ערוגת הבושם על או"ח ע

שם נכרי או עכו"ם ונוי אין הכוונה על האומות שאנו שוכנים ביניהם כמו שנדפס כבר בכל פתחי שערים. ע"כ אין ללמוד ממה שכ' הלכה למעשה לענין גוים שאנו שרוים ביניהם והחכם עיניו בראשו

סימן

לד

(א) המג"א בסי' קפ"ט הביא ראיי' מדברי התוס' בסנהדרין דף ע"ב דמומר אינו בן ברית, ועפי"ז העלה דאינו בר שליחות דהא ממעטינ' נכרי אינו בר שליחות מאתם גם אתם מה אתם ב"ב אף שלוחכם ב"ב, וא"כ מומר נמי אימעיטי, ועפי"ז הקשה על מש"כ הרמ"א באהע"ז סי' קמ"א דמומר דינו כפסול עדות לענין שליחות הגט. ומשמע דאם נתקיים בחותמיו כשר, ואמאי והא כיון דאינו ב"ב אינו בר שליחות, ומש"כ המג"א דהרמ"א מיירא במומר לתיאבון אינו מספיק כלל, דהא מבואר באה"ע סי' ק"מ דמומר עושה שליח לגרש עיי"ש, והתם במומר לכה"ת כולה מיירי, והמג"א בעצמו הניח הקו' בצ"ע, ונראה לתרץ בס"ד, עפ"י מה שהקשה הפ"י בחי' גיטין דף כ"ג מנ"ל למילף בכה"ת כולה דאין שליחות לנכרי מדר גבי תרומה אתם גם אתם מה אתם ב"ב אף שלוחכם ב"ב, הא כי היכא דאמרי' בר"פ האיש מקדש דא"א למילף שליחות תרומה מגירושין דאיכא למיפרך מה לגירושין שכן ישנו חול א"כ הה"נ איפכא נהי דגלי רחמנא דאין שליחות לנכרי גבי תרומה, מ"מ לא מצינו למילף מיני' לכה"ת כולה דמה לתרומה שכן קודש משו"ה בעי' שיהא השליח בן ברית, ותי' דאיה"נ דהמ"ל כן. מיהא כיון דבכה"ת כולה שליחות לא ידעינן אלא מבינייהו דגירושין ותרומה, ובתרומה אשכחן דמיעט רחמנא נכרי ממילא ליכא למילף בכה"ת כולה אלא דומיא דהתם, ועפי"ז העלה יישוב נכון לקושי' התוס' בגיטין דף כ"ג בהא דקאמר בגמ' בשלמא נכרי משום דלאו בר היתרא היא, וכ' התוס' דהומ"ל משום דלאו בר שליחות הוא, ולהנ"ל ניחא דכל הנ"ל בכה"ת כולה דלא כתיב שליחות בגופייהו וצריכין למילף מבינייהו דתרומה, משא"כ בגירושין דכתיב שליחות בגופה שוב ליכא למילף דאין שליחות לנכרי מתרומה דמה לתרומה שכן קודש ושפיר הוצרך הגמרא לומר דלאו בר התירא הוא, א"ד הפנ"י ושפתיים יושק דפח"ח. ועפ"י דבריו מה נאוה ליישב קושי' המג"א הנ"ל על הרמ"א, דנהי דמומר אינו בר שליחות משום דאינו בן ברית מ"מ הא מתרומה לא מצינו למעוטי דמה לתרומה שכן קודש מיהא בכל התו"כ שפיר אימעיט דהא שליחות לא נפק"ל אלא מבינייהו דתרומה וגירושין כנ"ל וא"כ עכ"פ כיון דבתרומה אימעט הה"ד בכה"ת. אבל בגירושין דכתיב שליחות בגופה שוב ליכא למילף מתרומה כיון דאיכא למיפרך כהנ"ל, מיהא בנכרי שפיר קאמר דלאו בר שליחות הוא, כיון דלאו בר כריתות הוא, ממילא אינו בתורת שליחות, אבל במומר דל"ש האי טעמא שוב ליכא למפסלי' לשליחות כיון דמתרומה ליכא למילף, ומיושב שפיר שיטת הרמ"א בס"ד

