ערוגת הבושם על או"ח עה

לשבת עונג, ובקו"א הוכיח גם מפירש"י ע"פ זכור וגו' שפי' כב"ש מכלל דלכבדו במנה יפה הוא דאורייתא, ועיין לקמן בקי' ר"כ, מיהא נראה דמה שפירש"י אינו אלא אסמכתא, ועיין ברפ"ב דביצה דיליף מוכי' ע"ת זכרהו מאחר שבא להשכיחו עיי"ש, ומ"מ לד"ה הוא מיהת מצוה מד"ק ונפק"מ דאם מזדמן לפניו מצוה דרבנן, ומצות עונג וכבוד שבת, ואין לו מעות כדי צורך שניהם י"ל להקדים מצות עונג שבת דהיא מ"ע דאורייתא או עכ"פ מד"ק, ואמרינן בש"ס ר"ה דף י"ט דברי קבלה כדברי תורה דמיא

(ד) במג"א ס"ק א' הביא בשם צ"צ אם הנכרים מייקרים שער הדגים נכון לתקן שלא יקנו דגים, והביא ראי' ממשנה ספ"א דכריתות ע"ש, הנה עיקר הראי' אינה ממשנה גופא, דהא ס"ל לכמה פוסקים דרשב"ג עפ"י דין הורה כן ומה"ט פסק הראב"ד בפ"א מה' מחוסרי כפרה דאין השאר עלי' חובה, ולשיטת הפוסקים דשאר עלי' חובה כמי אין ראי' דהא י"ל אינהו גרסו במתני' במילתא דרשב"ג והשאר עלי' חובה וכך הוא גירסת ר"ת ושיטת האשכנזים שהביאו התוס' בב"ב דף קס"ו ע"ש ורשב"ג לא חידש אלא שמותרת לאכול בקדשים ע"ש וא"כ אין ראיה מהמשנה, והצ"צ לא מייתי ראי' אלא מפירש"י שני דמשום עת לעשות לה' הפרו תורתיך לומד כן שלא כדין, מיהא ממה שהקשו בתוס' ב"ב דף קס"ו איך פליג רשב"ג אב"ש וב"ה דס"ל השאר עליה חובה, מכלל דס"ל דרשב"ג מדינא הורה כן ע"ש א"כ מוכח מהתוס' איפכא, ואפי' לפירש"י נמי יש להשיב על ראי' זו כמה תשובות, חדא אולי כשאח"כ הוזל השער הורה להתחייבות ששוב יביאו מה שהיו חייבות על כל לידה ולידה וא"כ לא היה ע"י הוראותו שום ביטול מצוה שלא היתה רק להלכה ולא למעשה, משא"כ הכא דעונג שבת שנתבטל לא יוכל להתקן עוד לאותו שבת, כן הקשה בס' ערל"נ למס' כריתות ע"ש, וזה יש לדחות דא"כ לא הוי שתק התנא להודיענו שאח"כ הורה שישלימו להביא על כל לידה ולידה, ובתשו' כ"ס סי' ל"ח הביא מורי הגאון ז"ל בשם הח"ס ז"ל שכ' עה"ג שו"ע שלו דאין הנדון דומה לראיה דהתם לא דרש לאסור אלא שאין השאר עלי' חובה, ומ"מ אם תרצה תביא גם השאר, ומסתמא כן עשו אחר שהחלו הקנים משא"כ הכא אם עבר השבת א"א לתקן. ועוד התם הוא להציל העני מאיסור כרת אבל הכא שאין יד העני משגת פטור הוא, מיהא נראה די"ל ראי' מהא דאמרי' ביומא דף פ"ה ושמרו בנ"י את השבת לעשות את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה, וכיון דאמרי' כן לענין חילול שבת כש"כ שי"ל כן לענין מצות עונג שבת דמוטב שיבטל עונג שבת א' כדי שיהא אפשר לו לענג אח"כ שבתות הרבה, וזה נ"ל ראי' נכונה לדינו של הצ"צ

סימן מ"א

פתיחה לדיני קבלנות ואריסות ושכירות המבוארות בסימנים שלפנינו בס"ד

דע שיש כאן ד' חילוקי שמות מקצתן אסור מדינא, ומקצתן אינן אסורין אלא מפני מה"ע וחשדא ונפק"מ דבמידי דאינו אסור אלא משום מה"ע מותר היכא דהמלאכה נעשית חוץ לתחום או היכא שנתפרסם שדרך רוב בני העיר לעשות ע"ד היתר. וכ"כ לפי מש"כ המג"א בסי' רמ"ד דברבים ליכא למיחוש לחשדא, משא"כ היכא דמדינא אסור לא שייך הני היתרים, תו יש נפקא מינה אי שכרו מותר בדיעבד וכן לענין בנין בתים היכא דכבר נגמר הבנין אי מותר לכנוס לאותו בית

