ערוגת הבושם על או"ח עב

מה"ת ומ"מ מה"ת אינן ג' ברכות ממש ובברכה א' מעין שלש יוצא מה"ת וחכמים הוא שתיקנו לברך על המזון ג' ברכות ממש ומה"ת כולם שייכים להדדי וכל זמן שלא נתקדשה א"י וביהמ"ק לא נתחייבו בבהמ"ז כלל ומשה תיקן ברכת הזן מעצמו תיקנה תדע שהרי תיכף כשירד המן תקנה כדמפורש בפ' ג' שאכלו ועדיין לא ניתנה תורה והרי היא כמו שאר תקנת חכמים, כגון תקנת משה רבנו שיקראו בתורה בשבת ויו"ט, ועיי' מג"א סי' קל"ה, ומה"ת מי שאינו שייך בחד מהני ג' ברכות א"ח כלל, ע"ש, והוא כעין דברי המג"א הנ"ל אלא דלפי דברי המג"א יתכן יותר דמעיקרו תיקן משה רבינו נוסח ברכת הזן והי' כלול בה גם ברית ותורה וברכת הארץ ובנין ירושלים, כלומר השראת השכינה במקדש, ושפיר הי' יכול לכלול תורה דעכ"פ נצטוו כבר במקצת מצוות וגם ברכת הארץ דא"י ירושה או מוחזקת או ראוי היא לכו מאבותינו, וכבר הובטחו מהקב"ה והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה וגו', ותו נראה ליישב הוכחת המג"א הנ"ל דהתם לענין ברכת הזימון מיירי ושפיר י"ל דלא תיקנו זימון אלא אי ידעו לברך כל ברכת המזון אבל איה"נ דמצד ברכת המזון יוצאים ידי חובה מדאורייתא אפי' בברכה אחת, ודו"ק

(ב) קיימ"ל כל שלא אמר ברית ותורה בבהמ"ז לא יצא ידי חובתו, ומה"ט קמבע"ל בש"ס ברכות דף כ' אי נשים בבהמ"ז דאורייתא או דרבנן יע"ש בתוס' והכי קיימ"ל להלכה דנשים בבהמ"ז ספק אי מחוייבים מדאורייתא או לא ועיי' באו"ח סי' קפ"ו דמה"ט אין מוציאות אנשים אלא למי שאין חיובו אלא מדרבנן ונשאלתי כיון דאין מחוייבות בברית ותורה הו"ל אינו מחוייב בדבר ואיך יוכלו להוציא אנשים בברית ותורה, וא"כ לא מצי להוציא אנשים אפי' למי שאין חיובו אלא מדרבנן. דהא עכ"פ אינו יוצא בברית ותורה ולא יי"ח, והיא הערה נכונה, ונראה לתרץ בס"ד, עפימש"כ הרא"ש שם הא קיי"ל כל המצות כולן אעפ"י שיצא מוציא, א"כ אמאי קאמר בש"ס נפק"מ להוציא רבים י"ח, אפי' אי נשים בבהמ"ז לאו דאורייתא מ"מ הו"ל דמצי להוציא אחרים י"ח, ותי' דהא דאמרי' אעפ"י שיצא מוציא אינו אלא מטעם ערבות ונשים ליתנייהו בכלל ערבות, וכבר הבאתי במק"א עי' במצות פ"ו מ"ש רבינו רע"א דכוונת הרא"ש לאו דוקא נשים אלא דבמצוה שאינו מחוייב בדבר לא הוי בכלל ערבות לענין אותה מצוה והכריח כן מהא דתנן הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, והאי חרש היינו שהוא מדבר ואינו שומע כדאיתא בש"ס שם ואמאי נהי דאינו מחוייב בדבר מ"מ משום ערבות הול"ל דמצי להוציא אע"כ כיון שאינו מחוייב בדבר אינו בכלל ערב לענין אותה מצוה, ואני הבאתי ראי' יותר דבמצוה שנשים חייבות איתנייהו גם נשים בכלל ערבות מש"ס ר"פ שבועת הדיינים, והשתא יתיישב שפיר קושי' הנ"ל כיון דעכ"פ מחוייבות מדרבנן, א"כ איתנייהו מיהת בערבות במצוה דרבנן וממילא באכל שיעורא דרבנן שפיר מצי להוציאו אפי' בברית ותורה מחמת ערבות כיון דאיתנייהו מדרבנן בעיקר מצות ברהמ"ז, ודו"ק

