ערוגת הבושם על או"ח סו

שם משמע דאין לשנות בשום דבר, וכן משמע מלשונו בתשו' י"ח בח"ב ומשמעותא דאף בדיעבד אסור לכנוס מ"מ י"ל דאין כוונתו אלא במידי שהאיסור היא מצד שהוא דמיון לתמונת בית טפלתם ומשום לתא דהא אסור אפי' בדיעבד, וגאלעריא אינו בכלל זה, דבבית טפלתם לא נעשה גאלעריא בשום דוכתא כפי שהוגד לי ואם לא נאמר כן לא הנחת בית תפלה לרובא דרובא קהילות היראים במדינתינו ביה"כ שלהם עם גאלעריא, וכמה וכמה רבנים גדולים החתומים בפסק ב"ד הנ"ל בתי כנסיות שבקהילתם היו עם גאלעריא ע"כ נראה שאין לאסור מלהתפלל בדיעבד בביה"כ כזו אם עכ"פ המחיצות גבוהות באופן שאין לחוש להבטה בהפקר

אבל מה שהבנין בולט באמצע אם אמת נכון הדבר שהוא כתמוכת בית טפלתם כאשר כ' מעכ"ת וגם לדידי הגד הוגד כן בודאי חיובא רמיא לתקן כי זה בודאי נכלל במשמעות דברי קדשו של הד"ח הנ"ל במה שאסר אפי' אם רק במקצת יש לו דמיון לתמונת ב"ט שלהם, וראי' נ"ל ממש"כ הרמב"ם במניין המצוות ל"ת י"ג דאסור לנטוע עץ במקדש או אצל המזבח ליופי לפי שכך היו עושין עובדי ע"ז לנטוע בבית עבודתם, ועיי' בנימוקי הרמב"ן עה"ת דאסור לנטוע על פתחי בית אלקי' וכו', ואסר אותה הכי בעבור שהיא מנהג שלהם והובא בתשו' מהר"ם שי"ק ח' או"ח סי' ס"ז ובהגהות מרן הגרע"א בשו"ע או"ח סי' ק"כ הביא בשם תשו' מהרד"ע לאסור לנטע אילנות בחצר ביה"כ, ובתשו' מהר"ם שי"ק סי' ס"ט הוסיף דאפי' השהיה בלי לעקור היא בכלל האיסור דומי' דהמקיים כלאים עיי"ש, א"כ הדברים ק"ו, אם הנטיעה של אילנות שאינו מגוף הבניין אסור לפי שכך היא מנהגם כש"כ אם הבניין בעצמו יש לו דמיון כתמונת בית טפלותם ועפ"י הנ"ל גם השהייה בלי תיקון אסור, ועיין נודב"י מהדו"ת חאו"ח סי' י"ח ודו"ק, ע"כ ברור שחוב קדוש היא על כבוד האקרו"ט לתקן את המעווה במוקדם האפשרים ובטוח אני בתום וביושר אנשי לבב דק"ק נאסאד שיתנו אוזן קשבת לקולן של סופרים, ובזכות זה יושב תהלות ישראל ית"ש, יקשיב בקולם תפילתם בימים הק' הבעל"ט ויכתבו לחיים טובים בספר בתוך כל צדיקי ישראל כעתירת לונ"פ אוה"כ דושו"ט ושתה"ק בלונ"ח ע"ע

סימן ל"א

שלומים מרובים. כטל ורביבים, משכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומצדיקי הרבים כככבים. כולם ברורים, כולם אהובים, גודרי גדר ועומדים בפרץ. נגד שועלים קטנים מחבלים ומחריבים כיתד במקום נאמן וכראי מולק כלבים ה"ה חסידים ואנשי מעשה, יראי השם מרבים בקלויז רבתי בק"ק פרעמישלא יע"א

