ערוגת הבושם על או"ח צג

מגיגית וקדירה, דהא עכ"פ ב"ש אסרו במתני' שריית דיו וסממנים וכו' אלא בכדי שיעשו מבע"י, יהי' הטעם מה שהוא עכ"פ תיקשי גיגית וקדירה מ"ט שרי, ועכצ"ל כמ"ש הרשב"א דבפשטות לק"מ די"ל טעמא דב"ש משום גזירה ובגיגית נר וקדירה דלא אפשר ל"ג רבנן אבל לרב אושיע' דאמר טעמא משום שביתת כלים דהוא דאורייתא ליכא למימר הכי שפיר תיקשי מגיגית וקדירה, וא"כ עכ"פ מוכח דאפי' בלא עבד מעשה נמי מיתסר מדאורייתא לר"א, ועכצ"ל טעמא דמצידת דשרי לב"ש משום כיון דאיירי בחורשין במקום שהחיות מצוית קרוב הדבר שיצוד מבע"י ועדיין צ"ע, גם בלא"ה דוחק גדול לאוקמי ברייתא דבד' וה' מותר דוקא בכלים דלא עבדי מעשה, דהא סתמא קתני ועוד רישא דלא ישכיר כליו לנכרי בע"ש מיירי בכל הכלים ועלה קאי דבד' וה' מותר, וא"כ עכ"פ הקושי' קמה וגם נצבה לשיטת הרי"ף והרמב"ם דמוקי לה לברייתא כב"ש א"כ בד' וה' אמאי שרי, ומ"ש משביתת בהמה דמתסרי אפי' באין מלאכת ישראל נעשית ע"י, והנלענ"ד בזה בס"ד דס"ל דה"ט, דהא למ"ד שביתת כלים דאורייתא יליף מדכתיב ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ופירש"י דאדלעיל קאי דכתיב למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתיך והגר, ועלה כתיב ובכל אשר אמרתי אליכם, והנה האי גר דקרא ע"כ לא מיירי בגר גמור דהוא מוזהר בעצמו, וע"כ קרא בגר תושב משתעי שהוא משועבד ת"י לעשות מלאכתו ואזהר רחמנא לא תעשה מלאכתך על ידו, ואתי' כשיטת הסמ"ג והיראים דמלאכת ישראל ע"י נכרי אסור מדאורייתא ואורחא דמילתא נקנו גר תושב וה"ה נמי נכרי, והנה קרא דובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו עלה קאי, וי"ל דל"ק אלא אגר דסליק מכה וכמ"ד מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו, וכיון דגר דקרא ע"כ בעושה מלאכת ישראל מיירי, אמרי' דשביתת כלים נמי לא מיתסר אלא במלאכת ישראל, אבל מלאכת נכרי לא מיתסר אלא מדרבנן משו"ה שפיר י"ל בד' וה' לא יגזרו, ועיי' רמב"ן במלחמות מש"כ בשם הראב"ד ויש לכוון זה בלשון קדשו ע"ש

עוד נ"ל בס"ד עפ"י מה שהביא הא"ר בשם ראב"ן הא דמצוון על שביתת כלים היינו דוקא היכא שהישראל עושה מלאכה בכלים כגון שנותן חטים לתוך הרחיים וכיו"ב וכל הני דנקט במתני' ע"ש, והסבר הדבר נ"ל בס"ד דהנה שביתת כלים נפק"ל מובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וקיי"ל השמר דלאו לאו, והאי נמי השמר דלאו הוא כפימ"ש התוס' בעירובין ר"פ המוציא תפילין ובר"ה דף ז' ע"ש, והנה הא ודאי לא מסתבר דשביתת כלים חמור יותר משביתת בהמה, וגבי בהמה דאזהר רחמנא בלאו היינו היכא דהבהמה עושה מלאכה מחמתו אבל באם עושה מלאכה מעצמה או ע"י גוי אינו עובר בלאו אלא בעשה דשביתת בהמה וכיון דבבהמה ליכא לאו אלא באזלה מחמתי' מסתברא דלאו דאזהר רחמנא בשביתת כלים נמי לא מיירי אלא בכה"ג ונהי דבבהמה מיהת איכא עשה אפי' בעשתה מלאכה מחמ"ע, מ"מ כיון דשביתת כלים לא נכתב עשה אלא לאו שוב לית לן לחדש איסור עשה מדעת עצמן דאין לך בו אלא חידושו אזהרת לאו והא ליתא אלא באופן דהכלים עושין מלאכה מחמתו כנ"ל בס"ד להסביר סברת הראב"ן הנ"ל והשתא שוב ל"ק קושיי' הראשוני' על שיטת הרי"ף והרמב"ם דבהאי דלא ישכיר כליו לנכרי ליכא איסור שביתת כלים מדאורייתא אלא מדרבנן, וא"כ שפיר י"ל בד' וה' לא גזרו, וא"ש בס"ד, ועיין פרימ"ג במ"ז ס"ק ב' לשיטת ריו"נ והיא דעה ב' שבשו"ע דגם לב"ה לא ישכיר בכלים שעושין מלאכה משום דמחזי כשלוחו, א"כ למאן דמפרש בשבת דף י"ח לרב יוסף דשביתת כלים אף לב"ה אסור מדאורייתא איך יפרנס ברייתא דלא ישכיר כליו בע"ש ובד' ובה' מותר, ממנ"פ בכלים דלא עבדי מעשה אפי' בע"ש מותר לשיטת ריו"נ, ובכלים דעבדי מלאכה הא איכא משום שביתת כלים ולתסר נמי בד' וה', ועיי"ש מה שתי' דמיירי בכלים דעבדי מלאכה אלא דלא עבדו מעשה וכגון בלחי וקוקרי ע"ש וכבר כתבתי דדוחק להעמיד הברייתא דקתני סתמא בד' וה' מותר דמיירי דוקא בכלים דלא עבדי מעשה, ולפי מה שכתבתי ניחא שפיר בס"ד אלא דמ"מ צ"ג לפי הנ"ל דהוי דומי' דלאו דמחמר אנן נמי נימא דלא אסור מדאורייתא אלא אי עבד גרם המלאכה בשבת כגון בנותן החטים ברחיים ופורש המצודה בשבת, אבל אי עושה גרמת המלאכה של הכלי בע"ש לא מתסר מדאורייתא דהא בבהמה לא אשכחן שיהי' לאו דמחמר באזלה הבהמה בשבת מחמת גרמתו שבע"ש, וכ"ת איה"נ הא ברחיים לא משמע הכי דעלה קאמ' הגמ' שביתת כלים דאורייתא והתם בנותן חטים מע"ש מיירי, מיהא זה יש ליישב קצת, אבל מ"מ אי קשי' הא קשי' לי על הראב"ן הנ"ל מפ' הגמ' גיגית כר וקדירה מ"ט שרי וכ"כ לעיל בשם ח"ר דקושי' הגמ' ל"ק אלא אי שביתת כלים דאורייתא ולהנ"ל י"ל דמיירי שהדליקו ע"י נכרי וכ"כ בקדירה וגיגית, מיהא י"ל דעיקר הקושי' מכר דא"א ע"י נכרי דהא הדלקת נר שבת היא מצוה, וכ"כ בקדירה איכא משום בישול נכרי וע"כ מיירי ע"י ישראל, ושפיר פריך הגמ', וא"ש בס"ד