סימן לו

בדין אם דילג תיבת העולם, ולא אמר אלא מלך בלבד

בשו"ע אורח חיים סי' רי"ד פסק המחבר אם דילוג תיבת העולם לבד, ולא אמר רק מלך צריך לחזור ולברך ויש לתמוה דלכאור' פסקא השו"ע סותרין זא"ז, דבסי' קס"ז סעיף י' פ' דאם במקום המוציא אמר בריך רחמנא מלכא מארי דהאי פיתא יצא, ולהנ"ל צריך לומר מלכא דעלמא דוקא, והרגיש בזה המג"א שם ס"ק כ"ב עיי"ש, ונראה לענ"ד בס"ד ליישב, ומתחילה נתרץ בס"ד השגות בעל אהע"ז שם בסימן רי"ד על המחבר שמקורו מדברי התוס' בברכות דף מ' בשם ר"י עיי"ש, ובאמת כל הפוסקים לא הביאו דברי התוס' הנ"ל להלכה, דבאמת מוכח דלא כדבריהם דהא הראשונים שם מדמין מלכות של כל הברכות למלכיות דר"ה וע"כ למדו הפוסקים דה"א הקדוש שאין כמוהו בברכה א' מעין שבע חשוב מלכות כמו דשמע ישראל היא ה"א חשיב מלכות כדאיתא בפ' בתרא דר"ה גבי מלכיות וא"כ הרי מבואר במלכיות דר"ה כגון ד' מלך גאות לבש וכו' וכן ד' מלכנו כל אלה חשובי מלכות הרי דמלך בלא העולם חשוב מלכות, ותו דהא מבואר בסימן קפ"ט דתיקנו חכמים ג' מלכיות בברכות הטוב והמטיב כנגד אותו שחסרו בשני ברכות ראשונות דבבהמ"ז הרי דמלכנו וכן המלך הטוב שתיקנו חשוב מלכות, מבואר בהדי' דמלך בלא העולם חשיב מלכות וע"כ צ"ל דטעמא דר"י בתוס' הנ"ל דמספק"ל שמא יש לחלק דשאני במלכיות דלעיל כיון דיש שאר מלכיות עמהם סתמא כפירושו דעל כל העולם כלו קאמר, אבל כאן י"ל דמלך בלא העולם לא חשוב מלכות לכן מספק צריך לחזור ולברך המוציא דר"י לשיטתו דפסק בספ"ק דברכות גבי פתח בשכרא וסיים בדחמרא דס' ברכות נהנין להחמיר, וע"כ החמיר ה"נ מספיקו, אבל אנן דקי"ל דספק ברכות הנהנין להקל לכן ה"נ להקל, ולכך לא כתבו הפוסקים הנ"ל דין זה, דפסקו דלא כהתוס' בזה, ודברי הש"ע הצ"ע, ובאמת קושיות הנ"ל מרפסן איגרא, ולענ"ד נראה בס"ד דדברי המחבר צדקו יחדיו, ומתחילה נאמר דמש"כ האהעו"ז דמלכנו נמי חשיב מלכות לגבי מלכיות דר"ה הוא תמוה, דגמרא מפורשת בר"ה דף ל"ב ע"ב עיי"ש ושוין דזמרו למלכנו זמרו לאו מלכות היא ופירש"י משום דלא אמלוכתי' אלא אאומה אחת, והשתא לפי"ז הא גופא תמוה כיון דהפוסקים מדמין זה למלכיות דר"ה א"כ בברכת הטוב ומטיב דבעי' ג' מלכיות איך מחשיב בהדי' אבינו מלכנו הא לענין ברכות דר"ה לא חשיב זה למלכיות ועכצ"ל דאין ראי' מברכת הטוב ומטיב דהתם לא קפדו רבנן אלא לאדכורי לשון מלכות מ"מ, וא"כ לגבי מלך העולם כמי אין מזה שום ראי', ותו נ"ל דס"ל להמחבר לחלק בין מלכיות דר"ה למלכיות דברכות דודאי י"ל דלא הוי מלכיות אלא היכא דאמליכו על כל העולם כדאמרי' התם בר"ה ומשו"ה במלך בלא העולם לא נפק יד"ח דאכתי אין משמעות מלשונו דהמליכו על כל העולם דמלך על אומה אחת נמי מלך מיקרי מיהא בר"ה היי"ט דנפק כיון דאמר ובתורתך כ' לאמור, וכוונת הכ' ודאי מלך על כל העולם קאמר ממילא מחשבתו ניכרת מדיבורו דאיהו נמי אמלוכי על כל העולם, משא"כ בברכות אי לא אמר בהדי' מלך העולם אינו מחשבתו ניכרת דהמליכו על כל העולם, ואפי' אם באמת נתכוין להמליכו עכ"ה מ"מ השתא דתיקן רבנן לומר מלך העולם והוא אמר מלך סתם משמע משמעות לשונו איפכא, ואפי' נתכוין לכך מ"מ הו"ל משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות, משו"ה שפיר פסק המחבר דאם דילג תיבת העולם דלא ייד"ח, וכ"ז לגבי ברכה שטבעו חכמים כך, משא"כ בברכת רחמנא מלכא מארי דהאי פיתא, דלא מוכח ממה דהשמיט תיבת העולם כלום דהתם לא קאמר המטבע שטבעו חכמים שוב י"ל שפיר דמלך בלא העולם נמי חשוב מלכות כמו במלכות דר"ה, דו"ק היטב, והגם דהתוס' שם בברכות לא חלקו בכך מ"מ הוכיח המחבר כן מהרא"ש דעכצ"ל דס"ל חילוק זה דאל"כ גם דברי הרא"ש הנ"ל קשיין אהדדי דהא מבואר בהרא"ש שכ' בברכה ראשונה דשמו"ע דלית בי' מלכות משום ה"א הגדול הגבור והנורא נמי חשיב