ערוגת הבושם על או"ח ו

וכ"כ הי' מופשט מעניני העוה"ז עד שלא שת לבו כלל אל הכסף המושב לו, ולא החשיבו לכלום, ומחמת טרדות דבקותו נתנם באחד הספרים אשר הי' מונחים לפניו על שולחנו הטהור ושכח כל אשר נעשה ואח"כ בעבור איזה שעות, ואמי מורתי תחי' שאלה אותו על דבר הכסף המושב מגיסה הנ"ל, לא זכר מאומה מכל הדבר ולא ידע כלל אם קיבל מעות ואנה הניחם, כאילו לא הי' דבר, ויחפשו בכל פנות הבית בחורין ובסדקין ולא מצאו, וכבר נתייאשו ממנו כי חשבו שבודאי נגנב או נאבד והוא לא שת לבו כלל לכל זה, אבל אמי מורתי הצדיקת תחי' היתה מצטערת מאוד על זה כי הי' כמעט כל רכושה עד שבלילה חלמה חלום וגילו לה בחלום שהמעות נמצא באחד הספרים, ותיקץ והנה חלום, ותיכף במוצאי יו"ט הלכה אל ארגז הספרים ותחפש בהן עד שפתחה ספר ישמח משה ומצאה בו כל הכסף ויהי לפלא

בעת ההוא יצא שמו כשם תפארת ולתהלה בכל גליל העליון דמדינתינו, ואז שתל ישיבתו הרמה, ונהרו אליו תלמידים רבים ומופלגים והחזיק ישיבה, והרביץ תורה בישראל במדה גדושה בעיר מולדתו טשארנא יצ"ו (ויש בידי חיבור גדול ורחב ידים על מס' חולין וחי' סוגיי' הרבה מאוד אשר חידוש אז בלימוד הישיבה) ומאז לא פסקה ישיבה מעל שלחנו כל ימי חייו, והרביץ תורה לאלפי תלמידים כנודע בשערים: בשנת תרמ"ב נתנו ק"ק הומנא עיניהם בו להרכיבו אלוף לראשיהם ולהיות להם לרב אב"ד ומנהיג, ושאלו אודותיו כמה גדולי הדור, ובתוכם ר' שמעון הצדיק ז"ל הגאון אבדק"ק קראקא, והוא השיב להם, וכתב עליו נפלאות ונוראות וכה דברו עליהם, "אשרי לדור שזכה לאותו צדיק משה בן עמרם" ויהי המכתב הזה מפליא עין כל רואיו לכתוב על אברך רך בשנים תוארים נפלאים כאלו, וגם הגאון הקדוש ייט"ב מסיגעט ז"ל כתב עליו לק"ק הנ"ל גדולות ונפלאות וחיבבו עד למאוד וכאשר זכה אבא זצללה"ה לקבל פניו הקדושים ואז הי' עוד מקום משכן תורתו בטשארנא, והי' עוד רך בשנים קרבו וכבדו ביותרת הכבוד והעיד כי חכמתו ויראתו תאיר פניו וכי גברא רבא היא (ועיי' בשו"ת אבני צדק סי' ק"ג בסופו מביא ממנו דבר נפלא עיי"ש) ובשנת תרמ"ג קבע שם (בק"ק הומנא) בית מדרשו, ומיד יצא שמו בעולם לשם תפארת ולתהלה והאי צורבא מרבנן דמי' לפרצודא דתותי קלא כיון דנביט נביט וכמעט כל קהלה נאה וחסידה גדולה ונכבדה אשר ביקשה רב ומורה למו שמו עיניהם בו בראשונה ועוד בשנת תרמ"ד נתנו ק"ק חוסט עיניהם בו ועטרו אותו בתפארת יקר וגדולה לרב אב"ד בעירם, למלאות מקום מאור הגולה רבינו בעל מהר"ם שי"ק, אולם לא עלתה בידם להסב לבו לקבל עליו המשרה הזאת ולא הטה אזנו אליהם ונשאר על מקומו בשלו' בקהלתו ק"ק הומנא והרביץ שם תורה ויר"ש בישראל כערך ד' שנים, עד שנתקבל בשנת תרמ"ז בכבוד גדול ובאהבה רבה לאב"ד דק"ק קליינווארדיין יצ"ו, ושם נתוספו כמה ספסלי בבית מדרשו. ונהרו אליו תלמידים רבים מכל קצוי המדינה, וגם מחוץ למדינה, בחורים מופלגי תורה יראים ושלמים, והי' קול הקרי' הווי' מקול תורה, ביום ובלילה, בכל רחובות ושוקי העיד, הי' נשמע רינה של תורה, והנה פריצי עמינו אשר היו אז בימים ההם, וקלי הדעת, לא יכלו לסבול זאת וקול התורה הנשמע בארצם הי' למורת רוחם של הכי בריוני דהוי בשבבותי' ורשעים כים נגרש השקט לא יוכל הלשינו עליו במשאות שוא ומדוחים ואכלו קורצא לפני שרי הקאמיטאט, כי מחזיק ווינקעל שולע ומגדל בה פראים ללא חכמה וללא דרך ארץ וכדומה, במלשינות ומסירות שוות, כדרך רשעים שונאי התוה"ק, עד כי החליטו שרי הקאמינטאנו משפטם וגזרו אומר, שאינו רשאי להחזיק ישיבה, ואם ימצאו אותו לומד עם התלמידים ידונו אותו כעובר על חוקי המלכות לעונשו בעונש מאסר ח"ו, אבל הוא ברוח קדשו אמיץ לבו בגבורים ואזר כגבור חלציו ולא חל מפניהם, וכל התראות העונשים לא הספיקו למונעו מהרבצת התורה אפי' שעה אחת ולמד בעת ההוא ממש במסירת נפש, עכ"ז הי' מתיירא ללמוד בפרהסי' ולמד אז עם תלמידיו בצנעא ואת צנועים חכמה, בעזרת נשים של ביהכ"נ, והשליך נפשו מנגד עבור ענין זה של הרבצת תורה, עד שבחסדי השי"ת עלתה בידו איזה יחידי סגולה יראי השם ואוהבי תוה"ק, להסב לב הקולטוס מיניסטער לטובת הישיבה, ועל ידי חק מיניסטעריאל ערלאסס מיוחד הותר לו להחזיק הישיבה, ונתגלגל עוד זכות על ידו. כי בהערלאסס ההוא מפורש יוצא כי אין לישיבה דין ווינקעל שולע, והרשות ביד כל רב מרא דאתרא להחזיק ישיבה באין משטין ומפריע, ושם יצא שמו ונתפרסם טבעו בעולם בכל תפוצות ישראל, ויגדל משה הלוך וגדול עד שבשנת תרנ"ב נתנו בו עיניהם ראשי עיר ואם בישראל ק"ק טארנאוו בגאליציען וקראו אותו אחר כבוד לשום משכן תורתו בתוכם ולהיות להם לאב"ד ולפטרון ויפצירו בו לקבל עליו הכהונה הנכבדה הלזו וגם אדומו"ר הגה"ק משינעווע זצללה"ה דבר אל לבו לקבל עליו הרבנות דק"ק הנ"ל אבל הוא לא הטה אוזן לקול קריאתם ולא רצה לעזוב ארץ מולדתו, מיראתו שלא יוכל שם להחזיק ישיבה ולהרביץ תורה ויר"ש כרצונו, כי זה הי' כל מגמתו ותשוקתו וחפצו, ובשנת תרנ"ג כאשר כסא הרבנות דפהק"ק חוסט יצ"ו נתנו קהלא קדישא הדין בפעם שנית עיניהם בו ושחרו פניו לשכון כבוד בתוכם ולקבוע פה בית מדרשו, ובפעם הזאת עלתה בידם ונענה להם ראשם, וקבלוהו בכבוד גדול ובאהבה רבה, ופה הרחיב מקום אהלו ויריעות משכנות מדרשו והרבה גבולו בתלמידים הגונים יראים ושלמים, רבים מהם עלו ונתעלו הגיעו להוראה ומורים, ובכל קצות המדינה תלמידיו מצויינים שם. ויראת השם חופף עליהם ומדותיהם ומעשיהם הטובים והיקרים והכרת פניהם ענתה בם כ' תלמידי דרב חסדאי הם, ופה ישב והרביץ תורה ויר"ש בישראל יותר מח"י שנים עד בא יום פקודתו והנה חלקת מחוקק ספון, והמקום והקהלה מצא חן בעיניו מאוד, ואף שכמה קהלות גדולות ומפורסמות בישראל במדינה וחוץ למדינה רצו לשומו אלוף בראשיהם הוא לא הטה אוזן לקול הקריאה ולא רצה לעזוב מקום מנוחתו, וגם בשנת תרס"ו כאשר נקרא אחרי כבוד מראשי עיר ואם בישראל קרי' עליזה ק"ק קראקא לכהן שם פאר ולשרת בקודש, השיב להם בענות צדקו, שאינו יכול לקבל עליו המשרה הזאת כי יודע בעצמו שאינו ראוי לאותו איצטלא ואין רוצה להתהדר בעטרה שאינו הולמתו

