ערוגת הבושם על או"ח צו

בתוס' שבת ליכא משום מחמר ושוב ל"ש כלל טעמא דנסיוני, וי"ל בדרך פשוט יותר אפי' אם נימא דאיכא משום מחמר גם בתוס' שבת, מ"מ למאי דפרישית דל"ש חשש זה אלא בתוס' שבת ולא בשבת עצמו א"כ י"ל דהש"ס קאי למ"ד תוס' שבת דאורייתא, משא"כ למאי דפסק הרמב"ם דתוס' שבת לאו דאורייתא ל"ח לטעמא דנסיוני כלל, וא"ש בס"ד

עוד נראה ליישב בזה שיטת הרמב"ם הנ"ל, מהא דהקשו הר"ן שם וש"מ בטעם השמטת הרמב"ם טעמא דנסיוני, עפ"י מה שיש להבין אי נמי שמע' לקלי' ואזלה מחמתי' מ"מ הו"ל מיהת דשא"מ, ואטו יהא חמור לאו דמחמר מעיקר מלאכת שבת דקיי"ל דשא"מ מותר ולשון שמע' לקלי משמע דבלא מתכוון תיזל מחמתי', וע"כ צ"ל דלמאי דלא הוי ידע בס"ד טעמא אחרינא ע"כ הוי צריך לאוקמי מתני' אליבא דר"י דס"ל דשא"מ אסור, אבל למאי דקיי"ל דשא"מ מותר איה"נ דליתא לטעמא דנסיוני כלל וא"ש השמטת הרמב"ם להך טעמא כנ"ל נכון בס"ד

ח) בטו"ז ס"ק ד' הביא דברי הרוקח והובא ג"כ בב"י בהמת ישראל ביד עכו"ם אם הבהמה עושה מלאכה בשבת מאחר שאין לוקח שכירות מותר, ואם ישראל רואה מוחה בידו. וכבר תמהו על זה, מרן הב"י והב"ח, וראיתי בתשו' ח"ס או"ח סי' ס"ב הביא מה שחידש הגאון בית אפרים דשביתת בהמתו אינו מצווה אלא לעשות מלאכת ישראל אבל מלאכת גוי ואין ישראל נהנה ממנו כלל לא נאסר, וקלסי' הגאון בח"ס ז"ל שם ונסתעי' מדברי הרוקח הנ"ל, ואני תמה על הגאונים האדירים א"כ איך יתפרנס לן הש"ס דע"ז דף ט"ו דאסור למכור בהמה גסה לנכרי גזרה משום שאלה ושכירה, ולהנ"ל כי משכירה לגוי מאי הוי, הא הגוי עושה זה מלאכת עצמו ואין ישראל נהנה מזה, ואפי' אם נימא דמה דמשלם לישראל בעדה מקרי מטי' הנאה לישראל והוי כמלאכת ישראל, וכהאי דס"ל למקצת ראשונים גבי לא ישכיר אדם כליו לנכרי בע"ש עיי' ברא"ש פ"ק דשבת, מ"מ בשאלה מאי איכא למימר, א"ו מוכח בפשיטות דלענין שביתת בהמה אין חילוק אם המלאכה של נכרי או של ישראל, ועיי' ברא"ש פ"ק דשבת דף י"ט דלשיטות הרי"ף והרמב"ם דמוקי האי דאין משכירין כלים לנכרי בע"ש כב"ש דאסרי שביתת כלים ומחלקים בין אם המלאכה שנעשית בכלים הוא לצורך ישראל דדוקא בכה"ג אסרי ב"ש שביתת כלים מדאוריי', היינו דוקא בשביתת כלים אליבא דב"ש וטעמא כבר פרישנא לעיל רס"י זה בס"ד אבל בשביתת בהמה ע"כ ליכא לחלק בזה כדמוכח מש"ס הנ"ל, ותו תמוה יותר על מה שרצו הגאונים הנ"ל לפרש כן דברי הרוקח, ולדעת הרוקח ע"כ ליכא לחלק בזה דהא איהו ס"ל שביתת כלים אסירי, וס"ל דהמשאיל קרדום לנכרי צריך לחזור ולטלו ממנו בע"ש שמא יעשה בו מלאכה בשבת כמו שהביא הב"י בסי' זה והבאתו לעיל ע"ש א"כ ע"כ ס"ל דשביתת כלים אסירי אפי' במלאכת העכו"ם א"כ כש"כ בשביתת בהמה, ע"כ דבריהם בזה צע"ג, ועיי' תשו' רשב"א סי' נ"ט

