ערוגת הבושם על או"ח פא

בשבת ובנכרי הא אמרי' לי' וציית שפיר קתני ובכ"מ אין משכירין לו את המרחץ דבמרחץ אפי' בכה"ג אסור דלא סמכינן ע"ז מטעם הנ"ל משא"כ בברייתא דקתני מפני שנקרא על שמו וגוי זה עושה בה מלאכה בשבת משמע דבודאי עושה מלאכה ואי מיירי בהתנה עמו לא א"ש לישנא דנהי דלא סמכינן ע"ז אבל עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק והול"ל שמא יעשה בו מלאכה א"ו דלא מיירי בהתנה ושפיר פריך הגמרא, וא"ש בס"ד

ג) ובדין קבלנות דמרחץ דהיינו לשכור לו עכו"ם לעבוד בו כל השנה ושיטיל היהודי הריוח כולו נתחבטו האחרונים ז"ל ואבאר הדברים על בוריין בס"ד, הנה הטור כתב בשם רבינו האי אם השכירו שנים הרבה ונתפרסם הדבר מותר וכן נהגו היתר בבבל, וא"א ז"ל כתב ולפי"ז נתברר ונתפרסם הדבר בכל גבולנו שכל מי שיש לו מרחץ או תנור אינו שוכר פועלים לעשות לו מלאכה וכו' אלא משכירו לאחר לשנה או לחדשים בדבר ידוע וליטול המוכר כל הריוח שיבא ממנו הלכך מותר בקבלנות, שאין מלאכת העכו"ם נקרא ע"ש ישראל אבל אם היה משכירו לימים אסור ליקח שכר שבתות וי"ט, עכ"ל ותמה מרן הרב"י בשם מהרי"א מהו מותר בקבלנות דכ' הטור הא הכא בשכירות מיירי אבל בקבלנות אסור מדינא דאפי' מאן דמתיר בקבלנות שדה היינו משום דאין ישראל מרויח כלום במה שעובד בשבת דאם לא יעשה בשבת יעשה ביום חול משא"כ במרחץ שאם לא יעשה בשבת הפסיד הישראל ע"כ כ' דצריך להגיה בדברי הטור בהבלעה במקום הקבלנות, והב"ח כ' על זה דהוא שגגה דא"כ רחים דנהגו היתר משום דלאריסות עומד הלא התם נמי אם לא יעשה הגוי מלאכת הרחים בשבת הוי פסידא דלא הדר, ונמצא הישראל נהנה ממלאכת שבת ועכצ"ל כל היכא דהנכרי אדעתא דנפשי' קעבד לא איכפת לן במה דישראל נהנה מזה ה"נ במרחץ י"ל כן, ובמג"א סק"ב הרעיש על הב"ח איך מדמה אריסות לקבלנות אנן לא שרינן ברחיים אלא אריסות דבזה יש לומר שפיר דהגוי אדעתא דנפשי' קעבד כיון דיש לו ריוח ממה דעובד בשבת, אבל קבלנות דהיינו שהגוי נוטל דבר קצוב על מלאכת כל השנה בין עובד בין אינו עובד ואין לו ריוח ממה שעובד בשבת י"ל דאיה"נ ברחיים נמי אסור ובאמת דברי הב"ח בזה מרפסין איגרא, וכדי ליישב שיטת הב"ח בזה נלענ"ד בס"ד דודאי קבלנות כה"ג לא עלה על דעת הב"ח להתיר מעולם דפשיטא דבזה לא שייך כלל לומר דעכו"ם אדעתא דנפשי' קעבד, מיהא במרחץ משכחת לה נמי קבלנות באופן אחר דהיינו שהעכו"ם נוטל דבר קצוב מכל היסק והיסק שמחמם המרחץ ועי' בתשו' ח"ס סי' נ"ט שמפרש באמת דברי הטור דמיירי בקבלנות כה"ג וכ"כ בס' תוס' שבת בפי' דברי הטור דמיירי שהתנה עמו בכל יום שתסיק תטול כו"כ, וראיתי בס' יד אפרים דחולק ע"ז וס"ל דגם זה יש לאסור דאף שאינו קובע מלאכתו על שבת מ"מ כיון דהעכו"ם שכר שבת הוא נוטל א"כ מיחזי כשלוחו ואינו מותר מדינא אלא היכא שהעכו"ם נוטל חלק מריוח עצמו עיי"ש מיהא בכה"ג שכ' הח"ס ז"ל דמשלם לו דבר קצוב מכל היסק והיסק והצריך נמי שלא יזכיר לו שבת אלא כגון מכל עשר הסקות אפשר דמודה היא"פ הנ"ל והשתא יתיישבו דברי הב"ח שפיר מדהוצרך המהרי"א להגיה בדברי הטור הבלעה במקום קבלנות ש"מ דס"ל קבלנות כה"ג שמשלם לו מכל היסק והיסק נמי ס"ל דאסור דא"כ הו"מ לפרש דבריו בפשיטות וע"ז שפיר הקשה הב"ח הא היינו ממש דין הרחיים דנהי דהתם מיירי באריסות דהיינו שנוטל ריוח מחלק של הרחיים בודאי פשיטא דאם אין נותן לו חלק מהריוח אלא דבר קצוב מכל כור חטים שיטחון פשיטא לי' נמי להב"ח דשרי וא"כ גם קבלנות דמרחץ משכחת לה דשרי כנלענ"ד בס"ד נכון ליישב דברי הב"ח בזה, ושוב ראיתי בס' תוס' שבת כתב כן ליישב דברי הב"ח ולא כמו שכתב היא"פ בשמו שנותן לו דבר קצוב בעד היסק של כל יום ויום דזה י"ל אסור גם להב"ח ותוס' שבת

