אריה דבי עילאי (ש"ס) קא

משום דכולה חדא נחירה היא וא"ל דא"כ עדיין תיקשי קי' הנ"ל על סברת מהר"מ מדברי התוס' דחולין דנבילה ל"ד אלא כלומר טריפה דנהי דניחא לומר דקאי על מליקות חולין דהוית טריפה אף למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת משום דלא שייך לומר כולה חדא נחירה היא במליקת חולין מ"מ תיקשי עכ"פ על הא דקאמר סד"א הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו כו' דהא לא אישתרי שום איסור לגבייהו כיון דאין שחיטה לעוף מה"ת ממילא לא הוי מליקה נבילה כיון דאיכא נחירת סימנים וגם איסור טריפה ליכא כיון דמליקה דקרבנות ודאי דמצוה הוא להיות חותך שדרה ומפרקת תחילה ושוב הוי כולה חדא נחירה י"ל דז"א קושי' דל"ל קרא ע"ז דעכ"פ צריך קרא להורות זה בעצמו כדי שלא לבוא לידי טעות שלא נדע לחלק בין מליקת חולין למליקת קדשים דהא דבמליקות קדשים אמרינין דכולה חדא נחירה לא הוי סברא פשוטה כ"כ וכמ"ש מהר"ם על הא דקאמר בחולין על מלק בסכין כו' נהי דכי תבר שדרה ומפרקת הוי טריפה דקאמר כן בדרך אפי' את"ל א"כ אינה סברא פשוטה כ"כ דבמליקות קדשים אמרינין דכולה חדא נחירה היא וכמו שכ' התוס' במנחות דאף דפריך בפשיטות בסוגיות הש"ס מה לכלאים שכן מצוותו בכך אעפ"כ צריך קרא לאשמועינין נבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים משום חשש הטעות דלא נימא הסברא דמצוותו בכך ורק דנימא הואיל ואישתרי מליקה לגבייהו כו' כן ממש בענין טעות הזה דאף דאליבא דאמת רק מליקת חולין הוי טריפה אף למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת אבל מליקת קדשים לא הוי טריפה משום דכולה חדא נחירה הוא מ"מ הי' מקום לטעות שלא לחלק בחילוק הזה ושנטעה להתיר גם מליקות חולין לכהנים ובזה יש לתרץ מה שהקשה בס' באר יעקב הנ"ל על סברת מהר"ם דכולה חדא נחירה הוא מהא דקאמר בזבחים דף מ"ד ע"ב ולכל חטאתם לרבות חטאת העוף סד"א נבילה היא ויהי' אסור לאכול ולסברת מהר"ם דכולה חדא נחירה לא הוי נבילה למ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת. ולפי הנ"ל לק"מ דלולא הקרא דלכל חטאתם הי' מקום לומר דלא אמרינן סברא זו דכולה חדא נחירה והו"א דלא שרי כהן לאכול מליקה ויהי' ניקרב ואינו נאכל קמ"ל קרא דלכל חטאתם דנאכל וצ"ל דאף לפי דברים הללו מ"מ אינו מוכח מקרא דלכל חטאתם דטעמא דמליקה נאכל משום דכולה חדא נחירה היא משום דיש מקום לומר דטעמא דנאכל משום דאיסתרי מליקה לגבייהו דכהנים וכמו שצ"ל כן בהכרח למ"ד דיש שחיטה לעוף מה"ת ונחירות סימנים הו"ל נבילה ואעפ"כ אישתרי להכהנים לאכול וכדמוכח מקרא דלכל חטאתם כן י"ל בדרך הו"א וס"ד אף למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת דלא הוי נבילה כלל ורק הטריפות שיש ע"י שבירת השדרה ומפרקת דלא מיכרעא אם הטעם דמותר לאכילת כהנים היא משום