ט) במג"א סק"ח הביא דברי הג"א דמייתא בשם רא"פ אם ישראל שכר מעכו"ם בהמה מצווה על שביתתה דשכירות קני' לחומרא, והנה בהג"א שלפנינו לא נאמר בלשון הזה, אלא ז"ל והובא במחהש"ק ואם שכר בהמה וחמר אחרי' בשבת חייב חטאת דשכירות קונה קצת עכ"ל, הנה מה שכ' חייב חטאת הוא תמוה דהא מסקנת הש"ס בר"פ מי שהחשיך דאינו חייב חטאת ומן התימא על המחהש"ק שהביא לשון זה ולא הרגיש שהוא תמוה, והנה מוכח מדבריו דס"ל דמחמר אינו אלא בבהמה שלו ודלא כשי' הר"ן בפ"ק דע"ז הבאתיו לעיל, וכבר כתבתי דלשיטת רש"י דשביתת בהמה איכא לאו ע"כ צ"ל כן עיי' לעיל, ועיי' בתשו' ב"א חאו"ח סי' כ"ג הביא כן בשם ס' לח"מ על המשניות ולא הוי צריך להביא ממרחק לחמו דהומ"ל שכן הוא שיטת רא"פ הנ"ל, ונראה דבכיון שינה המג"א לשון הג"א משום דפשיט לי' כשיטת הר"ן וא"כ לענין מחמר אין נפק"מ אי שכירות קני', ואין נפק"מ אלא לענין שביתת בהמה, והקשה המג"א דהא אמרי' בגמר' ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה אלמא דאפי' לקולא אמרי' שכירות לא קני', ולענ"ד נראה בס"ד ליישב עפ"י מה שכ' ליישב שיטת הסמ"ג דס"ל מלאכה ע"י נכרי דאורייתא מדכתיב כל מלאכה לא יעשה ודרשי' במכילתא ע"י אחרינא. וכ"כ בס"ד בפתיחה לדיני קבלנות דכוונת הסמ"ג ע"י פועל נכרי וטעמא משום דיד פועל כיד בעה"ב דמי', ונהי נמי דשליחות לא שייך גבי שבת מטעם שכ' הב"מ כיון דהוי מצוה שבגופו מ"מ אסרה תורה משום כיון דעכ"פ הגוי מושכר לו ליומו אמרי' בזה שכירות ליומא ממכר הוא ע"ש, עכ"פ חזי' דקפיד רחמנא באיסור מלאכה אפי' אם אין גופו קנוי לו אלא הנאת שימושו בלבד, א"כ מה"ט גופא בהמה נמי דקפיד רחמנא אשביתת בהמתו אמרינן אפי' היכא דאין הבהמה קנוי' לו כ"א הנאת שמושה כגון שכר בהמה מנכרי כמי מוזהר על שביתתה כנ"ל בס"ד והשתא שוב לא תיקשי קושי' המג"א דלא נאמר כן אלא בשבת דאשכחן דקפיד רחמנא אפי' אם אין הגוף קנוי לו מקרא דכל מלאכה לא יעשה, כנ"ל בס"ד

י) שם בשו"ע ואם השאילה או השכירה לעכו"ם והתנה עמו שיחזירה קוה"ש ועיכבה בשבת יפקירנה בינה לב"ע קודם השבת או יאמר בהמתו קנוי' לעכו"ם כדי שינצל מאיסורא דאורייתא, משמע מיהת דאיד"ר מיהא איכא דהא קיימ"ל בדרבנן הפקר בפני ב' בעינ' ועיי' מג"א ס"ק ט"ז וצלע"ג לשיטת הסוברים דקנין דרבנן מועיל למהוי שלו מה"ת עיי' במקו"ח סי' תמ"ח, א"כ כיון דעכ"פ מדרבנן אינו הפקר עד שיפקירנו בפני ג', מאי אהני לי' מה שהפקירו בינו לב"ע ותו אפי' לשיטת הסוברים דל"מ היינו דוקא לענין שיהא נעשה כשלו משום דס"ל דל"מ קנין דרבנן אלא להפקיע מבעלים הראשונים משום הפקר ב"ד הפקר אבל לא לאוקמי' ברשותו, וכ"ז לענין קנין שיהא נכנס לרשות הקונה בקנין דרבנן אבל הכא כיון דקאמרי רבנן דאין הפקר מועיל עד שיפקירנו בפני ג' א"כ כיון דעכ"פ מדרבנן לא מצי שום אדם לזכות בו א"כ לא הוי הפקר כלל אפי' מדאורייתא, ומאי אהני לי' אם מפקירו בינו לב"ע, ודוחק לומר דהכא כיון דלא אפשר בע"א אוקמוה אדאורייתא, דהיכא אשכחן דאמרי רבנן הכי כי היכא דנסמוך על זה, ונהי דאמרינן בש"ס דלב"ש דשביתת כלים צריך לומר בנר גיגית וקדירה דאפקורי מפקיר להו התם לב ב"ד מתנו ע"ז כדכ' הרשב"א בחידושיו, אבל בעלמא כיון דהפקר בעי' מיהת מדרבנן בפני ג' ובלא"ה אין אדם רשאי לזכות בו מדרבנן א"כ אפי' מדאו' אין מקום להפקר לחול כלל אם אינו מפקירו בפני ג', וצ"ע

ועיי' בתשו' ח"ס או"ח סי' ס"ב הקשה לפי מה דאיתא בש"ס נדרים דף מ"ד ופסקו כן בשו"ע חו"מ סי' רע"ג דכל הפקר לזמן אינו הפקר אא"כ אתי ליד זוכה, א"כ בהפקיר בהמתו ליום השבת מה יועיל הלא לא אתי ליד זוכה, ומה שתי' דכיון שהוא ביד עכו"ם אפי' רק בשכירות והעכו"ם א"י שהפקירו בעליו מ"מ הו"ל כאלו אתי ליד זוכה, אינו מספיק לפיענ"ד כיון דשכירות לא קני' ולא מהני לאפקועי מידי איסור דשביתת בהמה משום דגוף הבהמה קנוי לישראל א"כ כיון דעכ"פ גוף הבהמה לא אתי ליד