ערוגת הבושם על או"ח סד

כולם לעשות דוקא על אופן הנ"ל, וביותר תמוה, דהא באמת מבואר ברמב"ם פי"א מה' תפלה וכן הוא בטור או"ח סי' ק"כ וברמ"א שם, כיצד העם יושבין בבתי הכנסיות, הזקנים יושבין ופניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי ההיכל וכל העם יושבין שורה לפני שורה ופני השורה אחורי שורה שלפני' עד שיהי' פני העם כלפי הקודש ופני הזקנים, יעוי' לשון הרמב"ם ולשון הרמ"א, ואיך העלימו הקדמונים עיניהם ממה דמבואר מזה סדר הישיבה, שלא כנהוג בבתי כנסיות הישנים שבזמננו, הן אמת שכ' הלבוש באו"ח סי' ק"נ וז"ל בימיהם הי' להם סדר כי יושיבו כל אחד מן הציבור לפי כבודו, ועכשיו קונים המקומות בדמים יקרים כ"א לפי עשרו ואין מקום לאותו סדר ע"כ לא כתבתי עכ"ל, מיהא עכ"פ לא היה להם לשנות מקום קביעות המושבות וסידורם ממה שמבואר ברמב"ם וטור. מכל זה מוכח בהדי' דמה שנתפשט המנהג בבתי כנסיות הישנים לעשות המקומות וסדר המושבות באופן הנ"ל דוקא, אינו באקראי בעלמא אלא בכוונה מדוייקת, והוא עפ"י מ"ש בנוב"י מהדו"ת סי' י"ח על ענין כיו"ב וז"ל וכל זה אמינא מצד הדין, אבל אני תמה למה יעשו כזה ואני חושב אולי יראו בהיכלי שרים או בבתים אחרים כזה ורוצים להדמות וכו' ואם הוא מטעם זה אני קורא ע"ז וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות ולכן טוב הדבר שלא לחדש דבר ממנהגים ישנים ובפרט בדור הזה וכו', ועי' בתשו' ח"ס או"ח סי' כ"ז שהביא דברי הנוב"י וכ' עליו דדבר גדול דיבר הנוב"י, ומסתמא ראו הקדמונים שבקביעות מקומות על סדר שורות שורות יש בזה התדמות לחוקת העמים, וע"ד שכתב רש"י בפסוק ולא תקום לך מצבה אשר שנא י"א, ואעפ"י שהיתה אהובה לו בימי האבות עכשיו שנאה מאחר שעשאום אלו חק וכו', משו"ה המה ראו כן התבוננו כי מן הראוי לקבוע מקומות המושבות שבבית מקדש מעט, באופן זה שיהי' מוכח מתוכו שהוא בכוונה מיוחדת לבלתי התדמות לחוקותיהם וגדר גדול גדרו בדבר שראו שהדורות בעו"ה מתמעטין והולכין וחששו פן ברבות הימים ירצו לעשות התדמות גם בענינים אחרים יותר מכוערים, ולהפר בריתות בנכלי דתות חדשים לפגרים, כדרכו של היצה"ר היום אומר לו כך וכו' כאשר באמת בעו"ה אוי לעינים שכך רואות שבכל מקום שהתחילו לפרוץ קצת מנהגן של ראשונים, סוגי שושנים הולכים מדחי אל דחי עד כי בקהל רפאים ינוחו כ"ז ראו רבותינו הקדמונים ז"ל מרחוק, ע"כ עשו תיקון גדול שיהיה סימן דמינכר שעיקר בנין ביהכ"נ הוא להיות בבחי' מקדש מעט, ומ"מ אותן בתי כנסיות שבכמה קהילות קדושות שמקומות מושבותיהם אינם על דרך זה, יש ללמד עליהם זכות שלא שתו לבם ע"ז, אבל ביהכ"נ שכבר נעשה ונבנה משנים קדמוניות עפ"י דעת קדושים, ובינת נבונים, אם ישנו את תפקידם, לעשות המקומות עפ"י הנהוג אצל המתחדשים כוונתם מוכח בהדי', ומחשבתם ניכרת מתוך מעשיהם דלהתדמות הוא נעשה, ובודאי בדין הוא למחות עד מקום שידו מגעת

