ערוגת הבושם על או"ח נו

ואין על הטלית מצוייצת שום קדושה וכשפושטו פקע המצוה מני' א"כ מעיקר' לא זכה להיות אותו הבגד לצד הראש כ"א עד האי שעתא שפשטו ממנו, והה"ד דמה"ט גופא גם בסוכה ליכא למילף ממנו דהא סוכה נמי אינו אלא תשמישי מצוה ואין ללמוד מתשמישי קדושה דהא קיי"ל תשמישי מצוה נזרקין ותשמישי קדושה נגנזין, וטעמא דמהרש"ל ושלה"ק דמדמה להו אהדדי נ"ל די"ל בטעמא דמילתא משום דאע"ג דקיי"ל תשמישי מצוה נזרקין הנ"מ שאין ראוי עוד לתשמישי המצוה כגון ציצית שבלו וכיו"ב. אבל עצי סוכה כיון שאפשר לעשות מהן חפצי מצוה לשנה הבאה כ' הפרימ"ג בסי' קנ"ג דאינן נזרקין ע"ש א"כ י"ל דה"ט דמהרי"ל ושלה"ק

מ"מ בנידון דידן פשיטא לי דכו"ע מודו דאיכא בי' טעמא הנ"ל, ומחמת הנהו טעמי נ"ל דלאו שפיר דמי להרחיק ממקום אה"ק האי נוסל ולקבעו במק"א כמוך ממנו

וממילא השתא דאתית להכי שוב ל"ש האי סברא שכתבתי לעיל ושוב אית בי' כמי משום ל"ת כן כיון שאינו ע"מ לתקן דאף דקבעו במק"א מ"מ כיון שלא יקבענו במקום שהי' שם משכנו בתחילה, וכה"ג מצינו גם גבי שבת דקיי"ל סותר ע"מ לבנות במקומו הוי מתקן ע"מ לבנות שלא במקומו פטור דהוי מקלקל וה"נ דכוותי' כנ"ל בס"ד ברור לדינא וכן הוריתי הלכה למעשה, ועיי' בתשו' ח"ס חאו"ח סי' כ"ח

סימן כו

שוכט"ס לכבוד ידי"נ הרב הגאון המפורסים שלשלת היוחסין כבוד ש"ת מו"ה שלמה סופר נ"י האבדק"ק בערעגסאס יע"א

יקרת מכתב הדר"ג הגיעני ביום אתמול, ואם כי טרדותי עצמו מאוד, עכ"ז פקודתו אשמור למהר ולהחיש תשובתי כי נחוצה היא, ע"כ פניתי לבי מכל עמלי להשיב חוות דעתי במאי דשאילנא קדמוה, במכתב מעכ"ת וז"ל בעירנו פה זה עשרים ושבע שנים נבנה ביהכ"נ אולם מאז ועד עתה נתרבו יושבי העיר יותר ויותר מעל כפלים הי"ו, ואם כי בנתים בנו גם כן ביהמ"ד בכ"ז קצר מהכיל כל בעה"ב הבאים להתפלל ובפרט בעז"נ שנבנה מעיקרו במצר ודוחק ביותר, ומבלעדי זה גם תיוהא אית בי' כפי אומד האומנים אינזשענירע דהיינו הגם שהכתלים הם חזקים אבל כיפת ביהכ"נ הנעשה מקרשים כבר נרקבים הם וכן החלונות ושאר מקומות צריכין תיקון וגם דרך עלי' לעזרת נשים דמעיקרא לא נבנה כראוי אית בי' תיוהא, ומוכרחים לתקנם ולבנותם מחדש ע"כ נמנו וגמרו רוב אנשי הקהלה להרחיב ולהגדיל את ביהכ"נ באופן שלא יצטרכו לסתור שום כותל מן ביהכ"נ עצמה רק המחיצה שבין ביהכ"נ לאכסדרה העשוי' מאבנים, ויצטרפו האכסדרה הנקרא פאלי"ש וגם החדר שקורין קהלס-שטוב לביהכ"כ כזה $$ציור בספר$$ ע"י סתירת מחיצה הנ"ל, ועי"ז יתגדל הביהכ"נ באופן מספיק להאנשים, אולם עז"נ אשר היא כעת עתה למעלה על גביהם של הקהלס-שטוב והפאליש הנ"ל והיינו התקרה של השני חדרים האלה הוא הרצפה של עז"נ ואין להם דרך אחרת להגדילה באופן שיספיק רק אם ימשכו העז"נ גם על צד דרום וצפון לפנים לתוך אויר ביהכ"נ דהיינו שיעמדו עמודי' של ברזל בתוך ביהכ"נ וע"ג למעלה בגובה שמונה או עשרה מעטיר ישימו קרשים עד כותל ביהכ"נ לרצפה של עליית העז"נ ומחיצה גבוה עם סריגות לצד ביהכ"נ שלא יהי' יכולים להציץ ממטה למעלה כנהוג באופן שיהי' העז"נ לג' רוחות דרום וצפון ומערב וכמו שעשויים בכמה קהילות גדולות יראים דמדינתנו, ומעתה נפשם בשאלתם אם רשאים לעשות באופן הנ"ל, ובאם לאו ע"כ יהי' צריכין ליתן רשות לאותן שאין להם מקומות בביהכ"נ לבנות להם ביהכ"נ חדשה לעצמן: עכ"ל השאלה

