ערוגת הבושם על או"ח פט

דהיכא דמחלל שבת בפרהסיא אפי' באד"ר נמי הוי מומר לכה"ת כולה ע"ש שהעלה שהוא מחלוקת הר"ן והרמב"ם, ועיי"ש דפליגו בזה גם הב"ח והפר"ח שם והנה פשיטא לי דאפי' למאן דס"ל דהוי מומר לכה"ת כולה גם בדרבנן היינו בעושה מלאכה דרבנן בגופו אבל אמירה לנכרי מסתברא דע"י זה לא הוי מומר לכה"ת כולה, א"כ יש ליישב קושיי' הרב"י הנ"ל דהכי נמי אם יהא גובה המכס בעצמו אף דהוי רק איסור דרבנן מ"מ כיון דפרהס' הוא כמ"ש הב"י בעצמו וא"כ יהי' נעשה עי"ז מומר לכה"ת כולה א"כ שפיר אמרי' דהתירו לו לעשות ע"י נכרי בקבלנות כי היכא דלא ליעבד איסורא רבה דעי"ז יהא נעשה מומר לכה"ת כולה, ועי' מה שכתבתי בסי' ש"ג ליישב עפי"ז קושיי' המג"א על התוס' דבאד"ר לא אמרי' כ"מ שאסרו חכמים מפני מ"ע אפי' בח"ח אסור, והקשה המג"א משבת דף ס"ד, וכתבתי ליישב כמו כן ע"ד הנ"ל, עונ"ל בס"ד ליישב עפימש"כ הרמב"ן בפ' אמור לפרש המכילתא ושמרתם את היום הזה למה נאמר והלא כבר נאמר כל מלאכה לא יעשה בהם אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה, דברים שהם משום שבות מנין ת"ל ושמרתם את היום הזה, להביא דברים שהם משום שבות וכ' הרמב"ן שם וז"ל ונ"ל שהמדרש הזה לומר שנצטוינו מה"ת להיות לנו מנוחה ביו"ט אפי' מדברים שאינם מלאכה לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החבית יין וכו' ואם היתה העיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהי' עומסים על החמורים וכו' ויהי' השוק מלא לכל מקח וממכר ותהי' החנות פתוחה והחנוכה מקיף והשלחנום על שלחנם והזהובים לפניהם, וכו' והותרו הימים טובים ואפי' השבת עצמו כחול שבכל זה אין בהם משום מלאכה לכך אמרה תורה שבתון שיהי' יום שבותה ומנוחה לא יום טורח מלאכה עי"ש ברמב"ן וצ"ל הא דמו"מ נאסר משום גזרה שמא יכתוב, היינו היכא דהוא עושה באקראי בעלמא אבל אם יושב בחנותו כל היום בפרסום עובר מה"ת על מצות שבתון הנ"ל וה"ה אם יושב כל היום על המכס לגבות המכס נמי איתא בהאי עשה, והשתא יתיישב שפיר קושיי' הרב"י דשפיר היתורו משום פסידא לשכור נכרי לקבל המכס בקיבולת אע"ג דמיוחד מלאכתו בשבת שלא יבואו לידי איסור דאורייתא דהיינו אם הוא בעצמו ישב שם כל היום לגבות המכס נמצא עובר על מצ"ע דשבתון מה"ת כמו שכ' הרמב"ן והאריך בדברי הרמב"ן הנ"ל בתשו' ח"ס סי'. דו"ק

ועיי' מה שהקשה הטו"ז למה לא התירו גם במרחץ בסי' רמ"ג משום פסידא כמו כאן במכס ובהכאת מטבע שלא יבואו לידי איסור חמור שיהי' העכו"ם שכירו, ולפימש"כ, יתורץ קושיי' זו ע"נ דהתם לא שייך לומר שיבוא לידי איסור דאורייתא כמו שכתבתי כאן ובין לתי' הא' בין לתי' הב' שכתבת וא"כ תיהדר באמת קושי' הרב"י למה נתיר אד"ר כדי שלא יבא לידי אד"ר וא"ש בס"ד

