אריה דבי עילאי (ש"ס) קב

דהכל נחירה אחת היא דדוקא בקדשים שייך לומר כן ולא במליקות חולין מתורץ קושי' הנ"ל דמה שמבואר בשושנת העמקים עוד שם דאפשר דמלק בלא החוט ומש"ה למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה לא הוי טריפה ע"י שבירת השדרה ומפרקת הנה עפ"י דברי מהר"מ הנ"ל בלא"ה לא הוי טריפה משום דכולה חדא נחירה היא או כתי' השני של מהר"מ דמחזיר סימנים אחורי העורף וכפי המפורש בתוס' דנזיר ד"ה אלא לריב"ח קאכל הכהן נבילה וכן מבואר בדברי הכתנות אור פ' בהעלותך בכוונת התוס' דזבחים הנ"ל במה שהקשו למאי איצטריך קרא בחטאת העוף דבאה על הספק. ועכ"פ לפי מה שאנו תופסים רק תירץ מהר"ם דכולה חדא נחירה מתורץ קושי' השושנת עמקים הנ"ל כפי שהעמדתי דבריו על תירץ התוס' זבחים הנ"ל דאתיא קרא להביא על הספק כמו בבהמה אשם תלוי דהיינו דצריך קרא ע"ז אפי' אם ספיקא דאורייתא לחומרא דמ"מ הי' הו"א כיון דאינו נאכל מדאורייתא משום דמספקא לן אם חייבת בקרבן והוי קדשים או לא הוי לידה כלל והוי חולין גמורים ומאחר דהוי חולין גמורים שוב הוי טריפה מכח שבירת שדרה ומפרקת כיון דבחולין לא שייך כולה חדא נחירה והוי ספק טריפה דאורייתא ולחומרא מדאורייתא ולכך אינו נאכל והגם דהתו' בנזיר ד"ה מתקיף לה כו' תרי איסורין דרבנן כו' כתבו דהא דאינו נאכל היא רק מדרבנן היינו משום דהתוס' מיירי שהחזיר את הסימנים וכמ"ש בעמוד א' ד"ה אלא לריב"ח קאכל הכהן נבילה אבל לפי תירוץ הראשון שבמהר"מ דחולין דף ק"ח הנ"ל וכפי מה שכתבתי דסברתו לא שייכא רק במליקת קרשים ולא במליקת חולין בוודאי אינו נאכל משום דהוי חטאת העוף הבאה על הספק כמו דין ספק טריפה וגם דמבואר בס' אורח מישור דשיטת רש"י אינו כתוס' ורק דאינו נאכל אפי' מדאורייתא וכמבואר בדברי רש"י בכריתות דף ז' ע"ב ד"ה מביאה קרבן שתי תורי' כו' אבל חטאת לא מצי לאתנויי כו' ואינו נאכל דשמא לאו בת קרבן הוא ומליקתה כנבילה בעלמא וכ"כ רש"י בפסחים דף כ"ח ע"א ד"ה חטאת העוף הבאה על הספק כגון הפילה כו' ואסורה באכילה שמא חולין היא ומליקתה שווי' נבילה. וכיון דמדאורייתא אינו נאכל י"ל עוד דהא דאינו נאכל מדאורייתא הוא אפי' למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה כיון דהוי ספק טריפה מחמת שבירת השדרה ומפרקת דלא שייך במליקות חולין כולה חדא נחירה היא עפ"ז יש לחדש עוד ולומר דהי' הו"א דלא תביא כלל קרבן זה מחמת דקיי"ל דאין מביאין קדשים לבית הפסול וכמבואר בפסחים דף צ"ח ע"ב אמרו לו אין מביאין קדשים לבית הפסול ואפי' לר"ש דס"ל מביאין קדשים לבית הפסול אמרינן בזבחים דף ע"י ע"ב דה"מ דיעבד אבל לכתחילה לא יעי"ש ותירץ הזה שבגמ' כאן דזבחים מבואר בפשיטות במנחות דף ק"ה ע"ב יעו"ש דקאמר ואע"ג דקא