ערוגת הבושם על או"ח ה

הבשורה הנוראה של פטירת רבינו הקדוש בעונש קשה כזה, מה פשעו ומה חטאתו אבל יובן הדבר עפ"י דברי רז"ל הנ"ל ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב דע"י תלמידיהם האוחזים במעשה רבותיהם והולכים בדרכיהם ואורחות צדיקים ישמורו גם שם מתעלים והולכים מדרגא לדרגא ואין להם מנוחה, והנה גם רבינו הקדוש ודאי הי' כאחד מהם משו"ה גזרו שמי שיאמר נח נפשי' דרבי, כלומר שאינו בבחי' ת"ח שאין להם מנוחה רק שמעתה יהי' לו מנוחה, מדקר בחרב כיון שאינו מאמין ואינו מבין מעלתו של רבינו הקדוש. וא"ש

והנה חק למחברי חבורים אם עוד בעודם הוציאו לאור חכמתם, להשמיע קולם בהקדמת ספריהם ויגידו צדקתם לדור, מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם לחבר חיבור, ואם לבנו יעדנה, ואחרי בלותו היתה לו עדנה בן מכבד אב בחיים וגם במותו, ובראש ספרו יספר תהלתו, לפארו ולהללו ירחיב מילולו יקרי דשכבי כבוד אומר כולו. אבל מה אומר ומה אדבר אני, ומה אני יהלך בראש החיבור הזה, הבוא אבוא במגילת ספר ממונא סיפורים מיקר תפארת אבא מארי זללה"ה ומדותיו היקרים והקדושים, תורתו וקדושתו, טהרתו ופרישתו צדקתו וענותנותו הלא אך למותר ומלאכה שאינה צריכה הוא, כי הארץ האירה מכבודו וכשמן תורק שמו, וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש, מי לא שמע שמעו הטוב ההולך בכל המדינות, עד שלשמו ולזכרו תאות כל ישרי לב ובפרט אלפי התלמידים אשר אור חכמתו נגה עליהם, והי' להם למאורות להאיר להם כתיב בתורה ויר"ש, וטובא מגריר גריר לבייהו להנות מזיו אור תורתו, ורבים אומרים מי יראנו טוב משתוקקים ומצפים שיפוצו מעיינת חכמתו, ברחובות פלגי מים, ותבואינה ותדלנה מן הבאר אשר דלה רלה משה וישק את הצאן קדשים והמפורסים אין צריך ראיי' כי כמעט אין קהלה וישוב במדינה אשר לא ימצאו שמה תלמידי אאמו"ר זצ"ל המלאים זיו ומפרקים נוגה מתורה ויר"ש, והכרת פניהם ענתה בם שהם תלמידיו דרב חסדאי זצ"ל, הן הן תלמידיו, הן הן עדיו. ומה לצעיר הזבוב, קצוץ כנפים. להשמיע במרום קולו בין שריקות העדרים בשבח האדם הגדול בענקים, היזדיין חרש בשלטי הגיבורים, והאם נמלה בכנפיה תעלה אבר כנשרים, ומתיירא אני אם אספר תהלתו שלא אפגום ח"ו בכבודו ולא אגיע לחצי שבחו, כי מי ימלל תהלתו, ומי ישמיע תפארתו, ונוסף על גדולת תורתו היתה עוד צדקתו ופרישתו, עבודתו ויראתו, באופן נעלה מאוד, קדוש הי' מגוחו מבטן, **(נולד לאביו הרב הגדול הצדיק חריף עצום המפורסים מו"ה עמרם זצ"ל בן הרב הגאון הצדיק המפורסים מו"ה יוסף זצ"ל שהי' אבדק"ק טשעטשעוויטץ יע"א חתנו של הרב הגאון הצדיק מו"ה משה נחום ז"ל שהי' אבדק"ק נ' וואזאני אביו של הגאון החסיד ר' עמרם ז"ל שהי' נקרא בפי כל ר' עמרם חסידא ז"ל ונפטר בעיה"ק צפת ת"ב עיי' בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רל"ג: ולאמו הצדקת אשת חיל הצנועה המהוללה מ' אסתר ע"ה בת הגביר המפורסים צדיק צדקות אהב, מו"ה שלמה געשטעטנער נין ונכד לזקני הגאון מאור הגולה בעל פנים מאירות זצללה"ה, י"א שבט שנת תרי"ג לפ"ק:)** ובעודו יונק משדי אמו הי' ניכרין בו סימני קדושה וטהרה בוצין בוצין מכתפי ידוע, וכאשר הי' כבר שית כבר שבע כבר החל רוח ה' לפעמו והי' ניכר ונראה בעליל כי נעלה הוא לעילא מדרגא על כל בני גילו לא רק בחכמת לבו אשר הי' פתוח כפתחו של אולם לתורה, אבל גם סימני יראה עילאה הי' ניכרין בו כאשר ראיתי המכתב אשר כתב אביו ה"ה זקני הרב הגדול הצדיק החריף