ערוגת הבושם על או"ח סז

לאוין וכ"ז במצוה בעלמא אבל בעניני ביהכ"נ שהיא מקדש מעט וכדקיי"ל באו"ח סי' קנ"ג הנ"ל דכל הדברים שפסולין לגבוה פסולין לביהכ"נ א"כ גם להמג"א הנ"ל אסור כל שנעבדה בו עבירה וכש"כ לבית שנקרא עליו שם קאהרשיל דבר ברור היא דגרע מבית חוניו ומהיי"ט פסק בתשו' מהר"ם שי"ק חיור"ד סי' י"ט דש"ץ ששימש אצלם בקאהרשיל אפילו אם עשה כן מחמת דוחק פרנסה שלא הי' יכול לפרנס את עצמו באופן אחר, אפ"ה אסור לשמש אצלינו משום דמאוס לגבוה עיי"ש, וכל זה היינו צריכין אלו הי' חוזרין בתשובה לשנות מקום הבימה ולהנהיג כל המנהגים דנהגו בביהכ"נ ובתי מדרשיות כפי מה שקבלנו מאבותינו ורבותינו ז"ל אבל כיון דעדיין עומדים במרדם בשאר ענינים וככל הא דכתב ומפורש במכתב מעכ"ת כמובא לעיל א"כ אין אנו צריכין לכל הנ"ל דבלא"ה פשוט וברור דאסור להתפלל שם, דקשר רשעים אינו מן המנין והם אומרים קדיש וקדושה והוי לי' כאומרים ביחידות וכל הנכנס לשם הו"ל מסייע ידי עוברי עבירה, וכ"כ השבו"י ח"א סי' קמ"ה דכל עבירות שנעשו בפרהסיא יש לחוש שאחרים ילמדו מזה ויעשו כמותם לזה מקרי מגדר מילתא, דאל"כ יהיה הדבר כאלו הותר יעויי"ש, וממילא מובן דהוא בכלל ארור אשר לא יקום את דברי התורה, שמבואר ברמב"ן בשם הירושלמי במס' סוטה אשר לא יקום וכי יש תורה נופלת ארשב"י זה החזן, רשב"ח אומר זה ב"ד של מטה יעויי"ש, ומבואר ברמב"ן שם דקאי על הב"ד שמחוייבין לגדור גדר ולעשות סיג לתורה בפני הפריצים ובמאי דקמן שני דרשות הירושלמי הנ"ל יחדיו יהיו תמים ואפי' לכנוס לשם מבלי להתפלל נמי איסור גמור וצריך להרחיק מהם כמו מן שור מועד בתקופת תמוז ודבר זה כתיב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים ונשנה במשנה ונתבאר בש"ס, כתוב בתורה סורו כא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה פן תספר וכו', ושנוי בנביאים דכתיב בהתחברך עם רשע, פרץ השם את מעשיך, ומשולש בכתובים דכתיב כל באיה לא ישובין וכו' אל תקרב אל פתח ביתה, ותנן אל תתחבר לרשע ואמרו רז"ל בשבת דף קט"ז שאפי' אדם רודף אחריו מוטב לכנוס לבית ע"ז ולא לבתיהם של אלו שהללו מכירין וכופרין וכו', והנה גם במדינתינו יש ביהכ"נ כזה בעיר פעסט ברחוב ראמבאך ונקרא ראמבאכשיל והיא בנוי' כצורת בתי כנסיות הנהוגות בבני ישראל היראים כמשנים קדמוניות אבל בקרבו הושם ארבה כי מתנהגים במקצת מנהגים של כת המתחדשים וכבר נודע ונתפרסם בשער בת רבים ואפי' תינוקות של בית רבן יודעין אשר כל מי שיראת השי"ת נוגע בלבו עוד לא נסה הצג כף רגלו על מפתן הבית הזה כי הנסיון ג"כ יעיד כי כמוהם יהיו כל המתקרבים עמהם, ע"כ אחי היו לבני חיל חזקו ואמצו, ואזרו חיל כגבור חלציכם ולא תגורו מפני איש רהב אשר חכמת המאטורא הולמתו ובקל קרנא משרוקותא הכריזו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות כי הנועמפעל הנ"ל תוקף האיסור לכנוס בו עדיין רובץ עליו כמקדמת דנא, וכל איש שורר בביתו חיובא רמי' עליו להזהיר את בניו וב"ב לבל יהינו לדרוך על אסקופת הבית הנ"ל כי בעומקי שאול קרואיהם ולא ישגו ארחות חיים ולשומעים יונעם ועליהם תבא ברכת טוב עד תאות גבעות עולם כי ירחם השי"ת ושבו בנים לגבולם ומלאה הארץ דעה את השם מקטנים עד גדולים ונעבדהו ביראה כשנים קדמוניות, וכימי עולם