ויהי אין ויהי אלא לשון צער בשנת עת"ר בליל א' דראש השנה ישונתי אז ינוח לי וחלמתי חלום מבהיל ונורא מאוד ובתוך החלום ראיתי את אאמו"ר זצללה"ה בבית מועד לכל חי, בהקיצי נבהלתי מאוד, יראה ורעד יבוא בי ותכסני פלצות, כל עצמותי הפחידו וארכבותי דא לדא נקשן ובפרט כי בלא"ה לבי הי' נעצב בקרבי על כי לא הגיעני מן ראש השנה אגרת שלומים בברכת השנים כאש הוסכן הוסכנתי בכל פעם כי ידעתי שנפשו קשורה בנפש בניו יצ"ו, ואעפ"י שאין ניחוש יש סימן ואע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי (ועיי' חגיגה דף ה' ע"ב אקרא דאנכי הסתר אסתיר פני מהם אמר רבא אעפ"י שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו ופי' הח"ס בספר זכרון שלו דכמה פעמים מגלה הקב"ה בחלום מה שיהי' אח"כ כדי שיתפללו ויפעילו פעולות לבטל הגזירה, ויש אשר יחלום דבר טרם יעשה, ואינו כדאי ולא יכול לבטל הגזירה, ואם עשה יעשה כל הפעולות לא תועיל כלום וכל החלומות נתקיימו, ומה שגילו לו הוא כדי להוסיף יגון על יגונו ויהי' אותו הצער כפליים כי בעת החלום כל העולם בנחת והוא בצער, ואח"כ בבוא הגזירה עמם הוא בצרה ח"ו, עיי"ש במתק דברי קדשו,