מיפרק מר בשחיטות קדשים כו' וגם דאפשר דר"ש לא פליג רק למעט בזמן האכילה אבל שיהי' קרבן ניקרב ולא נאכל כלל רק נשרף או נקבר היי אמינא דלא יהי' ניקרב כלל כיון דאם יהי' ניקרב לא יהי' נאכל מחמת ספק טריפה. דשמא הוי חולין וכשיהי' נשרף או נקבר יהי' מביא קדשים לבית הפסול מצד ספק השני דשמא חייבת בקרבן והוי קדשים גמורים ואסור להביאן לבית הפסול ולכך הי' הו"א דאף דספק דאורייתא לחומרא מדאורייתא וגם דצריכה לקרבן כדי שיכשיר אותה שתהא מותרת לאכול בקדשים מ"מ הו"א שלא תביא מטעם הנ"ל וזה מדוקדק בלשון התוס' דזבחים בתירוצם שכתבו וי"ל דאתיא קרא למימר להביא על הספק כמו בבהמה אשם תלוי לכאורה סיום הדברים כמו בבהמה אשם תלוי היא למותר ולפי הנ"ל דקדקו בזה לומר דהו"א הי' דאינו דומה לאשם תלוי דהיא ניקרב ונאכל משא"כ חטאת העוף דאף כשנקרב אינו באכל הו"א דלא תביא כלל קמ"ל דצריך להביא ולהיות ניקרב ולא נאכל כמו בבהמה אשם תלוי דנאכל וניקרב אף זה ניקרב ורק דאינו נאכל והנה כל זה דוקא בחטאת העוף הבא על הספק דאינו נאכל מחמת ספק טריפה דהיינו משום דשמא חולין הוא ולא שייך במליקות חולין דכולה חדא נחירה משא"כ בהא דאריב"ח בנזיר דהא דהאיש מדיר את בנו בנזיר הוא כדי לחנכו במצות כו' והיינו דחיוב על האב לחנך את בנו במצות וכמבואר שם א"כ צריך להביא קרבן נזיר ממילא כיון דמחויב להביא קרבן הגם שהוא רק מדרבנן מ"מ כיון דהבאת הקרבן הוא עפ"י חובת חינוך שעל האב שוב שייך לגבי הקרבן לומר דצריך להיות חותך שדרה ומפרקת כו' והוי כולה חדא נחירה ולא הוי טריפה כלל ולכך נאכל נמי וא"ל א"כ גם גבי חטאת הבאה על הספק כמי נימא דיהי' נאכל מטעם זה כיון דגילתה התורה להביא הקרבן גם על הספק א"כ שוב כיון דצריכה להביא את הקרבן להקרבה שוב שייך לגבי' כולה חדא נחירה כיון דצריך להיות חותך שדרה כו' י"ל דז"א כיון דלולא הקרא היינו אומרים דאף דספיקא דאורייתא לחומרא. מדאו' וצריכה להביא את הקרבן מספק מ"מ לא יהי' נאכל מספק דהיינו ספק טריפה כיון דהבאת הקרבן היא רק מחמת הספק וכמי כן איכא ספק חולין והוי בכלל ספק טריפה ומחמת זה שהי' הדין שלא יהי' נאכל עי"ז הי' נולד עוד הוי אמינא וס"ד שלא להביא כלל קרבן כזה ולהביא קדשים לבית הפסול ורק דגילתה התורה דצריכה להביא קרבן כזה מנ"ל דגילתה התורה שיהי' נאכל ג"כ ודלא כסברא החיצונה אימא דגילתה התורה רק דצריכה להביא ושלא נחשוש מחמת הבאת קדשים לבית הפסול אבל לענין האכילה נשאר הסברא החיצונה שלא יהי' נאכל. וא"ל דא"כ תיקשי על הא דקאמר הגמרא בנזיר דמדקתני בברייתא זו תאמר בנקיבה ששני אסורים כו' לאו איסור נבלה וחולין בעזרה דמוכח מזה דתנא דהאי ברייתא ס"ל יש שחיטה לעוף מ"ה ולדברי הנ"ל תיקשי אימא דשני איסורים המה חולין בעזרה