ערוגת הבושם על או"ח סא

מיחשב כמו תיוה' וכן אי מותר לסתור ביהכ"נ של האנשים כדי להרחיב העז"נ, והנה הרא"ש בפ"ק דב"ב כ' דפשיטא דכל בנין דא"א לבנותו בלא סתירה כגון להרחיב את הבנין שרי. והכי ס"ל להתוס' שם בד"ה בי קייטא שכ' בי קייטא ובי סיתוא הו"ל כמו תיוהא וע"ש במהרש"א ומהר"ם דלהאי פירושא לא הי' להם אלא ביהכ"נ א' ובכל חצי שנה היה סותרין אותו ובנו אותו ומשנים בניינו מבי קייטא לבי סיתוא ומבי סיתוא לבי קייטא כפי הצורך. אלא דלכאורה לא משמע כן ברמ"א שם בהגהת השו"ע ואפי' לא רצו אלא לסתור רק מחיצה אחת להרחיבו נמי דינא הכי, משמע דלא ס"ל כהרא"ש הנ"ל אלא דתיוהא ממש בעי' אבל אחרי העיון נראה דאין מזה ראי' דהרמ"א פליג על הרא"ש דהרמ"א לא מיירי היכא דא"א לבנות בלא סתירה, ולא נחית אלא לאשמעי' דאפי' סתירת כותל א' נמי אסור והא דנקט להרחיבו אורחא דמילתא נקיט, וכן מוכח ממה דמציין שם מקור הדין רי"ו וב"י בשם הרמב"ם, ובאמת בב"י וברמב"ם לא נזכר כלל בדבריו הך כדי להרחיבו והכי הו"ל לרמ"א לציין ואפי' לא רצו לסתור רק כותל א' ע"ז הו"ל לציין רמב"ם ורי"ו, ושוב הול"ל ואפי' להרחיבו נמי דינא הכי וע"ז הו"ל לציין רי"ו, אע"כ דס"ל לרמ"א דאפושא פלוגתא לא מפשינן וכו"ע ס"ל כן. אבל היכא דא"א לבנות בלא סתירה, ובאופן דההכרח להרחיב את הבנין י"ל דכו"ע מודו דהו"ל כמו תיוהא, וראיתי שכ' כן גם מרן בתשו' כ"ס ע"ש, וכן מוכח מהטו"ז ס"ק ב' במעשה בעיר א' שהיו יהודים דרים חוץ לחומה, ואירע שנתיישבו תוך החומה וביהכ"נ היה חוץ לחומה וכ' ג"כ דאין לך תיוהא גדולה מזו, וכ' כן בפשיטות בלי שום ראי' ופקפוק ומן התימה איך לא יזכר ולא יפקד ולא יעלה על לב הטו"ז לדבר ממה שמבואר ברמ"א שם במקומו דאפי' לא רצו לסתור רק מחיצה א' כדי להרחיבו נמי דינא הכי, אע"כ דאין ענין זל"ז ואין זה נסתר כלל מדברי הרמ"א, וכן כתב בפרימ"ג שם דאם א"א בלא"ה וביהכ"נ זו קטן מהכיל יש לצדד, אלא דמ"מ צלע"ג על הפרימ"ג דהא בס"ק שלפני זה הביא דברי המג"א בסי' קנ"ג אות ד' וכ' דליש אוסרים שם י"ל דכאן דיעבד הוי שביהכ"נ הראשון קטן להם וכדומה, דאז רשאין אח"כ אפי' למכור הישנה עכ"ל, א"כ מיירי בשו"ע בכהא"ג, וע"ז כ' רמ"א הגה הנ"ל א"כ מוכח דס"ל להרמ"א דאפילו אם ביהכ"נ זו קטן מהכיל וצריכין להרחיבו נמי דינא הכי, גם מה שכ' הפרימ"ג דכן משמעות הרא"ש צע"ג איך הביא כן מהמשמעות, והא כן מפורש יוצא בדברי הרא"ש בהדי', ואולי משום דאינו מפורש בהרא"ש דצריכין להרחיבו משום שהוא קטן מהכיל, לא כ' כן אלא ממשמעות, אלא דמ"מ הא גופא קשי' מנ"ל להרא"ש לומר כן הא בש"ס לא איתפרש התירא אלא בחזר בי תיוהא וכ"פ רש"י דכותליו נטוים לפול, וראיתי שמע"כ הד"ג הרגיש ג"כ בהערה זו וכ' דמשמע לי' להרא"ש כן מדקאמר חזו בי' תיוהא ול"ק דאית בי' תיוהא משמע דאפי' חזי בי' איהו לחודא וכבר הקדימו בדיוק זה בתשו' מהרי"א סי' כ"ט וכן בהא דקאמר שם גבי בבא בן בוטא תיוהא חזי בי' משמע איהו לחודי' חזי בי' תיוהא אלא שכ' דתרי שנויי דש"ס פליגי אי בעי' שיהי' דוקא תיוהא ממש הניכר לכל העולם, ואנן קיי"ל לקולא, ולענ"ד נראה די"ל עוד דודאי אידך שינוי דשאני מלכותא דלא הרי זהו הוא תי' פשוט ומרווח יותר ממה דנימא דהוי חזי בי' תיוהא, מיהא כבר כתבתי לעיל בשם הפרימ"ג דלטעמי דצלויי מאי אהני לן דמלכותא לא הדרי בי' תינח לטעמא דפשיעותא אבל לטעמא דצלויי מאי איכא למימר דהא לא הו"ל דוכתי להקריב קרבנו: וכתבתי דאתי' כמ"ד מקריבין אעפ"י שאין בית, מיהא זה תלי' בפלוגתא דתנאי, ובפלוגתת הרמב"ם והראב"ד שהבאתי לעיל וא"כ י"ל בזה פליגי הני תרי לישנא בגמ' ודו"ק