ב) שם שאין אנו מצווין על שביתת כלים, עיי' בב"י שהביא דעת הרוקח, דמחמיר בשביתת כלים וכ' דאם השאיל גרזן לגוי צריך ליטלו ממנו ע"ש כדי שהגר לא יעשה בה מלאכה בשבת והב"י דחה דבריו ששנה משנתו אליבא דב"ש, ובש"ס מבואר מאן תנא שביתת כלים ב"ש היא ולא ב"ה, ועיי' ב"ח שכ' לקיים דברי הרוקח דס"ל הא דקאמר רב יוסף ולימא מר משום שביתת כלים היינו אליבא דב"ה כדאמרי' עלה בגמ' והשתא דאמרת ב"ה אית להו שביתת כלים דאורייתא ורב אושיע' דקאמר מאן תנא שביתת כלים ב"ש היא ולא ב"ה פליג על רב יוסף, ולא כמ"ש התוס' דרב יוסף הוא דמסיים והשתא דאמר רב אושיע', א"כ רב אושיע' ורב יוסף פליגי בהא מילתא אי שביתת כלים לב"ה דאורייתא היכא דעבד מעשה, ופסק הרוקח כרב יוסף לגבי רב אושעי' א"ד, וע"ש עוד במ"ש בטעמא דפסק כרב יוסף ולא כרב אושעי' משום לר"א קשי' מתני' דתנן אין שורין דיו וכרשינין אלא בכדי שישורו מבע"י וכן כלהו ברא, ואי כר"א דב"ש ס"ל שביתת כלים אפי' היכא דלא עבדי מעשה א"כ אפי' בד' וה' לתסר, דבריו תמוהים בזה, דהא כיון דמיירי בכדי שישורו מבעו"י שוב ליכא משום שביתת כלים כלל דהא בשבת לא נעשה בו שום דבר וא"ד למוגמר וגפרית דאסירי למ"ד שביתת כלים אסירי אפי' בלא עבדי מעשה דהתם מתגפרין והולכין כה"ש משא"כ בכל הני דמתני' ומצודות חיו"ע נמי כ"כ לעיל דלפי מה שכ' התוס' דמיירי בחורשין ובאופן שאין בו כדי לצוד יותר א"כ קרוב הדבר שיצוד מבעו"י וממילא לא יהא נעשה בשבת שום מלאכה, תדע דאי לא תימא הכי א"כ הו"ל להש"ס לאותבי' לרב אושיע' ממתני' דהא האי רב אושיע' אמורא הוא ומשמי' דרב אסי הוא דקאמר לשמעתי', א"ו דפשוט כמ"ש, ומ"מ בלא זה מסתבר טעמא דהב"ח דהרוקח ס"ל דאוקימתא דרב יוסף קיימא למסקנא דאליבא דב"ה שביתת כלים דאורייתא היכא דהכלים עבדי מעשה, ול"נ להוסיף עוד טעם לשבח מהא דאמרי' בש"ס דף י"ט אהא דתנן ושוין שטוענין קורת ביה"ב ועיגולי הגת, מאן תנא מידי דאתי' ממילא ש"ד, ואמר ריב"ח ר"י הוא ולא רע"ק ומייתא מתני' השום והבוסר והמלילות שריסקן מבע"י ר' ישמעאל אומר יגמור ורע"ק אומר לא יגמור, והקשו בתוס' א"כ ס"ל לרע"ק כב"ש, מיהא אם נימא כאוקימתא דרב יוסף דבמידי דעבד מעשה ס"ל