והנה הד"ג נ"י פתח בכחא דהתירא, וכבר היו פתוחים לפניו כל ספרן של צדיקים בענין זה, והן כל יקר ראתה עינו הפוסקי' הראשוני' והאחרוני' בתשובותיהם שהעלו להתיר סתירת ביהכ"נ לצורך הרחבת ביהכ"נ ועיקר יסודם על שיטת הרא"ש בריש ב"ב שכ' היכא דחזו בי' תיוהא סתר ובני וכן כל בנין שא"א לבנות בלא סתירה כגון להרחיב את הבנין, ובמ"ש הרמ"א באו"ח סי' קנ"ב בשם לי"ו איני רואה שום סתירה לדברי הרא"ש נהי דכתב הרי"ו כדי להרחיב את הבנין מ"מ שפיר י"ל דמיירי באופן שאפשר להרחיבו ע"י שיבנה הכותל החדש תחילה תדע דהא הרמ"א ציין בהג"ה על דין הנ"ל רי"ו וב"י בשם הרמב"ם, ובאמת ברמב"ם לא נקיט כלל לשון כדי להרחיבו, וז"ל הרמב"ם ואפי' כותל א' ממנה בונה החדש מצד הישן ואח"כ סותר הישן ואי ס"ד דמלשון כדי להרחיבו איכא למידק דאפילו אם א"א לבנות בלא סתירה נמי ס"ל לרי"ו דאסור איך הביא הרמ"א בשם הרמב"ם דבר שלא יזכר ולא יפקד בדברי הרמב"ם כלל, והכי הול"ל ואפי' לא רצו לסתור רק כותל א' ע"ז הו"ל לציין רמב"ם ורי"ו, ושוב הול"ל ואפי' להרחיבו נמי דינא הכי והו"ל לציין רי"ו א"ו נראה ברור דמלשון להרחיבו ליכא למידק מידי, והא דנקט להרחיבו אורחא דמילתא נקט, אבל היכא דא"א לבנות בלא סתירה שפיר י"ל דמודה רבינו ירוחם ורמ"א לשיטת הרא"ש וכן בפרימ"ג בא"א ס"ק כתב על דברי המג"א וז"ל אבל בא"א וביהכ"נ זו קטן מהכיל יש לצדד וברא"ש ב"ב משמע להרחיבו שרי, וצ"ע, עכ"ל, וצ"ע דהביא כן בשם משמעות הרא"ש ובאמת בהרא"ש שם מפורש יוצא להתיר כמבואר בדבריו, ונראה משום דאין מפורש בדברי הרא"ש דלהרחיב את הבנין צריכין מחמת שהוא קטן מהכיל, א"כ אפשר דבשביל זה עדיין לא שרי לסתור ואח"כ לבנות דאי משום שהוא קטן מהכיל אפשר לבנות ביהכ"נ ב' משו"ה כתב הפרימ"ג דמשמעות הרא"ש דבכה"ג נמי שרי ומשמע לי' כן מדסתם וכ' כן. אבל ודאי עיקר הדין כל היכא דאי אפשר לבנות בלא סתירה שרי למסתר ופשוט בדברי הרא"ש להתיר, אלא דהא גופא צל"ע מנ"ל להרא"ש הא מילתא הא בגמר' לא הוזכר אלא היכא דחזו בי' תיוה' ויותר קשה לשון הרא"ש בפ"ק דב"ב שכתב וז"ל וכן כל בנין שא"א לבנות בלא סתירה כגון להרחיב את הבנין כי הא דרב אשי חזא תיוה' בכנישת' דמתא מחסי' סתרי' ומשמעו' דבריו דהאי דקאמר כי הא דרב אשי קאי על הא דסליק מני' במה שכ' כגון להרחיב את הבנין, ומאי ענין זה להא דר"א, ומתוך כך נ"ל דהרא"ש דייק כן מלשון הגמ' דקאמר דלא חזו בי' תיוה' אבל חזו ביה תיוה' והול"ל דאית בי' תיוה' מאי חזו ולא חזו דקאמר. אע"כ דלאו דוקא תיוה' דאית בי' בבנין גופא כגון שיש בו בקעים שהוא מזומן לנפול כדפירש"י, אלא אפי' אם בבנין גופא לית בי' תיוהא, אלא דחזו בי' תיוהא ע"ד ולבי ראה הרבה חכמה, ומדוקדק הא דנקט נמי רב אשי חזי בי' תיוהא בכנישתא דמתא מחסי', ומשמע דר"א בלחודא הוא דחזו בי' תיוהא. ואי ס"ד דהוי בי' בקעים בבנין גופא לא הו"ל למנקט אלא בי' כנישתא דמתא מחסי' הוי בי' תיוהא וסתרי' ר"א אע"כ דהבנין בעצמו הי' חזק אלא ר"א חזי בי' תיוהי

וי"ל בזה פרפרת עפ"י מה דאמרי' בפ"ק דשבת כל עיר שגגותיי גבוהים יותר מביהכ"נ לסוף חרבה ואמר רב