ערוגת הבושם על או"ח סג

שמתכוין להרוס ודאי פשוט דאין חילוק אם עשה ע"י עצמו או ע"י שלוחו, יהי' איך שיהי' עכ"פ מיהת אין לדמותו להך דשבת כלל, וא"כ לפי הנ"ל דלא שייך האיסור היכא דנעשה לשם תיקון, אין חילוק אם נעשה התיקון במקומו או לא, א"כ כאן נמי כיון דהכוונה אינו להרוס הביהכ"נ אלא אדרבה להרחיב הביהכ"נ כדי להרחיב העז"נ, נהי נמי שאין בעז"נ קדושה כמו בעזרת אנשים, מ"מ הוי מיהת הרחבת מקום שנעשה לעבודת השי"ת, וא"כ אין זה בכלל נתיצה, וכן העלה בתשו' ב"ש, וכש"כ לפימ"ש הד"ג שיהי' גם בביהכ"נ של אנשים רחבת ירים טפי דעתה המקום צר ודחוק באופן שבימים נוראים צריכין להתפלל במניינים אחרים, ועי"ז לא יאמר אדם צר לי המקום א"כ בודאי י"ל דהו"ל סותר ע"מ לבנות במקומו דאינו בגדר לאו דל"ת כן ובפרט דכפי הנראה קרוב לודאי דאפי' אם לא ירחיבו העז"נ, מ"מ כשיגיעו ימים טובים וימים נוראים בודאי לא יהי' אפשר לעכב את הנשים שלא יבואו לביהכ"נ, ולא יהי' אפשר להושיב שומר שם שלא יבואו יותר ממה שיכיל המקום עפ"י חוקי המדינה, ואפשר ששופטי העיר יעשו את תפקידם להפריעם מהתפלה וממילא מובן שיתהוו מזה בלבול התפלה והעבודה, א"כ נראה פשוט דהתיקון של הרחבת עז"נ אית בי' נמי תיקון לביהכ"נ של אנשים, והו"ל כסותר ע"מ לבנות במקומו

אמנם מש"כ הד"ג שברצונם לעשות גאלעריא מג' צדדין שהוא נמשכת לתוך עזרת אנשים הנה כבר מצינו בזה פלוגתא בתשו' רבותינו האחרונים אי אויר ביהכ"נ דינו כביהכ"נ לענין הורדה מקדושה, ועי' מזה בתשו' דב"ח סי' ג' דס"ל אויר ביהכ"נ אינו בכלל תשמישי קדושה אלא בכלל תשמישי מצוה לכ"ע, ונהי דאסור להשתמש שם בדבר של חול היינו משום ביזוי מצוה, אבל הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה כגון לעשות מזה האויר עז"נ זה לא מיתסר עיי"ש שהאריך בזה, ובתשו' לק"ק בערעגסאס יע"א הארכתי בענין זה ונפלאתי על הראי' שהביא מרש"י ביומא דף כ"א, גם צלע"ג ממה דקי"ל בזבחים דף נ"ז דלמ"ד ביאה במקצת שמה ביאה, אסור לטמא להכניס ידיו לעזרה וחייב משום ביאת מקדש אע"ג דאינו אלא באויר העזרה, עיי' בשבועות דף י"ז בתוס' ד"ה תלה עצמו באויר עזרה מהו, וא"כ אי נימא דאויר עזרה דינו כעזרה א"כ לשיטת הראשונים דס"ל דלעשות מעזא"ר נת"ב הוי הורדה מקדושה כמו שביארתי לעיל דתלי' באשלי רברבי א"כ ה"נ יהי' אסור להמשיך הגאלעריא לתוך אויר של ביהכ"נ של אנשים. ותו מטעמא אחרינא היותר חמור יש למחות בכל תוקף ועת שלא למשוך הגאלעריא בכותל צפוני ודרומי דכן נבנו כל בתי כנסיות הקדושים הקדמונים בכל תפוצות ישראל, וחדשים מקרוב פרצו גדרן של ראשונים בזה משום הבטה בהפקר ניחא להו שיהי' לבם למטה ועיניהם למעלה, אלא שבהקהילות שלא הי' ביכולת המנהיגים למחות עשו המדריגות עבים והמחיצות גבוהים קצת, אבל אינו בכדי להעלות ארוכה דעדיין קלי הדעת אינם מעצומין עיניהם מלתור אחרי לבבם ואחרי עיניהם וילכו אחרי ההבל ויהבלו, ע"כ מנהג ישראל סבא בזה תורה הוא ואין לשנות, ומן הראוי למחות בזה עד מקום שהיד מגעת, וכ"ז בביהכ"נ שנבנה מחדש דלא שייכי הני טעמי דלעיל, אבל בביהכ"נ ישן שרוצין להרחיבו אדעתא דהכי כמו בנדון שלפנינו נהי דצדדנו לעיל להקל משום דכיון דעכ"פ נעשה לשם תיקון של עז"נ הו"ל כמו סותר ע"מ לבנות במקומו כ"ז היינו דוקא היכא דבנין העז"נ הוא כדת של תורה באופן שלא שייך בה חשש ודררא דאיסור, אבל בעשיית גאלעריא א"כ בנין גופא סתירה הוא, ושוב אית בי' חשש איסור דל"ת כן כיון דקלקולו של העז"נ בזה יתר על תיקונו ע"כ ישתדל הדר"ג ברוב חכמתו, ויתגבר בעת ותעצומות למחות ולא יתן רשות להמשיך הגאלעריא לתוך ביהכ"נ, ובאופן זה גם אנא מטינא ודרינא שיבא מהאי כשורא, והשם נזר בגבורה, אשר לו העת והמשרה יזכנו ליום בשורה, ונזכה לבנין בית הבחירה בקיבוץ נדחי ישראל בימינו במהרה, כאו"נ או"ה דושתה"ק בחיבה יתירה