ובעיקר הקושי' נ"ל בס"ד דעד כאן לא התירו משום פסידא אלא היכא דעי"ז יבא לידי הפסד אף בימי החול כגון הכא כיון שיצטרך להפקיר המכס ביום השבת עי"ז לא ירצו להשכיר לו המכס אף בימי החול דעי"ז יופסד כל המכס דירגילו עצמם להבריח מן המכס כדאשכחן בריש לולב הגזול ממני ילמדו בני וגם ממילא כיון דלא יוכל לגבות המכס בשבת כמה נכרים איכא בשוק שישכירו המכס במחיר גבוה יותר ולא יהי' אפשר ליהודי לשכרו כלל, אבל להפסד שלא יגיעהו כ"א מה שנוגע ליום השבת בלבד להפסד זה לא חששו דמעקרו כשבנה מרחצו ע"ד כן בנאו שלא לעשות מלאכה בשבת, וכל מקו"מ אסרו חכמים בשבת אעפ"י שכמה פעמים מגיע הפסדו עי"ז לסך והון רב מ"מ לא חשו חכמים לדבר זה משום פסידא. דהא שבת ניתנה לשם כך שיהי' יום מנוחה ושביתה משא"כ אם כצמח מזה פסידא גם לימי החול בזה חשו חכמים שלא יבוא לידי פסידא כנ"ל בס"ד, ועיי' במשנה למלך פ"ו מה"ש הוקשה לו על מה שהקשה הרב"י למה לו למהר"ם להדורי אפ' מי שהחשיך ליפרך מה דקשי' לי' דבהנך אין ישראל קובע מלאכתו בשבת ובמכס קובע מלאכתו לימא דש"ה דאין בקבלת המכס איסור דאורייתא לו יהא שאין כאן איסור אמירה לנכרי סוף סוף אסור ליקח שכר שבת אפי' אין כאן שום איסור, ומשו"ה הוצרך לטעמא דפסידא כדי להתיר לו ליקח שכר שבת עיי"ש ולפי מש"כ המג"א דאין כאן שכר שבת כלל דממנפ"ש אם שוכר הנכרי בקיבולת דהיינו שאומר לו כשתגבה מאה זהובים אתן לך כו"כ הו"ל שכר שבת בהבלעה, וכדאסברא לה ביד אפרים דכיון דגוי אדעתא דנפשי' עביד לא איכפת לן בריוח הישראל כמו בריחיים באריסות ומצד המכס עצמו שבא לכיסו של ישראל אין איסור משום שכר שבת כיון דהישראל לא קנה המכס של שבת בלבד אלא של כל השנה והשבתות נכללין בתוכו הו"ל שכר שבת בהבלעה, ואם משכיר לעכו"ם בריוח של השבתות לבד הוי אסור מצד השכר עצמו דמטי לכיס הישראל שכר שבת שלא בהבלעה מ"מ בזה הא כתב המג"א דאין כאן שכר שבת דהא אין העכו"ם נותן לו שכירות כלל רק שקנה המכס וה"ל כאלו קנה ממנו סחורה דדמי למי שיודע שיביאו לו עכו"ם סחורה ומכרה לעכו"ם שעמו שעכו"ם יקבלו בשבת דזה פשיטא דשרי וכן גבי מטבע ג"כ הכל הוא של המלך והוא מוכר הורמנא בעלמא שי"ל מהמלך עיי"ש וא"כ לק"מ קושי' המל"מ וא"ש בס"ד

סימן מ"ד

בדיני ישראל ונכרי שותפין איך יתנהגו בשבת

בשו"ע סי' רמ"ה ס"א ישראל ועכו"ם שי"ל שדה וכו' בשותפות, אם הותנו מתחילה בשעה שבאו להשתתף וכוי, ואם לא התנו מתחילה כשיבואו לחלוק נוטל העכו"ם שכר השבתות כולן וכו' בדין זה נחלקו הפוסקים הרי"ף והרמב"ם ס"ל סתמא אסור כמש"כ המחבר והרא"ש ס"ל סתמא מותר כדפסק הרמ"א, ובגמרא הוא איבעי דלא איפשטא, ועיין בר"ן שהקשה על הרי"ף והרמב"ם כיון דאיבעי לא איפשטא הו"ל לפסוק לקולא דהא בדרבנן ספיקא לקולא עיי"ש מה שתי' ונ"ל ליישב בס"ד, דהנה הש"ס בעי למיפשט מברייתא דקתני ואם הותנו מתחילה מותר, הא סתמא אסור ודחו בגמרא אימא סיפא אם לחשבון אסור הא סתמא מותר אלא מהא ליכא למשמע מינה, והקשה הר"ן א"כ רבא אמאי איכסף דהא משמע דעובדא דהני מוריקא סתמא הוי מדקאמר דגוי נקט בשבתא וישראל בחד בשבתא ול"ק שאמר לו טול אתה בשבת ואני בחול, וכיון שכן הו"ל סתמא וסתמא בעי' ולא איפשטא, ואכתי אמאי איכסף רבא, ועיי"ש בר"ן מה שהעלה במסקנא דלישנא נינהו מאן דמתני עובדא דרבא בל"ק ס"ל דסתמא אסור כעובדא דרבא דסתמא הוי ואפי"ה איכסף וכי איבעי לן סתמא מהו היינו אליבא דר"ג מבי כתיל הוא דקמבע"ל עיי"ש, ואכתי לא אפרק הקושיי' דמ"מ כיון דרבא הוי ס"ל מסברא דסתמא אסור ומברייתא ליכא למשמע מנה מידי א"כ התמי' קיימת אמאי איכסף רבא, ונראה ליישב בס"ד דהא הש"ס בעי למפשט מדקתני ואם התנו מתחילה מותר מכלל דסתמא אסור ודחי א"כ אימא סיפא אם באו לחשבון אסור הא סתמא מותר והקשה בתוס' דילמא קמ"ל דאם באו לחשבון אסור אפי' התנו, ותי' דהוי ס"ל בפשיטות דאם התנו מותר בכל ענין, והנה לשיטת הראב"ד דאם באו לחשבון באמת אסור אפי' התנו הדרא