ערוגת הבושם על או"ח סב

עכ"ל, וכן מבואר במג"א שם ס"ק כ"ו ת"ל ומיהא דעת הפוסקים משל רבים לשל יחיד שרי כל שאין מפקיעין קדושתה כמ"ש בהג"ה עכ"ל, הן אמת דראייתו מרמ"א צע"ג דרמ"א לא כ' כן אלא בס"ת דבזה אין נפק"מ בקדושתה בין של יחיד לשל רבים ואין ראי' מזה לביהכ"נ וכבר הרגיש בפרימ"ג שם. אבל מ"מ המג"א כ' מיהת דלהלכתא משל רבים לשל יחיד שרי, ואיך כ' הדב"ח בפשיטות כל כך דלרבנן אסור משל יחיד לשל רבים, ואפי' מעיר גדולה לעיר קטנה

שבתי וראיתי דגם דברי הטו"ז והמג"א צע"ג שכתבו כן בפשיטות ובאמת הוא פלוגתא בין רבותינו הראשונים שם, דדעת בעה"מ בר"פ בה"ע דלרבנן דקיי"ל כוותייהו מותר לעשות ביהכ"נ משל רבים לשל יחיד, אבל הראב"ד שם השיג על הבעה"מ, וכן הרמב"ן והרשב"א שם פליגו ע"ז וס"ל כמ"ש בתשו' דב"ח הנ"ל להוכיח כן מפירש"י, וכבר הרגיש גם בזה בפרימ"ג שם, וכן בתשו' בית שלמה סי' כ"ח, אבל מ"ש בזה הדב"ח דדבר פשוט הוא, הוא דבר תמוה מאוד כיון דהטו"ז והמג"א פסקו להיפוך וכן הוא שיטת הבעה"מ, איך דחה זה בשתי ידים, עכ"פ מיהת לשיטת רש"י והרמב"ן והרשב"א דס"ל משל רבים לשל יחיד אסור לשנויי אליבא דרבנן שפיר דן בתשו' דב"ח דכש"כ דאסור לשנות משל אנשים לשל נשים. אמנם בתשו' בית שלמה סי' כ"ח ראיתי שכ' להיפוך וזה דאפי' אם נחליט שלא כדעת הבעה"מ והמג"א והטו"ז ונימא כשיטת הסוברים דלרבנן משל רבים לשל יחיד אסור זה דוקא לענין ביהכ"נ של יחיד דאין אומרים בה קדושה וברכו. אבל בעז"נ גם הנשים עונים קדושה וברכו, י"ל גם לדידהו מותר לשנות, ואף שי"ל דביהכ"נ של אנשים קדושתו חמורה דכל בי' עשרה שכינה שרי' מקרא דאלקים נצב בעדת אל, ונשים לאו בכלל עדה דהא אין מצטרפין לעשרה, מ"מ כיון דלכמה פוסקי' אף לביהכ"נ של יחיד מותר לשנותה, כש"כ לביהכ"נ של נשים לדידהו, א"כ י"ל אף להחולקין על בעה"מ מ"מ מודו דמותר לשנות לביהכ"נ של נשים דקדושתה חמורה מביהכ"נ של יחיד, ואפושי פלוגתא לא מפשינן אתו"ד. והנה מ"ש דאפושי פלוגתא לא מפשינן, לע"ד ליתא בזה די"ל הא בהא תלי' חיל בתר טעמא, ותו נראה דע"כ א"א לומר כן דהא אם נימא כשיטת החולקים על הבעה"מ, ע"כ צ"ל כפירש"י שם דהא דאמרו רבנן לדבריך אפי' מעיר גדולה לעיר קטנה נמי, דאיה"נ דלרבנן אינו מותר אלא במכירה משום דהדמים נכנסי' תחתי' בקדושה אבל היכא דנשאר ביהכ"נ איה"נ דאסור אפי' מעיר גדולה לעיר קטנה, ובזה ודאי איכא ק"ו לאסור מביהכ"נ של אנשים לשל נשים, וזה ברור, עכ"פ נמצינו למידין ממה שכתבנו דדין זה אי שרי לעשות מעזא"נ עזנ"ש תלי' באשלי רברבי ופלוגתא הוא בין רבותינו הראשוני', דלדעת רש"י והרמב"ן והרשב"א אסור

