ערוגת הבושם על או"ח נט

דעתי העני' ואף עלי למהר ולהחיש תשובתי, ואני מוקף טרדות אגודות אגודות דקיימין עלי ככסלא לאוגיא, ואיני מופנה אפי' מצד אחד, מ"מ א"א לי לסרב לכבודו של הד"ג ולכבוד עדתו המפוארה ע"כ אמרתי אאעבור פרשתא דא ואתני' ואחקורה, ואת אשר ישים השם בפי אותו אשמורה, בו בטח לבי ונעזרתי מחשכי להאירה, יאר פניו אתנו סלה. בנר מצוה ואור תורה

ואען ואומר דבכל סתירת ביהכ"נ צריכין לדין במילי דבי כנישתא משום ב' דברים, חדא משום איסורא דאית בי' מחמת לאו דלא תעשון כן לי"א, ותו משום טעמא דפשיעותא, וטעמא דצלויי דאיתא בריש בבא בתרא, ומתחילה נבוא לעיין בטעמא דאיתפרש בגמ' בהדיא, ושוב נבוא לעיין אי שייך בנ"ד טעמא דל"ת כן, והנה בפ"ק דב"ב דף ג' ע"ב גרסינן אר"ח לא לסתור אינש בי כנישתא עד דבנו בי כנישתא אחריתא, א"ד משום פשיעותא, וא"ד משום צלויי, ואמרינן מאי בינייהו, א"ב דאיכא בי כנישתא אחריתא כ"ה הגירסא בספרים שלנו, והנה הרמב"ם והרי"ף והרא"ש והטור פסקו כטעמא דפשיעותא כמבואר בב"י, מיהא היכא דיש להם ביהכ"נ אחרת קבוע להתפלל, בהא פליגו הפוסקים לדעת הר"ן והרשב"א טעמא דפשיעותא לאו דחיישינן שמא לא יבנו ביהכ"נ כלל דלפשיעותא שלא יבנו ביהכ"נ כלל להא לא חיישי', אלא דחיישי' שיתרשלו לבנותה לאלתר וביני ביני לא יהיה להם מקום לצלויי ולדברי' אם הי' להם ביהכ"נ אחרת קבוע גם טעמא דפשיעותה ל"ש אולם הב"י כ' דהטור פליג על הר"ן וס"ל גם בזה חיישי' לפשיעותא עיי"ש, ותלי' בגירסת הגמ' אי גרסינן א"ב דאיכא דוכתא לצלויי, או א"ב דאיכא בי כנישתא אחריתא ועיין בתוס' ד"ה הג"ה בי קייטא, דמבואר בהדי' לחד פירושא דס"ל נמי כל שיש להם ביהכ"נ אחרת קבוע לא שייך טעמא דפשיעותא וכ"כ שם המהרש"א והמהר"ם לובלין לפרש דבריהם, אלא דהטו"ז ברס"י קנ"ב ס"ל דלכו"ע היכא דאיכא ביהכ"נ אחרת מותר אליבא דכו"ע אפי' לגירסת בי כנישתא אחריתא, היינו ביהכ"נ ארעי, אבל ביהכ"נ אחרת קבוע ל"ח לפשיעותא אליבא דכו"ע וכ' שם דגם הרא"ש והטור ס"ל כן וליכא מאן דפליג בזה, ונוראות נפלאתי בזה על הטו"ז דהא מבואר שם במהרש"א ובמהר"ם לובלין דהרא"ש פליג על התוס' בזה, וכן מוכח בהדיא ממש"כ הרא"ש דמרימר ומר זוטרי דסתרי ובנו בי קייטא בסיתוא, ובי סיתוא בקייטא, ע"כ לא ס"ל טעמא דפשיעותא עיי"ש, ואי ס"ד כשיטת הר"ן א"כ אין ראי' דלית להו טעמא דפשיעותא דהא התם הי' להם ביהכ"נ אחרת קבוע

ולכאורה היה נראה לומר כיון דהך בי קייטא לא הי' ראוי להתפלל בו בימי החורף כדפירש"י שם א"כ כיון דעכ"פ חיישי' מיהת לפשיעותא דהתרשלות ניחוש שמא יתאחרו מהבנין ושוב לא יהי' להם ביהכ"נ כשיגיעו ימי החורף, אע"כ דגם לפשיעותא דהתרשלות לא חיישינן, ואכתי י"ל דהיכא דיש להם ביהכ"נ אחרת ל"ח לפשיעותא גם להרא"ש ולכאורה צ"ע בזה על המהרש"א והמהר"ם לובלין הנ"ל, אבל אחרי העיון נראה דדבריהם נכונים, כיון דלשיטת הר"ן אמרי' היכא דיש להם ביהכ"נ אחרת ל"ח לפשיעותא, ולכאורה קשי' אדרבה נימא איפכא כיון דיש להם ביהכ"נ אחרת יסמכו על ביהכ"נ האחר, וכש"כ דאיכא למיחוש לפשיעותא וע"כ צ"ל דס"ל להר"ן כיון דיש צורך לב' בתי כנסיות, ואותו ביהכ"נ אחרת אינו כולל את כולם אלא בדוחקא שוב לא חיישי' לפשיעותא שלא יבנו כלל, ולהתרשלות שיאחרוהו ולא יבנו מיד ל"ח בזה דמאי כולי האי כיון דעכ"פ יש להם דוכתא לצלויי מיהת בדוחקא, א"כ שפיר הוכיחו דהרא"ש לא ס"ל בזה כהתוס' והר"ן הנ"ל דא"כ שוב לא מוכח דמרימר ומ"ז ל"ח לטעמא דפשיעותא, דודאי דוחק לומר דהאי בי קייטא לא הי' ראוי להתפלל שם בימות החורף אפי' בדוחקא, וכן להיפוך כדמשמע נמי מפי' רש"י דלא הי' העיכוב בימות הקיץ אלא מחמת האויר ששולט שם עיי"ש, ובימות החורף מחמת שהיו חלונות מועטים ע"ש, אבל עכ"פ הי' ראוי מיהת להתפלל בדוחק כמו בעיר שיש להם ב' בהכ"נ ומתצמצמין להתפלל בביהכ"נ אחת, ולדעת התוס' והר"ן דל"ח בזה לפשיעותא א"כ לא מוכח כלל דמרימר ומ"ז לא ס"ל לטעמא דפשיעותא: אע"כ דהרא"ש לא ס"ל בזה כשיטת התוס' והר"ן, ושפיר כ' המהרש"א ומהר"ם, ודברי הטו"ז צ"ע