דאין בזה איסור טריפה משום דכולה חדא נחירה היא או משום דאישתרי מליקה לכהנים אף דהוי בה איסור טריפה ולהו"א זו הי' עוד טעות לומר דהואיל ואישתרי מליקה לגבייהו דכהנים אישתרי לכהנים גם מליקות חולין דהוי ודאי טריפה כיון דלא שייך במליקות חולין כלל זו הסברא דכולה חדא נחירה היא וקמ"ל קרא דיחזקאל דנבילה וטריפה לא יאכלו גם הכהנים ומתורץ מה דהי' מקום להקשות על תירוצי הנ"ל על קו' באר יעקב כיון דכתיב לכל חטאתם דחטאת העוף יהי' נאכל לכהנים א"כ ל"ל שוב קרא דיחזקאל דנבילה וטריפה לא יאכלו הכהנים. ועפ"י הוצעת הדברים הנ"ל באריכות יש ביאור מספיק לדברי התוס' דמנחות דשפיר יש המשך נכון למ"ש למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת פרשתי בחולין לדבריהם הקודמים דהנה עפ"י דברים הקדומים הנה קו' התוס' שהקשו על הא דאמרינן הואיל ואישתרי מליקה כו' דהא מצוותו בכך דהיינו אף למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת ומליקה הוי נבילה גמורה מ"מ לא שייך הואיל ואישתרי כו' כיון דמצותו בכך הנה קושי' זו הלא קשה עוד ביתר שאת וביותר חומר על מ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ומליקה לא הוי נבילה רק טריפה ומ"מ תיינו במליקת חולין דלא שייך כולה חדא נחירה הוא אבל במליקת קדשים דמצוותו בכך וצריך בדוקא להיות חותך השדרה ומפרקת תחילה א"כ שוב לא הוי טריפה כלל כיון דכולה חדא נחירה היא א"כ קושי' התוס' שכן מצוותו בכך היא קו' כללות לשני המ"ד ורק לכל מ"ד כשיטתו דהיינו למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת ומליקה הוי נבילה גמורה הוי הקו' דאעפ"כ לא שייך לומר הואיל ואישתרי מליקה כו' כיון דמצותו בכך ולמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ומליקה לא הוי נבילה רק טריפה הקושי' היא עוד ביתר חומר דכיון דמצותו בכך להיות חותך השדרה ומפרקת תחילה. שוב הוי כולה חדא נחירה ואינו טריפה כלל ועל שני המ"ד ג"כ תירץ אחד עולה לשניהם דהיינו במה שכתבו התוס' דמ"מ אתי לאורויי דלא נטעה למילף מיני' דהיינו במה דאתי יחזקאל לאפוקי מטעות לא שייך קושיא מסברא בעלמא כיון דעכ"פ יש מקים לטעות דלא נימא דיכולין למילף מינה דבזה מתורץ הקו' של מצוותו בכך על מ"ד דיש שחיטה לעוף מ"ה. והוי נבילה גמורה והו"א הואיל ואשתרי מליקה כו' ובזה מתורץ נמי הקו' שעל מ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה שהי' מקום לטעות דאעפ"כ טריפה הוי ודלא אמרינן שעי"ז שמצותו בכך לחתוך שדרה ומפרקת הוה כולה חדא נחירה ורק דהוי עכ"פ טריפה ע"י שבירת השדרה ומפרקת תחילה ואז הי' מקום לטעות השני לומר הואיל ואישתרי מליקה דהוא טריפה כו' ואף דמצותו בכך מ"מ חיישינן לטעות דלא נטעה למילף מיני' וזה כוונת התוס' שכתבו אחר דלא נטעה למילף מינה ולמ"ד דאין שחיטה לעוף מ"ה פרשתי