ערוגת הבושם על או"ח פו

לטעמו, אבל לעולם עיקר החשדא הוא שהישראל יחשדוהו, וכדס"ל לכל הראשונים כנ"ל ברור, ומה שפירש"י במו"ק שיאמרו היום יהיב לי' פשוט. דבא לומר כמי שיחשדוהו שעשה ע"י פועלים דבשכירי יום הו"ל כל יום ויום שכירות מחדש וכאלו היום נתנו להם. נמצא דד' טעמים הנ"ל שהם ה' הכל הוא אחדות אחד. כנ"ל ברור בס"ד

ג) שם או לקצור לו שדהו, יש לחקור בשדה דשרי' באריסות היינו שהגוי נוטל למחצה שליש או לרביעי היכא דישראל בעל השדה חצץ עמו שיתן לו בעד כל כור תבואה כך וכך באופן שכל התבואות נשארו ביד בעל השדה והגוי אינו נוטל אלא מעות בשכרו כפי מה שמגיע לו בעד התבואה למחצה שליש ולרביע מהו, והנה לפימש"כ הטו"ז בסק"ב הטעם לחלק בין אריסות לקבלנות משום דבאריסות יש צדדים לתלות בהתירא משא"כ בקבלנות כיון שאח"כ יראו שהגוי אינו נוטל כלום בתבואות וע"כ לא הוי באריסות יתלו בשכירי יום, א"כ י"ל באריסות כי האי דאינו נוטל אלא מעות נמי מיתסר מה"ט או דילמא כיון דבאריסות לא אסרוה רבנן שוב אינו בכלל האיסור ואין לנו לחדש איסור אלא מה דאסרו רבנן ואפי' אם לפעמים לא שייך הך טעמא מ"מ כיון דחכמים לא אסרו אלא קבלנות הבו דלא לוסיף עלי' בפרט דגם בקבלנות ס"ל לכמה פוסקים דשרי בשדה, וצ"ע לדינא: **(ועי' תוס' סופ"ק דע"ז בד"ה אריסא מ"ש בשם הר"ם ומטעמא דהר"ם משמע דאינו מותר רק כשנוטל חלק בגוף הפירות לא במעות בלבד

)** ד) בהג"ה ואפי' אם דר בין העכו"ם יש לחוש לאורחים, הקשה המג"א מירושלמי פ"ג דשבועות מ"א והובא בתוס' יו"ט שם דלא חיישי' לחשדא דאורחים אלא לחשדא דבני עירו ותי' בשביעית הקילו ועיי' בתשו' ח"ס סי' ס' פקפק ע"ז וכ' דתי' זה הוא דוחק גדול דאדרבא נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות ועוד מסברא חמיר טפי מעשה בגופו להוליך זבל לזבל שדותיו בשביעית מאמירה לנכרי בשבת ועי' בעירובין דף ס"ח ע"א מי לא שני לך בין שבות שעל ידי מעשה מאמירה לנכרי שהוא שלא ע"י מעשה, ותי' הוא דהתם בירושלמי הקשה תחילה מפני עירו שיחשדו אותו שמוליך זבל לשדה ותי' בני עירו יודעין אם יש לו בית השלחין הצריך זבל או לא וע"ז אמר הדא דתימא דליכא למיחוש לעוברים ושבין ופי' שהאורחי' הרואים שזה מלאו לבו להוליך זבלו בפרהסיא בפני המון בני עירו ישראלים ידעו האורחים ויבינו מסתמא יודעים בני עירו שאין לו בית השלחין דאל"ה לא מלאו לבו לעשות כן ומשו"ה לא חיישי' לאורחים והה"ד והוא הטעם בנר חנוכה וכן נמי במרחץ בסי' רמ"ג כיון דשכינים הם ישראלים ומחמם המרחץ בשבת לא יחשדוהו האורחים משא"כ תשובה אשכנזית שבסי' רמ"ד מיירי להדי' מאדם הדר בין הגוים ולכשיבואו שם אורחים יחשדוהו לומר הואיל והוא דר בין הנכרים ואין ישראל רואהו מלאו לבו לעשות רע לשכור לו פועלים נכרים נמצא ממנ"פ אסור לבנות בית בקבלנות אי דר בין ישראל איכא חשד שכנים ואי דר בין הגוים איכא חשד אורחים א"ד עיי"ש, ולא זכיתי לירד לסוף דעת קדשו, א"כ איך מצאנו יו"ר בכל מה שאסרו מפני מ"ע גבי מרחץ ושדה ובנין בתים ואמאי לא נימא כיון שדר בעיר בין הישראלים בודאי עשה בקבלנות בדרך היתר דאל"ה לא מלאו לבו לעשות כן בפרהסיא בפני המון בני עירו וצע"ג