מיהא בגוף דברי הפנ"י במש"כ דאיצטריך למילף שליחות בכה"ת מבינייהו דתרומה וגירושין צ"ע הא בסוגי' דריש האיש מקדש מבואר דשליחות ילפינן מבינייהו דגירושין וקדשים וא"כ לקושטא דמילתא הקושיי' במקומה מנ"ל דבכה"ת כולה אין שליחות לנכרי כיון דמתרומה ליכא למילף, וצריך לומר דא"נ ילפי' מגירושין וקדשים מ"מ בהנך נמי הא ליתנייהו בנכרי כה"ג שכ' התוס' בגיטין דף כ"ג ע"ב אליבא דר"ש, ולהרמב"ם שכ' בפ"ב, מה' שלוחין דממעטי' נכרי בשליחות בכה"ת כולה מדרשה דאתם גם אתם מה אתם ב"ב וכו' נמי לק"מ דאזל לשיטתו דס"ל דנכרי ליתא בתרו"מ דנפשי' וא"כ לגופי' לא איצטריך, וע"כ לכה"ת כולה היא דאתי' ולפי זה להרמב"ם איה"נ דמומר פסול לשליחות אפי' בגט למה דס"ל למג"א דמומר נמי אימעיט משליחות, והרמ"א ותה"ד הנ"ל ס"ל כפוסקים דקיי"ל כרבנן דר"ש ונכרי איתא בתרומה דנפשי' כדאיתא בש"ס ר"פ האיש מקדש, ואתם גם אתם לגופא איצטרך וכה"ת נלמוד מתרומה ובזה שפיר אמרי דליכא למעוטי מידי דכתיב שליחות בגופה כמש"כ הפנ"י, ודו"ק היטב