(א) היכא דנותן לנכרי שכר יום ביומו אסור מדינא, ולפי מש"כ הרב"י בסי' רמ"ד וכן ס"ל להטו"ז בפשיטות בסס"י רמ"ג בשם סמ"ג יש בזה איסור דאורייתא והוא ממה דאיתא במכילתא כל מלאכה לא יעשה שלא יעשה מלאכתו ע"י אחרים וכ"כ בחזקוני פ' בא והגם דהלכה רווחית בכל הש"ס דמלאכה ע"י נכרי בשבת אינו אלא משום שבות כ"כ הא"ר בריש סי' רמ"ג בשם הרא"ם בס' יראים דהיינו דוקא כשאינו מלאכת ישראל כגון שאומרים לכותי עשה האש שלך לצרכי אבל לעשות מלאכתו של ישראל בדבר שהיא של ישראל אסור מדאורייתא עיי"ש והובא גם בפרמ"ג עיי"ש ובסוף פתיחה שלו להלכות שבת ובפירש"י פ' בא הביא מכילתא הנ"ל כל מלאכה לא יעשה בהם לא תעשה אתה בהם ולא יעשה חברך ולא גוי מלאכתך. והרמב"ן ז"ל כ' דאין זה אלא דרך אסמכתא בעלמא, ועיין במזרחי שם דע"כ דרשה גמורה היא מדפליג עלי' ר' יונתן שם במכילתא דקאמר והלא דברים ק"ו מה אם שבת חמורה אין אתה מוזהר על מלאכת הגוי במלאכתך יו"ט הקל לא כש"כ משמע מדבריו שהוא פלוגתא דתנאי, ומ"מ לא הבנתי דלפי הנ"ל ר"י נמי לא אסר מלאכת ישראל ע"י גוי כ"א ביו"ט ולא בשבת דאיס"ד דבשבת נמי קאמר א"כ אין כאן ק"ו איה"נ דבאופן שאסור ביו"ט כגון במלאכת ישראל איה"נ דאסור גם בשבת וכ"ז צריך עיון גדול ואין המכילתא כעת לפני לעיין ועפ"י הנ"ל נ"ל בס"ד להסביר הא דאמרינן בש"ס מו"ק דף י"ב אבע"א מר זוטרא סיוע הוי מסייע בתיבנא בהדייהו ואינו מובן הא מ"מ כיון דבקבלנות הוי וחוץ לתחום מאי כפק"מ בזה, ולמה יאסר ע"י הנ"ל, מיהא עפ"י שיטת הסמ"ג והיראים הנ"ל ניחא דבאמת הקשה הב"ח אמאי שרי חוץ לתחום הא כ"מ שאסרו חכמים מפני מה"ע אפי' בח"ח אסור וצ"ל כמש"כ התוס' דבאיסור דרבנן לא אמרי' כן וכיון דמר זוטרא סיוע הוי בהדייהו בתבן שלו הו"ל במלאכתו של ישראל ואסיר מדאורייתא איה"נ דאסור גם חוץ לתחום משום מה"ע, ולשיטת רוב פוסקים החולקים על הסמ"ג וס"י הנ"ל יתבאר בס"ד לקמן בסי' רמ"ד עונ"ל ראי' לשיטת הסמ"ג מש"ס ספ"ק דע"ז לא ישכיר אדם מרחצו לנכרי וכו', ופריך אבל מרחצו לכותי מאי שרי והלא עושה בה מלאכה בחוש"מ, בחוה"מ אכן נמי עבדינן מלאכה במרחץ עיי"ש, ואכתי קשי' הא הכותי עושה בה מלאכה בשבת ויו"ט ונהי דליכא למיחוש בו שיעש' מלאכ' לעצמו דהא במידי דכתיבי ואחזיק סמכי' עלייהו, מ"מ ניחוש שיעשה בו מלאכה ע"י גוי כיון דבדרבנן לא זהירי, א"ו דגם במלאכתן שנעשית ע"י גוי כמי זהירי וא"כ מוכח דהאי כל מלאכה לא יעשה דרשה גמורה, ועיין ר"ש פ"ב דמקואות מ"ג שכ' בירושלמי משמע דשאיבה דאורייתא מדמודי בה כותאי, א"כ ה"נ יש לומר כן, ואף שהר"ש כ' שם דיש לדחות אין כונתו לדחות מחמת שאין להביא ראי' מכותים

מיהא יש לומר דאין ראי' מרשב"ג דלשיטתו כל מצות שהחזיקו בה כותים אע"ג דלא כתובי הרבה מדקדקין בה יותר מישראל כדאמרינן ברפ"ק דחולין אחזיק ולא כתובי איכא בנייהו וא"כ ה"נ י"ל דהוי אחזיק אע"ג דלא כתובי, ועיין עוד שם בספ"ק דע"ז רשב"א אומר לא ישכיר שדהו לכותי מפני שנקראת על שמו וכותי זה עושה בה מלאכה בחוש"מ וכו' א"ה ת"ל משום לפני עור ל"ת מכשול, חדא ועור קאמר עיי"ש, ויש לתמוה מאי פריך הגמ' ות"ל משום ל"ע הא נפק"מ בכותי שידוע לנו שהיא אדון ואינו עובד בעצמו אלא ע"י פועלים וא"כ משום לפ"ע ליכא דאפי' ת"ל דחיישינן שיעבוד ע"י פועלים כותים מ"מ אינו אלא לפני דלפני, משו"ה הוצרך לאסור מפני שנקרא ע"ש, והנה לפימש"כ התוס' דגם באד"ר שייך לפני עור לק"מ, אלא דמ"מ על התוס' קשיא דשם בד"ה ות"ל כ' דאם מלאכת