אמנם מה שהקשה הד"ג עוד על הרא"ש במה שכתב וכן כל בנין שא"א לבנות בלא סתירה כגון להרחיב את הבנין כי הא דר"א חזי תיוהא בכנישתא דמתא מוחסי' וכו' מאי ראי' מייתי מהא דרב אשי דהא התם הוי תיוהא ממש, ואכתי מנ"ל דהרחבת הבנין נמי דינא הכי, הא בורכא הוא, דמה שכ' הרא"ש כי הא דר"א לא קאי אדלעיל אלא מילתא באפי נפשא הוא, מתחילה כ' הרא"ש וכן כל בנין שא"א לבנות בלא סתירה כגון להרחיב את הבנין, וזה סוף הענין ושוב מתחיל דיבור בפ"ע וציין הרא"ש כי הא דרב אשי, וז"פ וברור, ובמק"א כתבתי בזה פרפרת נאה עפ"י מה דאמרי' בפ"ק דשבת אמר רבא ב"מ אמר רחב"ג אשר כל עיר שגגותי' גבוהים מביהכ"נ לסוף חריבה ואמר רב תשי אנא עבדינא למתא מחסי' דלא חריבה. וכ' שם הרא"ש בשם ר"ח שציוה להגביה הביהכ"נ, ולפי"ז י"ל היינו תיוהא דחזי בי' רב אשי בכנישתא דמתא מחסי' כיון שהוצרכו להגביה הכתלים וחזי ר"א דהיסודות א"א להם להחזיק בנין גבוה כל כך משו"ה הוצרכו לסתור, והאי חזי בי' תיוהא דקאמר ע"ד ולבי ראה הרבה וגו' וחזי בי' הוא לשון מושאל, וא"כ י"ל הא דקאמר הרא"ש להרחיב הבנין כי הא דרב אשי, אין כוונתו להביא ראי' מדברי רב אשי אלא ה"ק היכא דצריכין להרחיב את הבנין כי הא דרב אשי חזי בי' תיוהא וכו' בכהא"ג נמי שרי כנ"ל נכון, אבל הפשוט נ"ל כמו שכתבתי, עכ"פ יוצא לנו מזה דכל היכא דצריכין להרחיב את הבנין מחמת שהוא קטן מהכיל יש לנו עמודים גדולים לסמוך עליהם

וכ"ז היכא דביהכ"נ של האנשים הוא קון מהכיל אבל היכא דמחמת זה לא הי' מן ההכרח להרחיבו, והרחבת הבנין אינו אלא מחמת העז"נ בזה נפלו ברברוותא וכבר איפלגו בזה גאוני בתראי לענין אי מותר לבנות על מקום ביהכ"נ של אנשים, עז"נ, וכבר הביא הד"ג בזה מקצת תשובות רבותינו האחרונים. ומ"ש דבתשו' דב"ח ח"ר או"ח סי' ג' מחמיר ובח"ב סי' י"ד מקיל שגם עז"נ יש לה קדושה ולא הוי הורדה מקדושה, לא דק בזה, דאדרבה המעיין שם יראה בהדי' שכ' להיפוך מזה, דלעשות מביהכ"נ דאנשים ביהכ"נ דנשים הוי הורדה מקדושה חמורה דאינו דוחה כבוד דביהכ"נ של אנשים כידוע לכל מבין בחוש, וגם יש הרבה דברים של דבר שבקדושה שקבועים דוקא בעא"כ ולא במח"כ וכו' ולכן בודאי אין משנים וכ"כ כמעט כל אחרונים וגם בדורותינו ראיתי כמה תשובות שאסור להוריד מעזא"נ לעז"נ וגם אנכי בעניותי מן המנוי וכו', ולא פלפלו רק באיזה אופן להתיר אבל לא ראיתי מאן דמתיר בלא מכירה א"ד שם, באופן שנפלאתי מאוד על מעכ"ת איך כתב בשם הדב"ח מהיפוך להיפוך, והנה בתשו' דב"ח הנ"ל הביא ראי' לזה מש"ס מגילה דף כ"ד ממה דאיתא התם אין מוכרים את של רבים ליחיד מפני שמורידין אותו מקדושתו דר"מ א"ל א"כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה, ומבואר שם בפירש"י דה"ק רבנן אי איכא למיחוש בין רב למעט ה"כ איכא למיחוש משום ברוב עם הד"מ אפי' מעיר גדולה לקטנה ולא משכחת מכירת ביהכ"נ, אע"כ דלא חיישי' דכיון דשקל דמי ומעלה להו בקדושה מעולה כל דבר לוקח עביד, אלמא דלרבנן מתירין רק משום דבמכירה מעלה הדמים בקדושה מעולה אבל בלא מכירה הוי הורדה אפילו מעיר גדולה לעיר קטנה, וא"כ בשלא מכרו לכ"ע אסור לעשות מביהכ"נ דאנשים ביהכ"נ דנשים, לרבנן דקיי"ל כוותייהו, וסיים שם דדבר פשוט הוא ולא יכחישנו מי שיש בו ריח תורה, עכ"ל, ונוראות נפלאתי על מרן הקדוש בזה, דבאמת מבואר בסי' קנ"ג בטו"ז ס"ק ו' היפוך מזה דלרבנן דר"מ אין איסור בשל כרכים אלא במכרו בענין שלא יהי' אח"כ ביהכ"נ אבל אם יהי' ביהכ"נ מותר אפי' משל רבים ליחיד כרבנן דר"מ בפ' בה"ע דף כ"ד