ובעיקר הדין שחידש המג"א הנ"ל עפ"י דברי התוס' דמומר אינו בן ברית לא הוי בר שליחות ראיתי בס' אבן העוזר שם בזה דייק ושפך סוללה דאפי' נימא דאינו ב"ב מ"מ בר שליחות הוא, וע"כ לא ממעטי מאתם גם אתם אלא נכרי שאינו ב"ב, וגם אינו ישראל משא"כ מומר נהי דאינו ב"ב מ"מ ישראל מיהא הוי. והביא הכרח לזה מהא דפריך הש"ס בגיטין דף כ"ג אדרחב"א אר"י דעבד אינו נעשה שליח לקבל גט לפי שאינו בתורת גו"ק, ופריך הגמרא תיפוק לי' מדכתיב אתם גם אתם מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל ומשני מה אתם ב"ב אף שלוחכם ב"ב הוא דדרשינן. וקשה הוא גופא מנ"ל נימא דבעינן דומיא דהתם דאתם לגמרי מה אתם ישראל וב"ב אף שלוחכם ישראל וב"ב, אע"כ משום דאמרינן ריבוי ומיעט, ריבוי הכל ומיעט כל דהוא, ע"כ לא ממעטי' מאתם אלא נכרי שאינו ב"ב, ואינו ישראל, אבל עבד נהי דאינו בר ישראל מ"מ כיון דבן ברית הוא לא מצינו למעוטי, וההד"נ מומר נהי דאינו בן ברית, מ"מ כיון דבר ישראל הוא לא מצינו למעוטי ושפיר הוי בר שליחות, ודפח"ח, אמנם לענ"ד דברי המג"א נכונים דע"כ א"א לומר דבתורת ריבוי ומיעט הוא דממעטי' נכרי, דתינח למאן דדריש ריבוי ומיעט אבל אנן קיימ"ל דדרשינן כללי ופרטי וא"כ הדק"ל נימא כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט, ובעינן אתם דוקא, אלא ע"כ דהא ליכא למדרש בתורת ריבוי ומיעט דהא אתם איצטריך לגופי' ומיעוטי תורם את שאינו שלו, והא דדרשינן מה אתם ב"ב אף שלוחכם ב"ב, היקישא הוא דמקשי' גם דקאי אשליח דומיא דאתם וכ"מ מכל הראשונים, וא"כ שפיר ממעט שלוחכם שאינו ב"ב מדאינו דומיא דאתם, והא דלא ממעטי עבד לפי שאינו בר ישראל, בלא"ה לק"מ כיון דעבד מתחייב בתרומה דהא כל מצות שנשים חייבים עבד נמי חייב, א"כ ע"כ הא דמי רחמנא כן תרימו אתם אעבדים נמי קאי, משא"כ נכרים אפי' לרבנן דנכרי שתרם משלו תרומתו תרומה, כיון דעכ"פ לא מתחייב בתרומה לא קאי כן תרימו אתם כ"א על ישראל וא"ש בס"ד, **(בחי' גיטין לאאמו"ר וצ"ל מוסיף עוד דאין להקשות לפי"ז א"כ נימא דגם מומר הוא בר שליחות דהא מחויב לתרום ז"א דהתורה לא מיירי אלא במי שבאמת תורם כהא דדרשי' גבי וקשרתם מי שהוא בר קשירה וכמו גבי וזבחת מי שהוא בר זביחה ה"נ גבי תרומה ודברי המג"א נכונים ובזה מיישב שם קו' שו"מ מה"ת דהקשה לפי מה שכ' הפמ"ג בה' ציצית דתינוק ספק נכרי ספק ישראל כגון מצא תינוק בעיר שהוא מחצה על מחצה הוא בר קשירה כיון דמכח ספק חייב בתפילין ובישויע"ק מיישב בזה קו' שמקשים לר"ת ל"ל קרא למעוטי גברים גבי ציצית ת"ל לפי שאינו בר חיובא ולהנ"ל י"ל דאיצטריך למעוטי כגון תינוק שנמצא בעיר מחצה על מחצה ולפי"ז קשי' מאי פריך הש"ס לר"ש גם אתם ל"ל הא איצטריך היכא דמחויב מכח ספק כן הקשה בשו"מ ולהנ"ל מיושב דממנפ"ש כיון שהוא מחויב לתרום א"כ הוא בכלל תרומו גם אתם וממילא א"א למעוטי מהיקשא הנ"ל ודו"ק.)** ועיי' מה שהקשו התוס' בגיטין דף כ"ג ע"ב לר"ש דס"ל נכרי איתא בתרומה דנפשי' ואיצטריך גם גבי תרומה לרבות שליח כי היכא דלא נמעט מאתם ולא שלוחכם מנ"ל בכה"ת דאין שליחות לנכרי עיי"ש מה שתירצו, ולכאורה תמוה מה זו קושיי' דנהי דאיצטריך גם לרבות את השליח מ"מ מדרש שפיר מה אתם ב"ב אף שלוחכם ב"ב דהא ע"כ היקשן הכתוב. אע"כ דהתוס' ס"ל דלאו בתורת הקישא דרשינן לי' אלא בתורת רבוי ומעוט וכדס"ל להאעו"ז הנ"ל, מיהא ממה דכ' הרמב"ם בפ"ב מה' שלוחין דממעטינן שליחות לנכרי מאתם גם אתם, מה אתם ב"ב אף שלוחכם ב"ב, ולהרמב"ם נמי נכרי ליתא בתרומה דנפשי'. וצ"ל דאיצטריך גם גבי תרומה לגופה כדמשני הגמרא אליבא דר"ש ומ"מ דריש מה אתם ב"ב, א"כ עכצ"ל דהיקישא גמור היא ודרשי' לי' אפי' אי לאו אייתר קרא וכ"כ הלח"מ שם א"כ שפיר קאמר המג"א, והא דהקשה הא"ע על המג"א הנ"ל א"כ מ"פ הגמרא ברפ"ב דקידושין למה לי קרא למעוטי נכרי ת"ל שאינו בתרומה דנפשי', ולהמג"א הו"מ לשנוי' דאיצטריך למעוטי מומר, דאיתא בתורת תרומה וצריך קרא למעוטי אשליחות הואיל ואינו ב"ב, והוא קושי' עצומה, ונ"ל בס"ד