ערוגת הבושם על או"ח פז

דחותמו בולט חיישי' לחשדא שיאמרו ע"ז היא לו אבל אחשדא דלא תעשון ל"ח עכ"ל התוס' הרי דעל לא תעשון שהוא רק איסור לאו ל"ח לחשדא ול"ז שהוא איסור סקילה חששו, עיי"ש, ולענ"ד נראה דאין ראי' משם דלטעמיך תיקשי לשיטת ר"ת דס"ל דבשבת ל"ח למ"ע, משום דאיסורא חמור ובאבילות דקיל חששו למ"ע א"כ תיקשי לי' מהנ"ל דשם מוכח איפכא דכל כמה דאיסורא חמיר טפי יש לחוש לו, אלא ע"כ האי דלא חיישי' לחשדא דלא תעשון לאו משום דאיסורי' קיל מע"ז, אלא דהתם קאי אמאי דמשני הגמרא מעיקרו שאני ר"ג דאחרים עשו לו, ומשו"ה ליכא למיחוש לחשדא שמא עשאו בעצמו, לא מבעי למש"כ הפרמ"ג דכ' היכא דמצי למעבד בהיתר אמרי' דלא שביק התירא ואכל איסורא ול"ח לחשדא, אבל בל"ז נמי ל"ש חשדא להך תירוצא כיון דאחרים עשו לו שרי, א"כ מהיכ"ת לחשדו הא ודאי אין דרכו של ר"ג לעסוק בחרושת עץ, משו"ה ל"ח לחשדא דלאו דלא תעשון, וא"כ אין ראי' כלל מהתם, ובס' תו"ש הביא עוד ראי' דלא כמג"א ממה דאיתא באהע"ז סי' י"ב דב' דיינים שהתירו אשה ל"ח דאא"ח בשביל חברו ות"ל דבתרי ליכא חשדא, א"וו דדוקא בע"ז אמרי' הכי, וכבר דחה זה בס' נשמת אדם דהא הש"ך בסי' קמ"א לא למד דין זה דבתרי ליכא חשדא אלא מהא דש"ס ברכות רפ"ק אי בתרי חשדא נמי ליכא אלמא עכ"פ בזנות נמי תרי לא חשידי, ואינו נכון כלל, איה"נ דגם בזנות ליכא חשדא בתרי כדמוכח מש"ס הנ"ל והיינו אם באנו לדון דתרוויי' עבדי איסורא, משא"כ בהאי דאהע"ז הנ"ל אאיסור זנות אינו עובר אלא חד מנייהו, ואידך לאו משום איסור זנות נגעי' בי' משו"ה הוצרך לומר הטעם דא"א חוטא בשביל חברו, וא"כ ראי' התוס' שבת נכונה דאיס"ד דבכל איסורי' אמרי' דברבים ליכא חשדא, א"כ ת"ל משום טעם זה, תו מייתא התוס' שבת ראי' מספ"ק דביצה והוא בש"ע סי' תקט"ז ס"ב עיי"ש, וג' רבים מקרי ואפ"ה אסור משום חשדא, ולענ"ד יש לדחות דהתם לאו משום מ"ע הוא אלא כיון דמיחזא כמאן דאזל לחינגא איכא משום זילותא דיו"ט, ועיי' מה שדחה הנ"א ובעיקר מה שהחליט הרי"ו דב' הוי רבים עיי' בנ"א מה שהקשה ע"ז והעיקר נראה בזה דהכל לפי מה שהוא הענין, אמנם בעיקר הדין שהחליט המג"א דברבים ליכא חשדא, הנה הרי"ף לא הביא בהלכותיו הך תירוצא ואב"א רבים שאני וכן בשו"ע יו"ד סי' קמ"א לא הביאו עיי"ש משמע ס"ל דלית הילכתא כהך תירוצא, והמג"א נראה שלא כ"כ אלא ללמד זכות על המנהג בעירו, אמנם כן כראה לענ"ד ברור דבזה"ז שבעו"ה נתקלקלו הדורות ושכיחי פריצי המחללים שבת ואפי' בציבור כמו שבאזנינו שמענו בעו"ה בעיירות המשובשות הגייסות פשיטא דכו"ע מודים דגם ברבים איכא חשדא כנ"ל ברור