ורואה אני לכאור' הדברים ק"ו השתא לענין הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה דאינו אלא משום מעלין בקודש ולא מורידין דילפי' לה מויקם משה את המשכן או ממחתות קרח, כ"ש לענין ל"ת דלא תעשון כן לי"א שהוא ל"ת גמור ל"מ לשיטת המבי"ט דס"ל ביהכ"נ יש בו קדושה מה"ת מקרא דוהשימותי את מקדשותיכם, אלא אפי' אם נימא כשיטת הר"ן דאין בו אלא קדושה מדרבנן, ואפי' לשיטת הרמב"ן דאינו אלא כמו תשמישי מצוה, דצריך לנהוג בו כבוד כל משך זמן המצוה. אבל קדושה אין בו אפילו מדרבנן כמבואר שיטתו בר"ן ר"פ בני העיר, מ"מ כיון דעכ"פ הוא בית בנוי לשם עבודת השי"ת יש בו ל"ת דלא תעשון כן לי"א, מדאורייתא, וזה מבואר בפרימ"ג סי' קנ"ג והובא גם בתשו' דב"ח ח"ר סי' ג' דאפי' אי תפלה דרבנן מ"מ מה"ת אסור להרוס דבר שנעשה להתועד בו לתפלה ולדברים שבקדושה יעו"ש א"כ י"ל דנהי דהיכא דהצורך להרחיב העזא"נ ס"ל להרא"ש ודעימי' דהוי כמאן דחזי בי' תיוהא, היינו היכא דהצורך להרחיב העזרת אנשים אבל להרוס ביהכ"נ אנשים משום הרחבת ביהכ"נ של נשים תלי' בשיטות הראשונים הנ"ל דס"ל דמקרי הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה, ומ"מ י"ל כיון דאין איסור נתיצה אלא דרך השחתה כמבואר ברמב"ם פ"ו מהלכות יסוה"ת ולא מקרי דרך השחתה אלא כשמתכוין להשחית ולאבד ולא לשום תיקון וכ"כ בתשו' ב"ש, ומביא מתשו' רמ"א סי' ק' אות י' ע"ש, דכל שעשה לשום תיקון דבר שבעולם אינו בכלל איסור אבידת השם, ואף דכמה פוסקים החמירו במחיקת השם דאף אם כוונתו לתקן אסור והוא שיטת הר"י אכסנדרי שהביא הרב"י בסי' רע"ו, מ"מ לענין נתיצות מזבח והיכל מבואר ברמב"ם שאינו אסור אלא דרך השחתה, וכן מבואר בהדי' במרדכי פ' בה"ע דמייתא ספרי מניין לנותץ אבן ממזבח ועזרה וכו' ולכך אסור לנתוץ דבר מביהכ"נ שדומה למקדש מעט וכו' ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דנתיצה זו בנין מקרי, ע"ש, ולכאור' יש ראי' לזה מדל"ק הטעם דלא לסתור אינש בי' כנישתא משום ל"ת כן וגו', אבל אחרי העיון אין ראי' דהתם י"ל דמיירי באופן שיפקיעו קדושתו ע"י מכירה ויחול קדושתו על ביהכ"נ החדש, משו"ה איצטרך לטעמא דצלויי או לטעמא דפשיעותא, אבל מ"מ ראי' מיהת מהא דהשיא בבא בן בוטא עצה להורדס ולא פריך הש"ס והיכי עבד הכי והלא עבר על ל"ת כן, א"ו כיון שנתכוין להדר ולפאר מקום המקדש אינו בכלל לאו הנ"ל

וראיתי בתשו' הרי"ם סי' ב' שמביא דברי המרדכי הנ"ל, וכתב כיון דטעמא הוא משום דנתיצה זו בנין מקרי א"כ י"ל כדמחלק בש"ס שבת דף ל"א ע"ב דסותר ע"מ לבנות במקומו חייב משא"כ ע"מ לבנות שלא במקומו ע"ש, ולר"ש צריך שיהי' הבנין יותר טוב מהראשון כמ"ש התוס' שם, וכה"ג אינו כקרא מקלקל ובכהא"ג כתב המרדכי שפיר דהאי נתיצה בנין הוא כיון שיהי' הבנין יותר טוב, משא"כ כשלא יהי' יותר טוב חשוב מקלקל, ודבריו צ"ע אטו התם משום בונה הוא דמחייב בסותר ע"מ לבנות במקומו, הא על מלאכת סתירה אנו באנו לדון משום דכל המקלקלין פטורין וא"כ איך משכחת לה סותר שיהי' חייב משום אב מלאכה, וע"ז קאמר הש"ס שם דבסותר ע"מ לבנות במקומו ל"ה מקלקל ושפיר משכחת לה סותר בכהא"ג, אבל משום בונה לא מחייב לכו"ע אפי' בסותר ע"מ לבנות במקומו ואפי' אם הבנין השני יהי' יותר טוב, וא"כ לשיטתו לא משכחת לה דינו של המרדכי בשום צד, א"ו מש"כ המרדכי דנתיצה זו בנין מקרי, אינו אלא לשון מושאל ור"ל דאינו בכלל מה שכ' רחמנא לאסור נתיצת מזבח, וז"ב, ועוד בלא"ה אין לדמות זה לענין מלאכה בשבת ויו"ט דהתם טעמא משום מלאכת מחשבת וכל שאין התיקון במקומו הו"ל מלאכה שאצל"ג לר"ש, ומה"ט לר"י דמלאשצל"ג חייב באמת אין הצורך שיהי' התיקון במקומו דוקא, משא"כ לענין איסור נתיצה אבן מעזרה לא תלי' כלל אי מקרי מלאכה או לא, דדבר פשוט הוא דלענין זה אין חילוק אי נותץ אבן ע"י נכרי נמי עובר על ל"ת כן דהכא לא קפיד רחמנא על מלאכת הנתיצה אלא על גוף הענין שלא יהי' מנותץ ונהרס ביתו של מקום. ומה"ט צ"ע גם על מה דכ' שם בתשו' הרי"ם דלסתור ע"י נכרי תלי' בספיקא דש"ס גבי לאו דחסימה אי יש שליחות, וראי' ברורה מהאי דרשא דמייתי רש"י בפ' ראה מהספרי וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבחות אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם לביה"מ שיחרב, אלמא דגרמא נמי איתא בכללא דלא תעשון, ועכ"פ כל