ערוגת הבושם על או"ח פה

משבת ויו"ט אי משום די"ל למעט בבנין כדאשכחן נמי מר"ח עד התענות או מאיזה טעם אחר עכ"פ ידעו שבאבילות אסור לבנות ע"י קבלנות ולא יעלה על דעתם שהאיסור היא מפני מה"ע דהא בשבת ויו"ט מותר לבנות בקבלנות והנה אם האיסור באבילות מצד עצמו פשיטא דגם כשחל בשבת אסור ועומד דבשביל שבת לא פקע האבילות, והשתא כשיראו בונים בשבת דע"כ האי גברא קל בדעתו דאפי' אם היא בקבלנות מ"מ הו"ל למחות מחמת איסור האבלות ושוב לא ידונו לכף זכות גם בחילול שבת ויאמרו שמחלל שבת ע"י שכירי יום כנלענ"ד בס"ד ליישב ק שי' הנ"ל ועי' לקמן מה דבעינא למימר עוד עפ"י סברא הנ"ל לענין בנין בה"כ של רבים דליכא משום חשדא לדעת המג"א עיי"ש, ודו"ק

עוי"ל עפ"י מה שפירש"י במו"ק שם בד"ה מקבלי קבולת וז"ל ליתן מלאכה לנכרי בקיבולת כי עבדי לי' בשבתא דידעי כו"ע ואמרי היום בשבת יהיב לי' עכ"ל, ומדבריו למדנו טעמא חדתא ונפק"מ אפי' באתרא דנהגו כולם בקבלנות מ"מ אסור להתחיל המלאכה בשבת דאכתי איכא חשדא דאמרי היום בשבת יהיב לי', וההד"נ לשיטת ר"ת דקבלנות בית מותר מ"מ מודה ר"ת דאסור להתחיל המלאכה בשבת וא"כ כיון דבימי החול לא עבדי ובשבת עבדי כו"ע לא ידעו דמחמת אבלו שקטה המלאכה ואמרי בעלי המלאכה הדרי בהו, והשתא בשבת יהיב להו, וא"ש בפשיטות

ב) שם בשו"ע מפני הרואים שאינם יודעים שפסק, דע דבענין מראית עין הנ"ל אשכחן ד' פירושים בדברי הראשונים רוב הראשונים כתבו המ"ע כדאיתא הכא בשו"ע דהרואים אינם יודעים שפסק ויחשדוהו שעובד ע"י שכירי יום, מיהא הר"ן כ' משום דמחזי להו לאינשי כשכירי יום ובלשון הזה כ' כמה ראשונים וכ' הפרמ"ג ברסי' רמ"ג דהכוונה בזה דלא משמע להו לאינשי חילוק בין שכירי יום לקבלנות כיון דגם קבלנות מיחזי כשכיר יום ועי"כ יבואו להתיר גם בשכיר יום ונפק"מ בזה לדינא למה שכ' המג"א לקמן דברבים ליכא חשדא זה לא יתכן אלא לטעם א' אבל לטעם הב' לא עדיפא רבים אדרבא כש"כ דיבואו להקל גם בשכירי יום כיון דברבים לא חשיד' דעבדי איסורא יאמרו דודאי בהתירא קעבדי וכיון דלא משמע לאינשי חילוק בין שכיר יום לקבלנות יבואו לעשות גם ע"י שכירי יום' וכ"כ היכא דנתפרסם נמי דרוב בני המדינה עושים בקבלנות מ"מ אין היתר דעכ"פ יבואו להקל גם בשכיר יום מיהא בזה י"ל כיון דרוב המדינה בונים בקבלנות י"ל דע"י נתפרסם כמו כן דיש חילוק בין קבלנות לשכירי יום דמסתמא כל הבונה בנין איתא בשאלה לחכמים להורות לו היתר ושואל כדת מה לעשות בשבת, ועי"ז ממילא נתפרסם שיש חילוק בין קבלנות לשכירי יום, ועי' מש"כ לעיל בפתיחה ראי' להך טעמא דמ"ע מהא דפריך הגמרא מ"ש שדה דאמרי אריסותא קעבד, מרחץ נמי אמרי אריסותא קעבד, ולכאורה תמו' הא י"ל בשדה ה"ט דלא חיישי' למ"ע משום דעכ"פ בימי הקציר יכירו וידעו דהגוי מאסף כל התבואות ואין הישראל נוטל כלום אגלאי מילתא למפרע דהגוי לא עבד בשכירי יום אלא השדה איתא בשכירות אצלו משא"כ במרחץ לא שייך זה, מיהא לטעמא דהר"ן ניחא נהי דאח"כ יתגלה למפרע מ"מ עד האי שעתא יבואו לידי מכשול שיעשו מלאכה ע"י שכירי יום ועי' מש"כ בזה דרך פלפול שם ולטעם הראשון צ"ע ליישב זה וצ"ל דלאו כו"ע אסקי אדעתייהו לראות בעת הקציר למי מאסף התבואות הביתה, וא"כ עכ"פ אצל מקצת הרואים ישאר החשד על מכונו