ו) בשו"ע ס"ג, אם בנו עכו"ם לישראל בית בשבת באיסור נכון להחמיר שלא יכנסו בו, עיי' טו"ז סק"ד ותוכן כוונתו לענ"ד הוא זה, דהרב"י הקשה על הטור בסי' תקמ"ג, דלא הביא דלאדם חשוב נכון להחמיר שלא יכנס בו אפי' אם נבנה בהיתר כהאי דמר זוטרא בנו לי' אפדנא, ותי' הרב"י דפסק כלישנא בתרא דגמרא דסיוע סייע בתיבנא, וא"כ א"ר דאדם חשוב י"ל להחמיר אפי' נבנה בהיתר, וע"ז קאמר הב"ח התם דתקפה עליך משנתו דהא דהוצרך הגמרא לומר אדם חשוב שאני היינו משום דבשויו"ט מיירי התם וליכא איסור בחוץ לתחום משא"כ הטור דמיירי התם בחוה"מ, וא"כ מדינא אסור חוץ לתחום א"ח כלל בין אדם דעלמא בין אדם חשוב, וע"ז תי' הטו"ז דבאמת הטור לא מייתי כלל דין זה בה' שבת, ועכצ"ל דסמך עצמו אמש"כ בה' חוה"מ וממנו נלמוד לשבת, וא"כ הו"ל להביא עכ"פ דבשויו"ט יש חילוק בחוץ לתחום בין אדם פשוט לא"ח וע"ז תי' הב"י משתי', ואיה"נ דמודה ב"י דבחוה"מ אין חילוק בין א"ח לאדם פשוט, כנ"ל כוונת הטו"ז ועיי' פרמ"ג, והנה הט"ז הבליע בדברינו עוד דיש חילוק בין לישנא קמא לל"ב, דלל"ק יש קולא וחומרא קולא א' די"ל דאין איסור כלל לאדם פשוט אפי' נבנה באיסור רק לאדם חשוב אין נכון לכנוס, וקמ"ל רבותא דאפי' בחוץ לתחום נכון להחמיר לאדם חשוב, ויש חומרא דלאדם חשוב יש איסור אפי' בחוץ לתחום, ולל"ב יש קולא וחומרא, קולא דבמקום שנבנה בהיתר מותר אפי' לאדם חשוב, וחומרא דנבנה באיסור אסור אפי' לכל אדם עיי"ש וקשיא לי לפ"ד הו"ל לפסוק כחומרי שניהם דהא כ' התוס' בביצה דף י"ד עיי"ש דהיכא דאיכא ב' לישנא ובכ"א קולא וחומרא כיון דא"א למפסק כקולי שתיהם, פסקינן כחומרי שניהם אפי' באד"ר עיי"ש וא"כ ה"נ דכוותי' ואכתי קשי' דהו"ל למפסק דאדם חשוב אסור אפי' נבנה בהיתר

ז) עיי' בש"ס מו"ק י"ב מ"ז בנו לי' אפדנא חוץ לתחום אקלע ר"ס ור"ה ב"ח ולא עלו בגוי' ופריך הגמרא והא"ש מקבלי קבולת חוץ לתחום מותר א"ח שאני, אב"א מ"ז סיוע סייע בתיבנא בהדי' מוכח מיהת דכל היכא דסיוע בתיבנא איכא איסור גמור אפי' חוץ לתחום וצע"ג על הפוסקים וכן המחבר בשו"ע שכ' פשוט דחוץ לתחום מותר לבנות בקבלנות ולא חילקו בין אם סיוע סייע, בתיבנא דיש לאסור אפי' חוץ לתחום, וכש"כ דקשה טפי דהא לענין דיעבד לא חילקו בין אדם חשוב, ועכצ"ל כמש"כ הרב"י בסי' תקמ"ג דפסקו כלישנא בתרא ולקולא א"כ כש"כ דהו"ל למפסק דהיכא דסייע בתיבנא אסור, ועיי' בטו"ז סי' תקמ"ג שכ' דבסיוע בתיבנא פשוט לאסור אפי' חוץ לתחום ולא הוצרכו להביאו לרוב פשיטותו ולא הבינותי מאי פשיטותא גם מה שכ' הרב"י כאן בשם הראב"ד דסיוע סייע בהדי' ולא הוי קבלנות גמור לא זכיתי להבין פירושו, והנה לפי מש"כ בפתיח' דבאמת הי' לן לאסור אף חוץ לתחום משום כ"ד שאסרו מפני מ"ע אפי' בח"ח אסור אלא דבדרבנן לא אמרי' כן כמש"כ התוס' שהביא הטו"ז ססי' רמ"ג, מיהא לפימש"כ הסמ"ג דמלאכת ישראל ע"י נכרי בדבר שהוא של ישראל אסור מדאורייתא וכדכ' הא"ר בשם היראים, א"כ יש חילוק בין אם האבנים והקורות הם של ישראל ולפ"ז איה"נ ה"ט דבסייע בתיבנא אסור גם חוץ לתחום משום דבזה איכא איסו' דאו' ושייך לומר כל מה שאסרו מפני מה"ע אפילו בח"ח אסור וכ"כ כתבתי בשם המזרחי דהא גופא פלוגתא דריא"ש וריו"נ במכילתא כמש"כ נמי הפרמ"ג, וא"כ י"ל הני תרי לישנא דגמרא בהך דריו"נ וריא"ש פליגי, ואנן קיימ"ל בכל ענין אין כאן אדא"ו וקרא דלא יעשה אסמכתא בעלמא הוא, ומשו"ה לא חילקו הפוסקים בזה, אבל יותר פשוט וברור נלענ"ד דהאי תיבנא דמר זוטרא בתוך התחום הוי' והני דבנו לי' אפדנא חוץ לתחום, ולקחו ממ"ז התיבנא דסייע להו בהדייהו, הם באו ולקחו התבן משם והוציאו חוץ לתחום, ועי"ז ממילא נתפרסם שבונים לו בית חוץ לתחום משו"ה שייך מ"ע אפי' חוץ לתחום אבל בלא זה באמת אין כאן שום חילוק אי סייע בהדי' בתיבנא או לא, ומשו"ה השמיטו' הפוסקים דאין האיסור מחמת סיוע התבן בעצמו אלא מה שלקחו התבן מתוך התחום, וזה נכלל במש"כ המחבר ואם היתה המלאכה חוץ לתחום, זה הנלענ"ד בס"ד פשוט וברור

ח) ודע דלולי שמהרב"י והטו"ז לא משמע כן היה נלענ"ד דהא דאמרי' בש"ס אדם חשוב שאני לאו אדיעבד קאי דאם כבר נבנה אפי' חוץ לתחום נכון