סימן כח

בימי המטמונים. יתברך משוכן מעונים, בכל הענינים כבוד ידידי הרה"ג המפורסים ערוגת הבושם וכו' כקש"ת מו"ה שאול ראזענבערג נ"י האבדק"ק ראצפערט יע"א

ע"ד הענין שהציע לפני במכתבו כי מנהיגי הקהל דעירו רוצים לשנות מקומות מושבות של ביהכ"נ דשם אשר נתחנכה עוז ע"י הקדושים מקאליב ומאוהעל זצוק"ל ונעשו המושבות עם שטענדערס כנהוג משנים קדמוניות, ועתה רוצים להשליך חוצה השטענדערס ולעשות ספסלים חדשים כמנהג בבתי כנסיות החדשים באמרם כי הביהכ"נ צר מהכיל את העם, וגם יהי' מזה הכנסה לביהכ"נ ממכירת המקומות שיתוספו, ובאמת בכל השנה לא אמר אדם מעולם צר לי המקום בביהכ"נ אדרבה הרבה מקומות ריקים מאין יושב רק בימים נוראים הביהכ"נ קטנה מהכיל, אבל בצד הביהכ"נ יש עזרה וביהמ"ד אשר יכולים להיות שם, ועיקר הטעם הוא ההכנסה שיהי' מהמקומות. והנה הד"ג אסר להם מחמת כמה טעמים, ה"א ההתחדשות אשר מקור מקומו טמא להתדמות לבתי העמים, הב' מחמת שעי"ז יהי' מוכרחים להרוס ולשבר השטענדערס ולשורפם וזה אסור מדינא אפי' בתלוש כמ"ש הח"ס ז"ל בתשו' ל"ב דלא כמשמע מפשטות המג"א בשם מהר"ם פאדוא, הג' מחמת שהחפץ של הביהכ"נ קנה מקומו וקרש שזכה להנתן בצפון וכו', וחוץ מזה יש כמה טעמים שלא לחדש. כי אם יתירו פרושים לחדש איזה ענין כיו"ב מי יודע וכו', רק לפי שאומרים שבכמה קהלות קדושות נעשה מעשה כיו"ב ואין פוצה פה ומצפצף, ומהרהרים אחר מעכ"ת שמחדש חומרות ע"כ רוצה הדר"ג להתיעץ במכת"ר וביקש ממני לחוות לו דעתי העני' בזה, אתו"ד, והנה הדר"ג כדאי לעצמו להורות לבני קהילתו ולבלתי סור מן המצוה אשר יורה אותם ימין ושמאל ואין לו מן הצורך להביא ממרחק לחמו, מ"מ הואיל ובענות צדקו דפק על פתחי פתחא זעירא, פקודתו אשמור לחוות דעי גם אני

והנה דבר זה גלוי וידוע ונודע למשגב שכל בתי כנסיות הישינים רובם ככולם מקום מושבות שלהם עשוים עם שטענדערס ואינם מסודרים שורה אחר שורה, אלא שורה אחת על כל פני המזרח, ושורה אחרת על כל פני כותל הצפוני, ושורה אחת על כל פני הדרומי, ואח"כ שורה כי"ב סמוך להם. והגם דמבואר בנוב"י מהדו"ת סי' י"ח שאינו מוזכר בשום מקום בש"ס תמונת ביהכ"נ באיזה אופן שיהיו, מ"מ אין להעלות על הדעת שיהיו הקדמונים עוסקי' בבנין ביהכ"נ שהוא לנו מקדש מעט ולא יהיו מתייעצים בזקני העיר ובחכמיהם לקיים שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, והרי אנו רואים שכל בתי כנסיות הקדמונים סדר מקום המושבות הוא ע"ד הנ"ל מן הנמנע שלא יהי' זה עפ"י פקודת חכמי הדור בפרט שכפי הנראה קביעות המקומות ועשייתן שורות שורות בלא שנוענדערס הוא פשוט יותר והסדר כזה הוא נראה נכון ביותר וגם מחיר החומר והצורה שלהם נעשה בשכר מלאכה מועטת ממה שעולה מחירם של השטענדערס, וגם פשוט שאפשר להוסיף כמה וכמה ספסלי ומקומות לישיבה יותר ויותר על דרך זה, ואיך השתבשו