מכתב יקרת מעכ"ת לנכון היגיעני, לענה הרוני ומרורים השביעני, בהעלות על לבי עד כמה שחה לעפר נפשינו, דבקה לארץ בטננו. עד כי העיר רבתי בדיעות כמו עירכם המעוטרה הגיע לשאול נפשם, בהענין אשר האותיות שאלוני, לחוות דעתי גם אני, השי"ת ירחם על שארית צאן מרעיתו ומאשפות דלותני, ירוממנו, על הר מרום מאויינו, במהרה בימינו: א"ס. ע"ד אשר בעירכם זה כמה שנים בנו להם הנאורים בית תפילה שקורין טעמפעל, ככל חוקות הטעמפלען הנמצאים בערי אשכנז אשר הבימה איננה באמצע הבית רק למעלה אצל הכותל ועתה מפני שצר להם המקום ורצו להוסיף על הבנין סתרו הכותל האמצעית אשר אצלה הי' הבימה ובנו אותה להלאה איזהו אמות להרחיב מקום אהליהם, (כטעם איש לאהליך ישראל) ועי"ז ממילא נשארה הבימה באמצע הבית וביתר הנהגות עודנו הוא ככל חוקות הטעמפעל כמקדם, דהיינו, החזן הוא לבוש בכובע מרובע כמשפט הקאנטור וכמו הכומרים ומכנף בניגוני הקאהר ומחליף הנקודות בלשון הלועזים וגם אין קורין לס"ת בשם ישראל רק השמש מחלק נומערן לכל א' קודם התפלה והקורא קורא א' ב' ג', וגם עושין החופה בטועמפעל הכל כחוקותיהם והמס"ך אומר לפני הזוג טרויאונגסרעדע, וגם שינוי מקום הנהוג בעירכם בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות מימי קדם אשר גאוני העיר תמיד התפללו לרוח מזרחית הנהוג שם בביהכ"נ וביהמ"ד, והם אומרים עפ"י הקאמפאס המזרח אינו מכוון בביהכ"נ וכבר צווח על זה הגאון מהריצ"ש ז"ל על אשר העיזו פניהם לשנות המזרח, והנה עד כה הי' הטעמפעל הלז מוחזק בלב כל איש אשר מאמין בתורת משה למקום פריצים, ונזהרו מלכנוס שמה אף בדרך ארעי מפני גודל איסור הח' שנתנו הקדמונים בזה ועתה בא רב א' אשר חכמת המאטורא הולמתו ואמר בפה מלא לפני כל עם ועדה כי כבר יצא הבית הזה מתורת טעמפעל והוא כשאר ביהכ"נ שבעיר לכל דבר שבקדושה ורבים מהמון עם יתנו אומן לדבריו, ונכנסין להתפלל שמה, ומעתה מעכ"ת שואלים אם בזה אשר הרחיבו מקום הטעמפעל ונשארה הבימה באמצע הוכשר הטועמפעל ונתקדש בקדושת ביהכ"נ ע"י שינוי כזה, את"ד מעכ"ת. ואומר אני דדבר פשוט וברור הוא אפילו לא הי' נשאר בזה הבית שום ריעותא, אלא שמתחילה היה בנוי כחוקת הטעמפעל, והנהגתו היה כמשפט קאהר שיל אפילו נשתנה אחר כך למעליותא מ"מ עדיין אריה דאיסורא רבוע עליו כמקדם. ומנא אמינא לה, מהא דמבואר בסוף מנחות כהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו בביהמ"ק, ובע"ז דף נ"ב ע"ב מסקי' בגמרא דאפילו למ"ד בית חוניו לאו בית ע"ז הוא מ"מ אפי' כלים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו בהם במקדש ויליף לה מכלים שהזניח המלך אחז במעלו שגנזום והקדישו אחרים תחתיהם, וכן פסק הרמב"ם בפ"ט מה' ביאת מקדש הי"ד וז"ל מי שעבר ועשה בית חוץ למקדש להקריב בו קרבן לשם, אינו כבית ע"ז ואעפי"כ כל כהן ששימש בבית כזה, לא ישמש במקדש לעולם, וכן כלים שנשתמשו בהם שם לא ישתמשו בהן במקדש לעולם אלא יגנזו, והנה דבר פשוט וברור דהני טעמפלען וקאהר שילען גריעי הרבה מבית חוניו דהא תנא דמתני' סוף מנחות הנ"ל ס"ל דבית חוניו לאו בית מע"ז היא אלא דאסור משום דנעשה להקריב שם שחוטי חוץ דאסור משום ב' לאוין ובטעמפלען הנ"ל לפימ"ש שרגילין לעשות הן מצד הבנין בעצמו, והן המלבושים של המתפללין, וכן הכריעות והנגונים כולן עושין להתדמות לאוה"ע וכבר מבואר ברמב"ם בפי"א מה' ע"ז שעוברין בזה על כמה לאוין וכבר האריך בספר מחולת המחנים, וכן בס' הר תבור לבאר כל זה, וא"כ פשוט דבודאי הני קאהר-שילען גריע מבית חוניו הנ"ל, וכיון דקיי"ל באו"ח סי' קנ"ג דביהכ"נ דומה לענין זה לביהמ"ק שהדברים שאסורים שם אסורין גם בביהכ"נ א"כ פשוט וברור דכל הכלים ששימשו בהם בקאהרשיל אסורין להשתמש בהן בבתי כנסיות וכש"כ הבית בעצמו שנבנה באיסור, וכבר נקרא עליו שם טעמפעל ותו כיון שנעבדה בו עבירה, והמג"א שם פליג עלי' משום דבחולין דף קט"ו מוכח דאינו אסור אלא לגבוה מדאיצטרך קרא למעט רובע ונרבע וכו', ועיין בחי' ח"ס לפ' לוה"ג דמיישב דברי הלבוש דדבר שמתחילת הווייתו עד סופו נעבדה בו עבירה גרע טפי, וגדולה מזו קיימ"ל באו"ח סי' שכ"ה דקבר וארון שנעשה בשבת לא יקבר בו עולמות, וכ' שם הטו"ז בשם הר"ן הטעם דגנאי היא למת להקבר בקבר שחיללו שבת בחפירתו כש"כ וק"ו ב"ב של ק"ו דגנאי היא לשפוך שיח בבית אשר אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יענה בבוניו כי נעשה להתדמות לבתי אוה"ע ועברו על כמה