העצום כקש"ת מו"ה עמרם זצללה"ה, לחבירו ולריעו הגאון המפורסים מו"ה זוסמאן סופר ז"ל מפאקש והתנצל לפניו כי טירדת הפרנסה על המחי' ועל הכלכלה גורמים לו ביטול תורה הרבה, והתמרמר מאוד על זה במכתבו הנ"ל ובסוף דבריו כתב כי זאת נחמתו בעיניו כי ילד יולד לו בן ניתן לו שמו הק' משה, אשר בטוח הוא ואין ספק אצלו כי יהי' לאור עולם ומשוש כל בני דורו, כי ניכרין בו סימני קדושה ביתר שאת ויתר עוז, שלא כדרך העולם. וכאשר הגיע לבן י"א י"ב שלחו אביו זצללה"ה לישיבת הגאון המפורסים מו"ה מנחם כ"ץ פרוסטיץ ז"ל אבדק"ק צעהלים ושם יצא לו שם טוב לעילוי מפורסים וביום מלאות לו שלש עשרה למצות. דרש דרש משה דרוש פלפולא חריפתא בביהכ"נ הגדולה דשם לפני כל חכמי העיר מה שחידש בעצמו מדעתו הרחבה, והרואים והשומעים כולם ראו כן תמהו על רוב חכמתו ורוחב דעתו, וכולם פה אחד ענו ואמרו שלאילכא רברבי יתעבד, ואחר זה נסע ללמוד אצל זקינו אבי אביו הגאון הצדיק מו"ה יוסף ז"ל אבדק"ק טשעטשעוויטץ יצ"ו המובא בתשו' ח"ס, וכאשר הי' כבר ט"ו כבר הי' מלא וגדוש בתורה ויר"ש ומצאתי דאתי לידי קונטרס ח"ת אשר כתב אז בימי טל ילדותו אשר מפליאים עין כל רואים: בעת ההוא עלה ונתעלה במעלת השלמים וילך משה הלוך ונסוע הנגבה, (הרוצה להחכים ידרים) לישיבת רבו המובהק הגאון בעל כתב סופר ז"ל בק"ק פרעשבורג ושם הי' הלוך וגדול עד כי גדל מאוד ורבו הגאון המובהק חבבו מאוד ואבא מארי זצללה"ה בעצמו בפה קדשו סיפר שפעם אחת באמצע הפלפול עמד רבו הגדול ונשקו על ראשו לעין כל התלמידים מגודל אהבתו וחיבתו אליו ומחמת חן ושכל טוב אשר מצאו דבריו הנאמרים בהשכל ודעת בעיני רבו, אבל לא ארכו לו הימים ולא איסתעי' מילתא שישאר שם זמן רב, ובהיותו כבר שבסר בכ"ח ניסן תר"ל לפ"ק אביו הגה"צ נתבקש בישיבה של מעלה והשאיר אחריו אלמנה עם ט' בנים יתומים קטנים ואאמו"ר הגה"צ זצללה"ה הי' הבכור וכל עול הפרנסה הי' מוטל עליו לפרנס אמו עם ט' ילדים קטנים ואף שעליו היו כולנה, עכ"ז גודל טרדותיו ורכות שניו לא מנעוהו מלשקוד על דלתי התורה ביגיעה ושקידה עצומה, והי' לו הלילה למשמר משמרת הקודש לתורה ועבודה והיום למלאכה לפרנס את בית אמו האלמנה והיתומים, וגודל התמדתו ויגיעתו בתורה בעת ההוא לא יאומן כי יסופר, כמעט לא נתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, ולאחר עבודת היום בדאגות וטירדות הפרנסה. ולאחר שעסק בתורה כמה שעות בלילה, עוררה אותו אמו הצדיקת ע"ה בכל לילה בשעה ב' אחר חצות, וכמה פעמים עוד קודם לזה, וכל מקרי הזמן ופגעי' לא נגעו בו לבטלו מתורת ד' ויגבה על המקרים האלה וירם בדרכי ד', וכה עסק בתורה ודרך ארץ גם אחר חתונתו עד כי גדל אחיו הצעיר הרבני המופלג בתוי"ר חסיד ישר ונאמן נודע לשם תפארת ולתהלה מו"ה נחום נ"י ואז מסר לו כל עניני העסק פרנסה של אמו האלמנה והיתומים ונעשה חפשי מעול משאי ומתן ואז הקדיש כל עתותיו לתורה והפריש עצמו מכל הויית העולם ותדבק נפשו באהבת התוה"ק, וכרת עמה הברית, ושמעתי מספרים נפלאות משקידות. תורתו בימים ההם, וכל עניני תבל והויות העולם לא נחשב בעיניו למאומה, ופעם אחת הביא לו גיסו ני' סך שלשת אלפים ר"כ מעותיו של אאמו"ר זצ"ל אשר הי' בידו לעסוק בהן למחצית שכר וזה הי' אז חלק גדול חציו או ג' רביעית מרכושו וכאשר החזיר לו גיסו הנ"ל המעות שלשה באנקנאטין בני אלף ר"כ אותו היום ערב שבועות הי' ואאמו"ר הגה"צ המחבר זצללה"ה הי' עוסק אז בהכנה דרבה על החג הקדוש, והי' דבוק במחשבתו באיזה ענין עמוק,