ערוגת הבושם על או"ח עא

עפ"י מה שהקשה הפנ"י למה לי קרא למעוטי נכרי משליחות ת"ל כיון דלא ידענו שליחות אלא מבינייהו דגירושין וקדשים א"כ לא אשכחן אלא בישראל משא"כ נכרי דליתא בתורת גירושין ליכא למילף מהתם אפי' במידי דאיתא בדנפשייהו כמו שכ' התוס' בגיטין דף כ"ג אליבא דר"ש, **(עי' פנ"י לקדושין שם שהוא בעצמו הרגיש בחי' זה עמ"ש בד"ה אלא לא נכתוב רחמנא בתרומה עי"ש ומ"מ דבריו אינם מובנים דמ"מ ליתא בגירושין ובעי' דומיא דתרוייהו.)** ונראה לי בס"ד דאי לאו קרא למעוטי הו"א דנכרי בר שליחות הוא, דהא מדכתיב איש איש דרשי' לרבות נכרים שנודרין נדונ"ד כישראל והקשה בפנמ"א פשוט מזה דכהנים שלוחי דרחמנא נינהו, ותירץ דקרבנות נכרים לא בעינן תורת שליחות להקרבתן עיי"ש, וכ"ז לקושטא דמילתא דילפינן מקרא דנכרים לאו בני שליחות נינהו, ומ"מ רבי רחמנא דנכרים נודרין נדונ"ד, עכצ"ל כן. אבל אי לא הוי לן קרא למעוטי אשליחות הו"א מזה גופא נלמוד דנכרים בני שליחות נינהו, ונהי דלקושטא דמילתא כהנים שלוחי דרחמנא נינהו, היינו משום מי איכא מידי, אבל בשחיטה עכצ"ל דשלוחי בעלים הן, דהא שחיטה כשרה בזרים, וזרים ודאי לאו שלוחי דרחמנא נינהו, וא"כ מזה גופא הו"א דילפינן יש שליחות לנכרי, ואין לומר דע"כ לאו מתורת שליחות הוא, דמי איכא מידי דאיהו לא מצי למיעבד, ואיהו לא מקרי בר זביח', תינח למאן דס"ל דנכרי פסול לשחיטה משום דבעינן בר זביחה, אבל לשיטת הרמב"ם לא מפסל אלא משום וקרא לך ואכלת מזבחו, וגוי שאינו עובד ע"ז לא אפסל אלא משום דגדר גדול גדרו בדבר, כמבואר מלשון הרמב"ם בפ"ד מה' שחיטה ה' י"א, **(נמשך לשיטת הכ"מ והב"י דנכרי שאינו עובד ע"ז אינו אסור אלא מדרבנן אבל הש"ך בסי' ב' ס"ק ב' חולק על הכסף משנה הנ"ל וסובר דדעת הרמב"ם דדוקא כותי שאינו עובד ע"ז אינו אסור אלא מדרבנן אבל נכרי שאינו עובד ע"ז אסור מדאורייתא עי"ש.)** וא"כ שפיר הוי ילפינן מדקאמר רחמנא איש איש לרבות נכרים ש"מ דנכרי הוי בר שליחות, ושפיר איצטריך קרא למעוטי וכ"ז אליבא דרבנן. משא"כ אליבא דר"ש שפיר כ' התוס' דלא איצטריך קרא למעוטי, דר"ש לשיטתו ס"ל קדשי נכרים אין חייבין עליהם משום פגול ולא דריש איש איש לרבות נכרים, א"כ לא הוי מצי למטעי למילף מקדשים דנכרים איתני' בשליחות, שוב לא איצטריך קרא למעוטי, דת"ל דלא ילפינן שליחות בכה"ת אלא מבינייהו דקדשים וגירושין ולא אשכחן אלא בישראל, ומיושב שפיר קושיית הפ"י, וכ"ז בנכרים דהו"א דאיתנייהו בשליחות משום דרבינהו רחמנא דנודרין נדונ"ד, משא"כ במומר דלאו בר קרבן הוא, דהא ממעטינן מכם ולא כולכם להוציא את המומר, שוב ליכא למימר דאתם גם אתם איצטריך משום מומר, דלגבי מומר אפי' לרבנן לא איצטריך קרא למעוטי דת"ל כיון דלא ילפי', אלא מביניי' דגירושין וקדשים, ומומר ליתו בקר"פ דכתיב כל בן נכר לא יאכל בו, וא"כ לרבנן נמי לא איצטריך קרא ע"ז דדבר הלמד מבינייהו בעינן שיהא דבר הנלמוד דומיא דתרווייהו כמש"כ הפנ"י, עיי"ש, ושפיר איצטריך הגמרא לשנוי' דאיצטריך אתם גם אתם לרבנן דסד"א הואיל ואיתא בתרומה דנפשי', ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד, ומה שהקשה באהעו"ז עוד לשיטת המג"א הנ"ל, א"כ כי היכא דקתני בפ"ב דגיטין דף כ"ג, פקח ונתחרש והדר ונתפקח, כשר ה"נ הו"ל למיתני' גר נמי גר שחוזר לסורו וחזר ונתגייר, אע"כ דזה לא מיפסל אפי' בעודו מומר, ונראה דגם קושי' זו ל"ק. דהא אמרי' התם דפתוח ונסתמא כשר אפי' לא חזר ונתפתח, ואמרי' התם דייקא נמי מדקתני זה הכלל כל שתחילתו וסופו בדעת, ול"ק כל שתחילתו וסופו בכשרות, והשתא אי הוי נקט מתני' גר שחזר לסורו וחזר ונתגייר לא הומ"ל כל שתחילתו וסופו בדעת, דהא מומר לאו משום חסרון דעת מפסל, וע"כ הי' צריך למתני' זה הכלל כל שתחילתו וסופו בכשרות ולא הוי מוכח מיני' דיוקא דדייקינן דסומא כשר אפי' לא חזר ונתפתח, וא"כ י"ל הך חידוש עדיף לי', וא"ש בס"ד ודו"ק היטב