והרמב"ם בפ"ז מה' יו"ט ארכבי אתרי רכשי שכ' וז"ל שהכל יודעין שמלאכה זו של ישראל ויחשדו אותו שהוא שכר את העכו"ם לעשות לו במועד שאין הכל יודעין ההפרש שיש בין השכיר להקבלן. מראש דבריו משמע שיחשדוהו ששכר את העכו"ם אבל היכא דלא שייך האי חשדא משמע דמותר ושוב כ' בסיפא שאין הכל יודעין ההפרש משמע דהאיסור הוא מפני שלא ידעו שיש הפרש וא"כ אפי' היכא דיודעי כו"ע שהוא בקבלנות יש לאסור מטעם הר"ן הנ"ל, וכבר עמדו על מדוכה זו כמה אחרונים עי' בתשו' מהרי"ט צהלין סי' ס"ו ובתשו' לחמי תודה למהר"י באסאן סי' ב' ובתשו' כ"ס סי' מה שכ' בזה, ועיי' מ"ש רמב"ם בפי' המשניות ספ"ק דע"ז וכפי מה שהבינו מדבריו כמה אחרונים עיקר החשדא הוא שעי"כ יתחלל השם בין הגוים שיאמרו ישראל לא מנטרי שבתא וכבר הקשיתי ע"ז לעיל בפתיחה, א"כ גם חוץ לתחום לתסור, ועכשיו מצאתי שכבר דיברו מזה ומורי הגאון בכ"ס כ' ליישב בטו"ט, דעיקר חה"ש הוא דוקא במידי דרמי' על בני מתא או על ב"ד שבעיר למחות ואינם מוחין וכיון שהוא חוץ לתחום לא רמי' על בני מתא למחות בידו א"כ ליכא חה"ש והוא נכון מאוד בסברא וטעמו כצפיחית בדבש ועי' רש"י מו"ק שהבאתי לעיל בסמוך ומדבריו למדנו טעם רביעי להאי מ"ע דיאמרו היום בשבת יהיב לי' האי מלאכה, הרי לפנינו ד' טעמים שהם ה', אבל האמת יורה דרכו שהכל עולה בקנה א' ואין כאן תערובות טעמים, דלכו"ע החשדא מפני שהרואים אינם יודעין שפסק ויחשדוהו שעושה מלאכה ע"י שכירי יום ומש"כ מקצת הראשונים משום דמיחזי להו לאינשי כשכירי יום אין הכוונה שעי"ז יקילו גם הם לעשות ע"י שכירי יום אלא כוונתם כמש"כ הפרמ"ג בא"א אות ו' דיחשדוהו שאומר שקר אפי' יאמר שעושה ע"י הקבלנות גם מש"כ הרמב"ם שאין הכל יודעין ההפרש שיש בין השכיר להקבלן אין הכוונה שלא ידעו שיש הפרש בדין אלא שלא ידעו להבחין אם אלו הפועלים הם קבלנים או שכירי יום ועי"ז יחשדוהו שעושה ע"י שכירי יום. וכעין זה כ' בתשו' מהריט"צ הנ"ל בתי' א' אלא שלא הבנתי מש"כ אח"כ דאכתי דברי הרמב"ם סזא"ז ממש"כ בפ"ו מה"ש ואם דברי הרמב"ם מתפרשים עד"ז גם סתירה אין כאן שהכל הולך אל מקום א', גם מה שכ' הרמב"ם בפי' המשניות הנ"ל כ"כ בס"ד בפתיחה דאין הכוונה דהאיסור הוא מפני חה"ש בין הנכרים, אלא משום דהוי קשיא לי' להרמב"ם מאי מ"ע שייך גבי מרחץ הא הישראל אסור לרחוץ בשבת ומנא ידעי שהגוי מסיקו והיא הערת המג"א בססי' רמ"ג לזה כתב הרמב"ם דמ"מ ע"י שהגוים יאמרו רחצנו במרחץ של פלוני ידעו שהוסק בשבת ויבואו לחשדו שהגוי עושה כן בשליחות של בעה"מ וכ"כ כן לעיל ועכשיו שמתי על לבי דלכאורה יש לשדי בי' נרגא דהא משו"ה לא אריא דהא י"ל כתי' המג"א ע"י שיראו העשן יוצא ולא הוי צריך הרמב"ם לטעמא דידי' אבל באמת יש לפקפק על תי' המג"א דאין ראי' ממה שמעלה עשן דלפעמים הגוי דר שם וצריך להסיק הבית החורף לצרכו ושפיר הוצרך הרמב"ם לתלות החשד במה שהנכרים יאמרו רחצנו במרחץ של פלוני, ועיינתי בפי' המשניות ונראה כמה מדוקדק לשונו ומה עמקו מחשבותיו, וז"ל שם ואמרו מפני שנקרא ע"ש כלומר על ישראל בעה"מ והנכרי הדר בו יחמם אותו בשבת ויכנסו בי הנכרים ואומרים רחצנו במרחץ פלוני היום ובזה יש חיה"ש למי שישמע זה וא"י שהוא שכיר אצלו לזמן קצוב בדמים ידועים עכ"ל הרי שדקדוק בלשונו לומר שהנכרי הדר בו יחמם אותו וא"כ בימות החורף אין ראי' ממה שהעשן יוצא משו"ה הוצרך לומר שהגוים יאמרו רחצנו וכו' ועיי' מש"כ לעיל בסי' רמ"ג בשם הראב"ן דאם הנכרי דר בו ליכא משום מה"ע ואפשר דהמג"א נמי ס"ל הכי משו"ה סגי לי' שפיר בהאי תירוצא שיראו העשן יוצא אבל כבר כתבתי לעיל דמפי' המשניות הנ"ל מוכח דלא כראב"ן והוצרך הרמב"ם