הקדש בדק הבית שדוקא כשנודע לו שלא ילדה אמרינן בכריתות דף ד"ו ע"ב ובדין הוא דמותרת כו' משא"כ כשלא נודע כלל הספק ונשאר בספק כדמעיקרא ורק אנן דאמרינין דאם האמת היא שלא ילדה ולא נתחייבה בקרבן אעפ"כ הוי לה דין קדושת בדק הבית וכמו אשם תלוי דס"ל לרבנן שם דף ד"ג ע"ב בנודע לו שלא חטא דירעה עד שיסתאב וימכור ויפלו דמיו לנדבה משום דאקדשה לכוונה זו דמתוך שלבו נוקפו גומר ומקדיש הגם דזה דוקא באשם תלוי דבא על ספק חטא וכפרש"י שם ד"ה שלבו נוקפו שמתיירא מספק החטא אבל חטאת העוף בספק יולדות שלא בא על חטא לא שייך זה לכך כשנודע שלא ילדה בדין היא דמותרת כו'. אבל עכ"פ כ"ז כשנודע ונתברר הספק ושלא ילדה משא"כ כשהספק הוא כמו שהי' בתחילה אף דכלפי שמיא גליא ואנן הוא דמספקא לן שמא לא ילדה ולא נתחייבה בקרבן כלל בוודאי דהוי כהקדש בדק הבית ועפ"ז הנה קרבן עוף הבא על הספק דלא יצא מכלל בעל מום ע"י חתיכת שדרה ומפרקת לא מבעי' אם יש שחיטה לעוף מ"ה דהוי עוד יותר מבעל מום ורק דהוי אפי' נבילה אלא אפי' אם אין שחיטה לעוף מ"ה מ"מ עכ"פ לא יצא מכלל בעל מום ע"י חתיכת שדרה ומפרקת דהרי כתבו התוס' בחולין דף ך"ח ע"ב בד"ה אתא כי ממסמס קיעא דמא דאפי' בנסריד העור כדי לבדוק אין לך מום גדול מזה. ועפי"ז איכא גם בהבאת הקרבן ג"כ שני איסורים אחד איסור מליקת חולין למזבח ושני איסור זורק דם מבעלי מומים בקדשי בדק הבית ע"ג המזבח. וא"ל שא"כ תיקשי גם על לשון הברייתא לא אם אמרת בזכר שכן איסור א' תיפוק לי' דאף באשם תלוי שייך שני האיסורים הנ"ל דהא אשם תלוי בודאי דין בדק הבית יש לו באותו צד הספק שלא חטא דהא אפי' בנודע לו בוודאי שלא חטא ירעה עד שיסתאב וכמבואר בכריתות דף ד"ג ע"ב הנ"ל א"כ חוץ איסור דחולין בעזרה יש עוד איסור דזורק דם בעל מומים של קדשי בדה"ב דהא אין לך מום גדול ממה שנשחט י"ל דז"א דהשחיט' שצריכה להיות אפי' בחולין בוודאי אינו בכלל בעל מום כלל ובודאי בהא דזורק דם בעל מום כו' לא ניכלל השחיטה שהיא הכרחיות משא"כ מליקה דלא הוי דרך הכשר בחונין ורק בקדשים דהרי בחולין אף אם אין השחיטה לעוף מ"ה מ"מ הוי עכ"פ טריפה באם לא החזיר סימנים על כן שייך לקרותו בשם בעל מום עי"ז. וגם דעוד י"ל כמו שכתבו התוס' במנחות דף פ' ע"ב ד"ה וכי מכניסין חולין בעזרה על הא דדייקי שם דדוקא בדרך עבודה אסור להכניס חולין בעזרה משום דבעינין שיהי' דומיא בשלי בשלך יעו"ש א"כ כמו כן י"ב דיש חילוק בין קרבן בהמה דהיינו אשם תלוי לבין חטאת העוף לענין הנ"ל אי שייך לומר דהוי שני איסורים כנ"ל דהנה דוקא בקרבן בהמה שייך הדיוק של דומיא דשלי בשלך משא"כ בחטאת העוף לא שייך כלל דקדוק הזה של דומיא דשלי בשלך דהרי קיי"ל בזבחים דף ק"ז ע"א דדוקא על השוחט חייב בשחוט חוץ ולא על המולק יעו"ש א"כ י"ל דבקרבן בהמה דהוא אשם תלו לא שייך כלל לומר דהוי שני איסורים כנ"ל עפ"י מה דקיי"ל דשוחט וזורק בחוץ אינו חייב אלא אחת וכמבואר בלחם משנה פרק י"ט מהל' מעשה קרבנות הל' י"א ובמשנה למלך פי"ח מהל' מע"ק דף ר"ה ע"א וע"ב בדבריו נזכר ג"כ מזה א"כ י"ל כמו בשלי בשלך אינו חייב רק אחת על השחיטה וזריקה כמו כן בפנים א"א לומר דהם שני איסורים דעכ"פ הלא חילוק האיסורים הוא להפריד השחיטה מן הזריקה בענין הזה ולומר דיש איסורים בפנים מצד שהוא חולין או קדשי בדק הבית בעזרה ולומר דאיסור אחד הוא על השחיטה ואיסור שני על הזריקה ולא שייך בזה דומיא דשלי בשלך דבקדשים בחוץ אינו חייב רק אחת על השחיטה וזריקה וכ"פ באשם תלוי דהיא קרבן בהמה דשייך לגבי' דומיא דשלי בשלך