וראיתי בתורת חיים שהקשה על שיטת הר"ן והתוס' הנ"ל מהא דפריך הש"ס ובבא בן זוטא איך אסבי' לי' עצה להורדס, דהא לא חיישי' לפשיעותא שלא יבכה כלל, ולענ"ד דלא קשה מידי דע"כ לא כתב הר"ן כן אלא גבי ביהכ"נ כיון דאינו תלוי בדעת אחרים אמרי' לא נחשדו ישראל על כך שישארו הביהכ"נ בחורבנא ולא יבנוהו כלל, ולהתרשלות לא חיישי' דמאי כולי האי כיון די"ל דוכתא לצלויי, משא"כ בסתירת ביהמ"ק דהי' תלוי בדעת מלכות רומי, וכמבואר שם בש"ס דשדרו לי' אי עדיין לא בנית שוב לא תבנה, שפיר איכא למיחוש לפשיעותא דהתרשלות ולא יבנה בזריזות מיד וביני ביני יעכבוהו מחמת גזירת מלכות רומי' יעויי"ש. וע"ז משני שאני מלכותא דלא הדר' בי' וכיון שקיבל עליו לבנותו בזריזות קודם שיהא באפשרות להשליח לילך ולשוב, שוב ל"ח לפשיעותא, וראיתי בפרימ"ג סוף סי' קנ"ב באשל אברהם שהקשה מאי משני שאני מלכותא וכו' אכתי כלית דוכתא לצלויי דמי איך הי' מקריבין תמיד וקטורת בכל יום וכ"ת איה"נ דטעמא רק משום פשיעותא הא בורכא דאכתי איך ביטלו מ"ע בכל יום בשעת הבנין, והנה אישתמיטתי' דכבר הקשה כן בס' תו"ח שם, וכ' לתרץ דהא קיי"ל בפ"ב דשבועות מקריבין אעפ"י שאין בית וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מה' ביהב"ח, והפרימ"ג בעצמו הרגיש בתי' זה אלא שסיים ועיין בהשגות הראב"ד שם וצ"ע, משמע דקושייתו מיהת קיימת לשיטת הראב"ד דפליג על הרמב"ם וס"ל נהי דקדושת עזרה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא היינו דוקא קדושת הארץ אבל קדושת המקדש לא קידשה לעתיד לבא עיי"ש, ולפי"ז אין מקריבין אא"כ יש בית, אבל גם זה לק"מ דהא עכ"פ הי' אפשר לעשות קלעים כמו שכ' שם בתו"ח ממאי דאמר ר"א שמעתי כשהיו בונים עשו קלעים להיכל וקלעים לעזרה, ועוד נראה פשוט דהראב"ד לא ס"ל דקדושת המקדש בטלה אלא משעת חורבנה ואילך ומקרא דבאו בה פריצים וחיללוהו, וכן מבואר שם בלשון הראב"ד משום דידע עזרא שהמקדש עתיד להבנות ולהתקדש קדושת עולמים בכבוד השם ית', אבל על כל הזמן שישראל היו שרויין על אדמתן וסתרו הביהמ"ק ע"מ לחזור ולבנותו דל"ש האי טעמא, ודאי מודה הראב"ד דקדושת עזרה קידשה כל האי שעתא ושפיר הי' מקריבין אע"ג שאין בית, וא"כ עיקר קושי' הש"ס אינו אלא לטעמא דפשיעותא, והשתא דאתית להכא, א"כ מזה גופא יש ראי' לשיטת הרא"ש והטור דאפי' לפשיעותא דלא יבנו כלל כמי איכא למיחש, דהא לשיטת הר"ן דלפשיעותא לעולם לא חיישי', ולמ"ד טעמא משום פשיעותא היינו דמתרשלו מלבנותה וביני ביני לא יהי' להם מקום להתפלל, א"כ קשי' מאי פריך הש"ס ובבא בן בוטא היכי אסבי' לי' עצה להורדת וכו' הא ע"כ צ"ל דלא ביטלו התמיד בשביל זה דאל"כ בלאו הכי קשי', ותו דאכתי לא משני מידי, וא"כ גם טעמא דפשיעותא ליכא דהא כל עיקר טעמא דפשיעותא אינו אלא משום דביני ביני לא יהי' מקום לצלויי, והתם לא שייך זה א"כ לק"מ קושי' הש"ס, אע"כ כשיטת הטור והרא"ש הנ"ל,