סימן ל"ב

בענין אבנים הקבועים בכותל לענין

נט"י

(א) באו"ח סי' קנ"ט ס"ז כ' רמ"א בשם אגודה דאין ליטול ידיו מאותן אבנים הקבועים לכותל ועשה להם בית קיבול וברזא, אבל אם היו כלים תחילה וחיברם לכותל נוטלין ממנו, ועיי"ש בטו"ז שהביא דברי האגודה שלמד זה מהא דבעי רב יוסף בב"ב דף ס"ז ע"ב לענין הכשר זקנים חישב להדיח בהן האיצטרובל מהו עיי"ש, וסליק בתיקו ומזה למד דאין ליטול מים לאכילה מאותן אבנים שיש להם בית קיבול ונקבעו בכותל, והקשה הטו"ז אמאי פסק האגודה להחמיר בנט"י כיון שנשאר בתיקו בגמרא אי הוי כמחובר או לא וכל ספק נט"י אזלי' לקולא, כדאיתא במתניתן פ"ב דידים, תו הקשה על הרמ"א דהא ע"כ מאן דמחלק בין חול"ק או קבעו ולב"ח ע"כ פסק דלא כריא דדף עיי"ש אלא כרבנן דמטמאין בין חול"ק או קול"ח, ואמרינן התם בש"ס דאפי' לרבנן דס"ל שהוא כתלוש מ"מ לענין שאובין דרבנן הקילו ועשאוהו כמחובר היכא דקולב"ח כש"כ דלא נעשהו כמחובר בנט"י דרבנן כיון דמדינא הוא כתלוש, והוא באמת קושי' חמורה עיי"ש, והנלענ"ד בס"ד ליישב קושיית הטו"ז שפיר, עיין היטב בש"ס ביב הנ"ל, דמייתא הגמרא תחילה פלוגתא דר"א ורבנן במוכר את הבית מכר את המכתשת החקוקה אבל לא את הקבועה ופי' רשב"ם החקוקה היינו שקבעה ולבסוף חקקו, והקבועה היינו שחול"ק, ור"א פליג וס"ל כל המחובר לקרקע ה"ז כקרקע ופי' רשב"ם דאמכתשת הקבועה פליג, והתוס' ס"ל דרבנן לא מחלקי בין קול"ח או חול"ק, אלא מכתשת חקוקה היינו מחובר מעיקרו עיי"ש ושוב מייתי הגמרא ברייתא דת"ר צינור שחול"ק פוסל את המקוה, קולב"ח אינו פוסל את המקוה ומקשינן עלה מני לא ר"א ולא רבנן, ושוב שו"ט בגמרא הי ר"א והי רבנן דאמרת דברייתא דצינור לא אתי' כוותייהו עד דמייתי מחלוקת ר"א ורבנן דדף של נחתימון וקבעו בכותל ר"א מטהר וחכמים מטמאין, ולא מחלקי כלל בין חול"ק ובין קולב"ח, ומשני לעולם רבנן ושאני שאיבה דרבנן הקילו בקול"ח, והכה לכאורה יפלא לפי' הרשב"ם הנ"ל דרבנן דבית מחלקי בהדיא בין קולב"ח וחול"ק, א"כ מאי לן כל הטורח הזה למיהדר אאנשי דעלמא לאוקמי ברייתא דצינור כוותייהו, הלא רבנן דמכתשת קמחלקי כן בהדיא, ועיי"ש ברשב"ם שהרגיש קצת ול"ג לא רבנן, אבל האמת יורה דרכו דלא נחית הגמרא לאשכוחי תנא דס"ל כברייתא דצינור, דידע שפיר דרבנן דמכתשת מחלקי כן בהדיא, אלא משום דהגמרא פריך דעכ"ח הברייתא דלא כהלכתא משום דאתיא דלא כר"א ודלא כרבנן ועל זה מהדר הגמרא למצוא מאן איהו ר"א ורבנן דקאמרת ולא הו"מ למימר דאיה"נ דאיתא דלא כר"א ורבנן אלא כרבנן דמכתשת דבזה לא הוי משני מידי עד דמשני במסקנא דכרבנן דדף נמי מצי אתיא ברייתא דצינור ושאני שאיבה דרבנן משו"ה עשאוהו לקולא כמחובר בקול"ח, אבל ודאי רבנן דמכתשת מדינא מחלקי בין קול"ח וחול"ק, ואי מוקמינן לברייתא דצינור כרבנן דמכתשת אינו מן הצורך לטעמא דבשאובין דרבנן הקילו, אלא מדינא חשב קול"ח כמחובר, ולפי"ז יפה כ' הרמ"א לחלק בין קול"ח או חוכ"ק כרבנן דהתם ומתורץ קושיית הטו"ז, והא דפסק הרמ"א כהני רבנן ולא כרבנן דדף דסבירא להו דמדינא אפי' קול"ח כתלוש יתבאר בדברינו בסמוך

והנה בתר האי שנוי' בעי רב יוסף חישב להדיח את האיצטרוביל מהו אליבא דר"א דאמר כל המחובר לקרקע כקרקע לא תיבעי לך כי קבעי לך אליבא דרבנן פי' רשב"ם דהה"ד אליבא דרבנן דדף נמי לא קמבע"ל, דלדידהו ודאי כתלוש כי קמבעי' לי' אליבא דרבנן דמכתשת וכד דייקת שפיר תשכח דהכא קמבע"ל אליבא דרבנן הנ"ל דלדידהו ודאי תלוש ולב"ח היא כמחובר מדמכר את המכתשת החקוקה אלא דקמבע"ל אם גם חול"ק מדינא כמחובר הוא