בחולין דכוונתם לומר דעוד יותר מזה לחשוש לחשש טעות צ"ל אליבא דמ"ד אין שחיטה לעוף מ"ה דאליבי' קשה ביותר הקו' דעל מצותו בכך לא הוי טריפה כלל ותיקשה על מה שפירשו בחולין דנבילה ל"ד רק כלומר טריפה כיון דע"י דמצותו בכך הוי כולה חדא נחירה וצריך לתרץ כתירוץ הקודם דמ"מ חיישינן לחשש טעות דלא מתני מצוותו בכך אפי' כדי שיהי' כולה חדא נחירה ומכ"ש דחיישינין לחשש טעות דלא נימא מצוותו בכך לענין חשש הטעות דהואיל ואישתרי

והנה עפ"י מ"ש בסברת מהר"מ דהכל חדא נחירה לא שייך רק במצות מליקה דקדשים דמצותו בכך להיות חותך שדרה ומפרקת כו' משא"כ במליקה דחולין עפ"ז יש לתרץ מה שהקשה בס' שושנת העמקים כלל י"א שם בדף ק"ח ע"ג לריב"ת בנזיר דאין שחיטה לעוף מ"ה וגם ח לין שנשחטו בעזרה לד"א א"כ מדאורייתא ליכא איסור כלל בחטאת העוף הבאה על הספק ממילא דלדעת החולקים על הרמב"ם במאי דס"ל דספיקא דאור' לחומרא רק מדרבנן ודהם ס"ל דמדאורייתא ספיקא לחומרא תיקשי ל"ל קרא דחטאת עוף בא על הספק וכמבואר בנזיר שם דהיינו ההיקש דמהזב את זובו לזכר ולנקיבה מקיש נקבה לזכר כו' תיפוק לי' מחויבת להביא מדאורייתא מספק יעו"ש. והנה תחילת הקו' מבואר בתוס' זבחים דף ס"ח ע"א ד"ה אימר דאמרי' דמקשו שם וא"ת למ"ד לד"א למאי איצטריך קרא לחטאת העוף כו' יעו"ש. ורק דתירוצם שם דאתיא קרא למימר להביא על הספק כמו בבהמה אשם תלוי תירץ זה ניחא רק לדעת הרמב"ם דספד"א מדאורייתא לקולא דכל ספיקא רחמנא שרי' ומה שקשה ע"ז כמו שהקשה הרשב"א על הרמב"ם מאשם תלוי והיינו משום דלא ניחא לי' להרשב"א לומר דהפלוגתא אי בעי באשם תלוי חתיכה אחת משתי חתיכות אי לאו תלוי בפלוגתא זו שבין הרמב"ם להרשב"א אי ספיקא רחמנא שרי' והמרי"ט ופר"ח השיגו על הרשב"א בזה וכתבו דאין זה מקום קושי' כלל בזה תלי' דאם משמעות הכתובים דבעינין חתיכה אחת משני חתיכות מוכח דספיקא רחמנא שרי' ואי לא בעינין חתיכה מב"ח מוכח דספק אסור מדאורייתא ועכ"פ מהא דמוכח מקרא דחטאת העוף בא על הספק דקשה אי ספיקא דאורייתא שריא בע"כ צריך לתרץ כמו שתירצו גם בזה המהרי"ט והפר"ח לפי שצריכה לקרבן כדי להתירה לאכול בקדשים לכך צריכה להביאה גם על הספק ותפסו המהרי"ט והפר"ח הלשון בזה דאיסור ממכשיר לא ילפינן יעו"ש עכ"פ עפ"ז ניחא תירוצא של התוס' בזבחים הנ"ל דאתיא קרא להביא על הספק כמו בבהמה אשם תלוי משא"כ אם נימא דספיקא התורה החמירה א"כ כיון דכבר גילתה התורה באשם תלוי דמביאין קרבן מספק ודלא בעי חתיכה מב' חתיכות ורק דמחמרינן מספק להביא קרבן בזה קשה קושי' השושנת עמקים על תי' התוס' הנ"ל דבזבחים דל"ל קרא להביא מספק חטאת העוף כיון דאין בו שום איסור דהא אין שחיטה לעוף מה"ת וגם חולין שנשחטו בעזרה לד"א למה לא איצטריך להביא מספק אף בלי שום לימוד ובפרט כדי להכשירה שתהי' מותרת לאכול בקדשים ולפמ"ש בסברת מהר"מ