והנה הד"ג אתו עלה עוד מחמת איסור נתיצה דאית בי' משום ל"ת כן לי"א ע"י שמוציאין משם השטענדערס והגם דמ"א ססי' קנ"ב כתב בשם מהר"ם פאדוא דלא שייך איסור זה אלא בתולש וסותר ממחובר ולא דבר המטלטל, כבר הרבה להשיב ולהשיג ע"ז מרן בתשו' ח"ס סי' ל"ב וסי' ל"ג, והנה אי משום הא לא ארי' דהא מבואר שם בח"ס דהיינו דוקא לשבור המטלטלין או לשורפן וע"ז קיים ראייתו מהש"ס מכות דף כ"ב דבשורף עצי הקדש אית בי' משום ל"ת, אבל להסר מביהכ"נ השטענדערס בזה מיירא המהר"ם פ' בזה ס"ל הנ"ל דאין בטלטולם מאתר לאתר נתיצה והריסה, והגם שיש לפקפק על ראיי' הח"ס בזה ממה שהעלה דהע"ה אה"ק מבית שמש לבית אובד אדום, ומשם לעיר דוד, ע"ש, דהא ודאי פשוט דל"ש לאו זה אלא בעושה דרך השחתה משא"כ התם, ואכתי בהאי דמהר"ם פ', וכמו כן בנדון שלנו שמוציא השטענדערס ממקום קביעותן לתשמישי קדושה, ולהניחם בארץ נשי' במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב להשתמש בהם לצורך ביהכ"נ בזה שפיר י"ל דאית בי' משום ל"ת כן מ"מ אין לנו ראי' לאיסור, ותו מ"ש הדר"ג עוד משום קרש שזכה להנתן בצפון לעולם בצפון ומייתא לה בשם מרן הגאון מהר"ם שי"ק וכן מבואר זה בכמה תשו' האחרונים בשם הירושלמי, מ"מ נראה דלפי מה דמבואר בשו"ע סי' קנ"ג הי' אפשר לשות עצה בזה להפקיע קדושת אותן העצים עפ"י זט"ה על העצים החדשים שיעשו מהם המקומות החדשים, וכיון שנפקע קדושתן ממילא אין בו משום לא תעשון, וגם לא משום קרש שזכה להנתן בצפון, מיהא לפי"מ שהחליט המג"א בסי' קנ"ג ס"ק י"ו לאסור של כרכים אפי' אם בנו להם ביהכ"נ אחרת משום דאין בידם להפקיע קדושתן, ואפי' לשיטת המ"ב דמייתא התם דהתיר אפי' בשל כרכים דמאי איכפת להו לרחוקי' באבנים כיון שיש להם ביהכ"נ אחרת, מ"מ הכא ל"ש זה די"ל מסתמא יש כמה אנשים דודאי איכפת להו וקפדי שלא תשתנה הביהכ"נ מתכונתה הראשונה, וכ"ש לשיטת המג"א הנ"ל, ועי' בתשו' מרן הח"ס סי' ל"א שהעלה להלכה כהמג"א, והנה תשובתו הנ"ל הוא סובבת על ביהכ"נ שבעיר סענטע, ומחשיב לה ביהכ"נ של כרכים, וכפי הנראה גם עירו של הדר"ג לא נופל ממנה ולא גרועה ממנה ונחשב ג"כ לשל כרכים, וא"כ א"א לחלל קדושת הכלים ולהוציאם לחולין וממילא אית בי' נמי משום טעמי' הנ"ל

ויותר מזה איכא למילף מתשו' ח"ס הנ"ל דלאו משום זכותם של אותן הכלים גרידא שזכו להיותם תשמישי קדושה צריכין אנו לדון בזה, אלא על קדושת ביהכ"נ בעצמו, ע"ש שכתב דאותו ביהכ"נ זכה להיות בימה שלה באמצע כמו קרש שזכה בדרום, וכו', א"כ ה"כ אותו ביהכ"נ כיון שכבר זכה להיות מבתי כנסיות השרידים אשר במדינתינו להיות עומד לנס, שכל מקומות מושבותיהם הם סדורים עפ"י מה שסדורים בבתי כנסיות הישנים שנבנו בעצת חכמי וגדולי הדור, בפרט כדרך שנסדרו בעת שנתחנך מאת קדושי עליון א"כ אינו בדין להפקיע מביהכ"נ זה זכות גדול ונשגב כזה, ובזה שוב לא שייך צד היתר הנ"ל שיש לצדד על הפקעת הזכות הזה מהכלים, דהא הביהכ"נ עצמו נשאר בקדושתי ושייך בי' טעם הנ"ל כיון שזכה בצפון, מה רב טוב הצפון במעשיהם של הקדמונים, וטובם גנוז בגוייהו, ובודאי לא אפון, כי אלופי קהל עדתו ישמעו ויאזינו, ויזכו לרב טוב הצפון, ותחזינה עיננו בימינו בקרוב קביעת בתי כנסיות שבחו"ל שעתידין לעלות ולהקבע בא"י בב"א

סימן כט

שלו"ט לכבוד הרב הגדול החו"ב ומופלג בתוי"ר כש"ת מו"ה משה לינק נ"י דומ"ץ בק"ק פאפא יע"א

יקרת מכתב מעכ"ת הגיעני בזמנו, והייתי מעוכב מלהשיבו עד עתה כי לא הייתי בבית כמה שבועות הרחקתי נדוד במקום הרחצה, להנפש מצבא עבודתי, ושבוע העברה שבתי בעזה"י לשלום והייתי עצור בחדר המטות, ברוך רופאי חולים ית"ש אשר עד כה עזרני, ברחמים וברוב חסדיו אל יטשני ואל יעזבנו נס"ו, כ"ז הגדיל עלי עכב מלהשיבו עד כה, ועם מעכ"ת הסליחה

וע"ד אשר הציע לפני, מעכ"ת אודות ביהכ"נ שבקהלתכם אשר מיום הוסדה, הבימה עומדת ממש סמוך