ולענ"ד נראה בס"ד די"ל ע"כ לא שייך איסור מ"ע אלא היכא דיש לו מקום התנצלות לתלות הדבר בהיתר כגון בקבלנות דבזה יחשדו שעובד בשכירי יום ומ"מ מלאו לבו לעשות כן בפרהסיא כגון שיש לו מקום לאשתמוטי לאמר דבקבלנות הוא עושה, משא"כ במידי דאין מקום לנטות כגון בהאי דמוציא זבלים כיון דלבסוף יתגלה הדבר אם הוא מזבל שדהו או לא וכשיראו שזיבל שדהו אין לו מקום להתנצל דקעביד בדרך היתר בזה באמת ל"ח לחשדא, מיהא התם בירושלמי מעיקרו שפיר פריך יהא אסור מפני מה"ע שלא יהא אומרים לתוך ביה"ש הוא מוציא, והיכי קתני מתניתין דמותר להוציא זבל לאשפתות דהא יש לו מקום להתנצל ולומר שרצונו לעשות שם אשפתות, ובאמת כוונתו לזבל שדה וע"ז משני דמיירי שאין לו בית השלחין ולביה"ש באמת אסור אפי' לעשות אשפתות, וע"ז שפיר קאמר דלעוברין ושבין ל"ח שיחשדוהו שי"ל ביה"ש וקמתכוין לזבל דכיון דלבני עירו אין לו מקום לאישתמוטי שוב לא חיישי' לחשדא, משא"כ הכא דלעולם י"ל התנצלות דעושה ע"י קבלנות שוב שייך שפיר מ"ע שיאמרו שהוא עושה ע"י פועלים ומשקר לאשתמוטי דבקבלנות הוא עושה כנ"ל נכון בס"ד. ובמש"כ נתיישב לי שפיר בס"ד מה דהוי קשיא לי זה כמה בהא דקיימ"ל טלית שאולה כל ל' יום פטורה מציצית, ואמאי לא מיתסר משום מ"ע דיאמרו שהוא לבוש בגד של ד' כנפות בלא ציצית, ולהנ"ל ניחא בס"ד דהתם כיון דאין לו מקום להתנצלות ל"ח לחשדא, ואין לומר דבזה גופא אתי לאשתמוטי שיאמר טלית שאולה היא דהא סתם שאלה אינה יתירה מל' יום וא"כ יתגלה הדבר אם הוא שלו או שאולה היא בידו, ומה"ט איה"נ דלאחר ל' יום אפי' טלית שאולה חייבת בציצית ומזה ראי' לסברא הנ"ל

ועי' בתשו' נודב"י סי' י"ב שלמד מתוך דברי המג"א הנ"ל כי היכא דהקילו בשביעית שלא לחוש לחשדא דאורחים הה"ד דבחוה"מ נמי ל"ל לחשדא דאורחים ל"מ להפוסקים דחוה"מ הוא מדרבנן אלא אפי' למ"ד דאורייתא מכ"מ לא חמיר משביעית, והנה כבר השיגו הגאון מה"ו שאול מאמשטרדם בנודבי"ת סי' ק"א ממה שמבואר בירושלמי מובא בתוס' יו"ט ריש מו"ק שביעית ע"י שזמנה מרובה התירו מועד ע"י שזמנה קציר אסרו, הרי דבשביעית הקילו יותר מחוה"מ, והך טעמא שייך נמי בזה והנה הנוב"י טרח שם לחתור אל היבשה, וכ' לפרש דברי הירושלמי שם שלא כדפי' התוס' יו"ט עיי"ש: אבל לענ"ד בלא"ה מוכח מסוגי' דשמעתין דא"א לחלק כלל בין חוה"מ לשבת ויו"ט, הגע עצמך לשיטת ר"ת דס"ל בשבת ויו"ט לא חיישי' כלל למ"ע דמחמת חומר דשויו"ט לא אתי למחשדי', א"כ מאי פריך הש"ס אהא דארשב"א לא ישכיר אדם שדהו לכותי מפני שנקרא על שמו וכותי זה עושה מלאכה בחוש"מ ופריך הגמרא אבל שדהו לנכרי מאי שרי מ"ט אריס אריסותי' קעבד גבי כותי נמי אריסותי' קעבד, והא שפיר יש לחלק בין נכרי לכותי דבשלמא נכרי דעושה מלאכה גם בשבת ויו"ט ובשבת ויו"ט לא חיישי' לחשדא לשיטת ר"ת שוב ידעו דודאי באריסותי' דנכרי קיימא, משא"כ בכותי דאינו עושה מלאכה כ"א בחוה"מ וא"כ שפיר שייך חשדא בפרט לשיטת ר"ת דס"ל חוה"מ לאו דאורי' עיי"ש בתוס' ד"ה ות"ל, אע"כ דנהי דחוה"מ לא מיתסר אלא מדרבנן מ"מ כיון דהוא בכלל המועד הוא חמור כמועד, והה"ד נמי לאידך גיסא למאי דס"ל להמג"א דחשדא דאורחים לא חיישי' בשביעית אלא בשויו"ט הה"ד חוה"מ הוא בכלל זה

ה) במג"א ס"ק ח' כ' דברבים ליכא חשדא ואייתא ראי' מר"ה דף כ"ד גבי דמות צורת לבנה, ומ"מ בבנין ביה"כ איסורא משום חה"ש עי"ש, ובא"ר ותוס' שבת חלקו ע"ז וכן הסכים בס' ב"מ, דדוקא בע"ז דחמור איסורי' לא חשידי רבים, ועי' בנוב"י מהדו"ת סי' ק"ל שהסכים להמג"א דאדרבא נהפך הוא דמפני חומר האיסור חששו יותר לחשדא ואייתי ראי' שהרי שם בר"ה דף כ"ד בתוס' בד"ה סמי וכו' כ' אלמא אסור להשהותו שיחשדוהו שעשה ועבר על לא תעשון ור"ג נמי ליתסר ומשני כיון