סימן לה

בענין מצות בהמ"ז אי מדאורייתא בעי ג' ברכות וכ"כ במי שלא אמר ברית ותורה בבהמ"ז (א) כתב הרמב"ם בפ"ב מה' ברכות סדר ברה"מ כך היא ראשונה ברכת הזן שנייה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב ברכה ראשונה משה רבנו תיקנה שניה תיקן יהושע שלישית תיקון דוד ושלמה בנו רביעית חכמי משנה תיקנוה, וע"ש בכ"מ הביא בשם הרמב"ן בהשגות שאין מטבע לברכת המזון מה"ת אבל נצטוינו מה"ת לברך אחר אכילתנו כל א' לפי דעתו כענין ברכת בנימין רעיא בריך רחמנא מארי דהאי פיתא ובאו הנביאים ותיקנו להם נוסח מתוקן הלשון וצח המליצה, ושנינו בו אנחנו עוד בגלות ומלכות בית דוד משיחך מהרה תחזירנה למקומה ותבנה ירושלים כי הענין תיקן שלמה וב"ד והלשון כפי הזמנים יאמר עכ"ל, וכ"כ הרשב"א והרא"ש ע"ש, ומ"מ אי מניין ג' ברכות שבבהמ"ז דאורייתא, או אי נפיק מדאורייתא בברכה א' פליגו הראשונים דמדברי התוס' דף י"ז מוכח דס"ל דמניין ג' ברכות דאוריי' שהקשו למה עקרו ברכת בונה ירושלים אצל הפועלים דהא מה"ת היא דכולן מקראי נפק"ל בפ' ג' שאכלו ותירצו דיש כח ביד חכמז"ל לעקור דבר מה"ת, אמנם הרב"י בסי' קצ"א כתב דאין צורך לזה דאין מנין הברכות מה"ת ומאי דנפק"ל בגמ' מקראי הוא אסמכתא בעלמא, והביא ראי' ממש"כ הרמב"ם בס' המצות מצוה י"ט לברך בהמ"ז ולא הזכיר מניין הברכות, ועיי' מה שהשיגו בזה בס' לח"מ בפ"ב מה' ברכות דאין דעתו של הרמב"ם למנות אלא מצות ובין שתהי' ברכה אחת או ארבע מצוה אחת היא,

ולענ"ד אין זה השגה דאין כוונת מרן הרב"י שהי' לו למנות ג' מצות, אלא הכוונה דהי' לו להרמב"ם לומר מצוה לברך ג' ברכות אחר המזון ומדלא כתב כן ש"מ דמה"ת יוצא בברכה אחת וזה פשוט וברור בכוונת הב"י, ובמג"א סי' קצ"ד הביא ראי' דמנין ג' ברכות מדאורייתא, ממה דאיתא שם ג' שאכלו כאחד ואין א' מהם יודע כל ברהמ"ז אלא יודע ברכה אחת וא' השני' וא' השלישית חייבין בזמון וכל א' יברך הברכה שיודע ואעפ"י שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית אין בכך כלום, וכו' והוא מש"ס ברכות דף מ"ו כפי מה שפירשו הרי"ף והרא"ש ורבנו יונה שם, וכתב המג"א דמוכח מכאן דמנין ג' ברכות מדאורייתא דהא משמע מהנ"ל דאם אין שם מי שיודע רק ברכה א' לא יברך כלום, ואי ס"ד דמדאורייתא רק הזן א"כ לימא רק הזן בלחוד וכי בשביל שאינו יודע דרבנן, לא יאמר דאורייתא ע"ש ולענ"ד נראה דאין ראי' מכאן, די"ל עפ"י מש"כ המג"א בעצמו בסי' קצ"א דמאי דדרשי' מקרא לברך על שלשתן אינו ר"ל שיחתום על כל א' בברכה אלא מדאורייתא די כשבירך על שלשתן בברכה א' אך דרבנן תיקנו לחתום על כל א', ובפועלים משום ביטול מלאכה תקנו הזן בפ"ע וברכת הארץ ובונה ירושלים בברכה אחת ע"ש, והביא כן מפירש"י ע"ש, א"כ י"ל דודאי מדאורייתא אינו יוצא אא"כ מזכיר גם ברכת הארץ ובנין ירושלים והיינו כשכולל שבת מעין זה ברכת הזן, מיהא התם בסי' קצ"ד לא מצי למנקט דאם אין שם מי שיודע רק ברכה אחת יברך אותה ברכה דודאי ע"ה שאינו יודע לברך בהמ"ז כש"כ שאינו לבדות לו נוסח שבח הארץ ובונה ירושלים לכוללה בברכת הזן, וא"כ לא משכחת לה שיוצא י"ח בברכה א', אבל ודאי אי לא אמר רק ברכת הזן באופן שהכליל בה גם שבח הודאה על הארץ ועל ירושלים יי"ח מדאורייתא, ועיי' צל"ח ברכות דף כ' בשמעתא דנשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן, דר"ל דאפי' למאי דמספק"ל בנשים היינו משום דלאו בני ברית ותורה הם או שלא נטלו חלק בארץ מ"מ ברכת הזן ודאי מחוייבת מדאורייתא, ושוב העלה דבאמת כל שלש ברכות