וספק טריפה אף למ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה וכנ"ל י"ל דעכ"פ לשון הברייתא תאמר בנקיבה ששני איסורים א"א לפרש כך דמשמע דשני האיסורים הם בהחלט משא"כ לפי דבריי הנ"ל א"כ בהך סברא דאין היקש למחצה ומה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקיבה מביאה קרבן ונאכל' שוב אין כאן איסור טריפות כלל ורק כיון דצריך להביא קרבן מספק שוב כולה חדא נחירה הוא כיון דצריך להיות חותך שדרה ומפרקת תחילה אבל לענין קו' התוס' בזבחים דף ס"ח הנ"ל שאין קושייתם על דקדוק לשון הברייתא ושכבר תירצו בגמ' דשני איסורים היינו דמתחזי כתרין איסורין מדרבנן וקושייתם היא רק על שיטת ריב"ח בעצמו דס"ל אין שחיטה לעוף מ"ה וגם חולין שנשחטו בעזרה לד"א ל"ל קרא להביא חטאת העוף על הספק בזה שפיר יש מקום לומר ככל מה שכתבתי. אמנם לאשר ידעתי שדברים הנזכרים אינם ברורים ושיש מקום לצדד ולומר לאידך גיסא כיון דצריכה להביא קרבן מספק שיב שי"ך דכולה חדא נחירה היא ונאמר ג"כ דבזה ניחא מה דס"ל לתוס' בנזיר ד"ה מתקיף לה דנאכל מדאור' אי אין שחיטה לעוף מ"ה דהיינו אפי' אם אינו מחזיר סימנים לאחורי העורף ורק מטעם הנ"ל דכולה חדא נחירה היא לכך מוכרח אני לומר דאף אם נאמר כמו שאני מצדד עתה. אעפ"כ יש לתרץ קו' שושנת העמקים וכפי שהעמדתי קושייתו על תירוץ התוס' בדברים הנ"ל אם נאמר דספק דאורייתא לחומרא מדאורייתא דעכ"פ צריך קרא כי היכי דלא נטעה עכ"פ לומר דלא נאכל מטעמי הסברות המבוארים כאן בתחילה וממילא דלא יהי' ניקרב ג"כ וכטעם הנ"ל דלא יביאו קדשים לבית הפסול והגם דאליבא דאמת לא אמרינן כך עכ"פ הי' מקום לטעות בזה וקמ"ל קרא דצריך להביא וממילא דנאכל ג"כ לפי דעת התוס' בנזיר דמדאורייתא נאכלת או לפי דעת רש"י דאינו נאכל מדאורייתא וקמ"ל קרא רק דצריך להביא אף דיהי' עי"ז הבאת קדשים לבית הפסול. והנה עפ"י סברא זו שהמצאתי דאם אינו נאכל מדאורייתא אז הי' מקום הו"א לומר דלא תיקרב ג"כ משום דמביא קדשים לבית הפסול עפ"ז מתורץ מה שיש להקשות על המשנה דכריתות דף ח' ע"א האשה שיש עליה ספק ה' לידות וספק ה' זיבות מביאה קרבן א' כו' ואין השאר עליה חובה דפירש"י משום דאף א' בקושי התירו שיש ספק מליקת חולין למזבח אלא שאל"כ אין לה תקנה לטהר בקדשים כו'. ויש להקשות דמוקי שם בגמ' משנה זו כר"ע והלא ר"ע ס"כ חולין שנשחטו בעזרה לד"א וכדמוכח ממ"ש רש"י בחולין דף י"ז ע"א ד"ה ר' ישמעאל סבר בשר נחירה לא אישתרי כלל כו' וזביחה דכתיב בהאי קרא כו' א"נ למאי דדרשינן בבכורות כו' א"נ לאסור שחיטת חולין בעזרה כדדרשינן לקידושין בריחוק מקום כו' יעו"ש מוכח מזה דר"ע לא ס"ל דרשא דבריחוק מקים כו' ממילא דחולין שנשחטו בעזרה לד"א ולמה אין השאר עליה חובה וא"ל דמשום