ודע דלקמן בסי' רמ"ד ס"ה קיימ"ל דאם שכר נכרי למלאכה מיוחדת מותר לעשות לו אותה מלאכה בשבת, וה"נ במרחץ כיון שהוא מלאכה מיוחדת הו"ל להתיר וראיתי בתוס' שבת שכתב לפרש כן כוונת הב"י במש"כ על המהרי"א דאפשר לדחות טעם זה ולענ"ד נראה דאדרבה משם ראי' להיפך דהתם היי"ט משום דמילתא ידוע כשיכתוב לו היום לא יצטרך לכתוב למחר והעכו"ם אדעתא דנפשי' קעבד כדי שיהי' לו יום פנוי לעשות בחול משא"כ במרחץ אטו בשביל שמחממו בשבת לא יצטרך לחממו בחול א"כ אדרבא מסי' רמ"ד מוכח להיפך דהא מהיי"ט גופא אם שכרו לכל המלאכות שיזדמנו אסור לעשות מלאכתו בשבת משום דלא שייך לומר דהגוי עושה אדעתא דנפשי' דמסתמא יזדמן לו איזה מלאכה גם ביום חול, וא"כ מרחץ נמי להא דמיא וזה נ"ל כוונת המג"א ס"ק ב' במש"כ עיין סי' רמ"ד ס"ה דמדין הנ"ל מייתי ראי' לאסור במרחץ בקבלנות כנ"ל ברור, ועיין בתשו' ח"ס סי' הנ"ל שכ' ג"כ ליישב דברי הטור עפ"י דרכו של התוס' שבת, אלא שכ' דצריך שלא יתן לו דבר קצוב מכל היסק והיסק אלא מכל עשר הסקות כדי שלא יוזכר לו שבת בפ"ע דא"כ הו"ל שכר שבת ועפ"ז ניחא לי' לפרש מש"כ הטור ע"כ מותר בקבלנות שהוא עולה בקנה אחד עם הגירסא ברא"ש שלפנינו בהבלעה עיי"ש, ואיני מבין זה מאי ענין שכר שבת לכאן הלא אדרבא הישראל משלם השכר לגוי, ולא באנו עתה לדון אלא אם יש כאן איסור מחמת מלאכת שבת אבל לענין שכר שבת מה שמגיע ריוח לישראל מזה בזה אין שום נפק"מ אם הגוי נוטל בעד כל היסק בפ"ע או בעד עשר או מאה הסקות, דהא כל מי שירחוץ משלם מחיר הרחיצה בפ"ע וא"כ פשיטא דמה שמשלמין בשבת הו"ל שכר שבת, והגוי העובד שם שגובה מחיר הרוחצים, אינו אלא גובה השכר בעד הישראל ומאי נפק"מ בזה אם מזכיר לו לישראל אח"כ שכר כל יום ויום שגבה בפ"ע או אם משלם ליד ישראל מחיר יו"ד ימים ביחד סוף סוף מה שגבה ביום השבת הו"ל שכר שבת וזה פשוט וברור, ודברי הח"ס ז"ל בזה צע"ג, ומהיי"ט גופא יש לשדי נרגא במש"כ הח"ס והתוס' שבת לפרש כן דברי הטור דהא מלשון הטור משמע דבקבלנות דמותר אשכרו נמי קאי, ובלא"ה למה לו לשכור גוי לשלם לו מכל היסק והיסק ולחמם המרחץ גם בשבת כיון דאינו מייתר כלום דהא אפי' אם מותר מחמת מלאכת שבת מ"מ שכר שבת מיהא הוי דלענין זה לא מהני מידי מה שהגוי מקבץ שכר קצוב מכל היסק ובזה אזדא השגת התוס' שבת על המג"א במה שהשיג על הב"ח וכ' עליו התוס' שבת שהוא שלא כדת דכוונת הב"ח לקבלנות מכל היסק, ולהנ"ל א"א לפרש כן דברי הטור ומש"כ הח"ס דלשון לכן מותר בהבלעה שכ' הרא"ש אין לו שחר דהא אי אשכירות קאי כמש"כ המהרי"א א"כ מאי הלכך הא עלה קאי ובשכירות קשקל וטרי ומהיי"ט ראה הטור להגיה בקבלנות תחת הבלעה לענ"ד י"ל לאידך גיסא דשפיר קאמר הרא"ש הלכך מותר בהבלעה לאפוקי דלא נימא דכיון שנתפרסם שהמנהג להשכיר הא מותר נמי בקבלנות ע"ד הנ"ל משו"ה דייק הרא"ש הלכך מותר בהבלעה לאפוקי קבלנות ודו"ק היטב

ועיין לקמן סס"י רמ"ד גבי מכס כתב המג"א בס"ק י"ח כששוכר העכו"ם בקבולת הוא נוטל שכר שבת בהבלעה וגם בזה הביא ביד אפרים שם י"מ דכוונת המג"א שגם מקצת היום של ע"ש הוא מחויב לגבות המס, והו"ל