ערוגת הבושם על או"ח נד

למלאות מקום אביו ובא בטענת חזקה, והאקרו"ט קיבלו שו"ב אחר וטוענים לדחותו מחזקתו מחמת כמה טעמים חדא מאחר דרובא דרובא מבני הקהילה אינם חפצים בו, ואינו מרוצה לרוב בני הקהילה, ועוד מאחר שאביו היה שו"ב וש"ץ והוא אפי' את"ל שממלא מקומו בענייני שו"ב מ"מ אינו בעל הפלה כדבעי בבהכ"נ דשם, וכיון שא"א לו למלאות מקומו בכולו, א"א להם לקבלו גם לשו"ב דא"א להספיק משועבדים כל כך, ועוד דבענין שו"ב נמי א"א לו למלאות מקום אביו, מאחר שנתברר שגם במקום משכנו עתה ביישוב פלוני יש בני אדם שזה כמה שנים אינם אוכלים מזבחו, וא"א להם לקבל שוחט שיש עליו עוררים. ועוד שיש תקנה בעיר ששני שוחטים לא יהיו קרובים זה לזה, ור"מ הנ"ל הוא גיסו של השו"ב דמתא, וגם כשנעשה השו"ב חתנו של השוחט המנות ע"ה עוררו על זה, אלא שלא עלתה בידם לדחותו ממקומו מחמת זה, אבל לקבלו לכתחילה א"א, מחמת טעם הנ"ל, כל אלו טענות ותעצומות של האקרו"ט, והטבורנה לפנינו אחת אל אחת תחת שבט הבקורת כדי להוציא הדין אמת לאמיתו בס"ד

הנה בעיקר הדין אם יש טענת חזקה בשו"ב וש"ץ, אינו דבר ברור, ויש לדון בזה, והגם דבמג"א סי' נ"ג הביא בשם הרמ"ע מפאנו ומתשו' הרשד"ם דמינוי של תורה ושל קדושה אין בה דין ירושה עיי"ש, וראיתי כמה אחרונים מדמו גם דין חזקת שו"ב לזה, כבר ביארתי בתשובה אחת, דאין למדין מזה לדין שו"ב דל"ש בזה הטעם דאיתא ברשד"ם מפני שכתר תורה הפקר וכל הרוצה לזכות יבוא ויזכה, וראי' דהח"ס ז"ל פסק ג"כ בתשובה סי' י"ג, דבהתמנות של תורה ל"ש דין ירושה כמו שהאריך שם והוא בעצמו כתב שם דעכשיו שהרב הוא משועבד לקהל לעשות בזה צרכיהם אטו משום שהוא ג"כ שר בתורה מגרע גרע, א"כ בשו"ב וש"ץ פשוט דעיקר התמנותו הוא להיות משועבד לקהל לעשות צרכיהם בענייני השו"ב ודאי דאין לו ענין להאי דמהרשד"ם וכן מבואר בתשו' מבי"ט סי' כ' מח"ג, ובתשו' דברי ריבות סי' קט"ז עיי"ש. אלא דמ"מ איכא ג"כ חבל תשובות אחרונים דס"ל לאידך גיסא אפי' למאן דס"ל דגם ברבנות איכא דין חזקה, מ"מ זה לא שייך אלא במידי דשייך בו איזה השתררות משא"כ בשו"ב אינו אלא כפועל גרידא וכ"מ פשטות לשון תשו' הרשב"א שהובא במג"א סס"י נ"ג בדין ש"ץ דתליא לה במנהגא ע"ש וכן הוא בתשו' דבר שמואל סי' מ"ז ע"ש, וכ"ה בתשו' גי"ר הספרדי ומייתי לה בס' דע"ת דכ' לדבר פשוט דשוב אין לו חזקה לענין ירושת בנו דאינו אלא כפועל ואין בו שום צד שררות, עוד הביא שם בשם תשו' שם ארי' חחו"מ סי' ל"ז דשו"ב אין לו רק דין פועל ואין לו חזקה מדינא להנחיל בניו אחריו רק מצד מנהגא כן הוא, ודוקא אם בנו מומחה ויר"ש כאביו עיי"ש, והנה אם צריך הסכמת הציבור להבא בטענת חזקה מכח ירושת אביו או אם נימא דיכול להחזיק בשירות אביו אפי' נגד רצון הקהל, גם בזה יש מבוכה בין האחרונים, ומש"ס כריתות דף ה' ע"ב מוכח בהדי' דבזמן שיש מחלוקת אינה ירושה דקאמר התם בגמרא אמר מר אין מושחין מלך בן מלך מנלן אמר ר"א ב"י דא"ק למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו ירושה היא, ומפני מה משחו את שלמה מפני מחלוקת אדוניה, ומנלן דכי איכא מחלוקת בעי משיחה ולא כל מאן דבעי מלכא מורית לי' מלכותא, אר"פ א"ק בקרב ישראל בזמן שיש שלום בישראל ופירש"י בזמן שיש שלום בישראל הוי המלכות ירושה אבל כי איכא מחלוקת לאו ירושה הוא, הרי ראי' שאין עליו תשובה, והגם דבתשו' שו"מ מהדו"ק סי' י"ב הביא מהרמב"ם בפ"ה מה"ש שם דאף בדאיכא מחלוקת בישראל דוקא במחלוקת בין הבנים עצמן, אבל נגד איש זר א"צ משיחה, עיי"ש נ"ל דאין ראי' מפיהמ"ש כלל, דהא דקאמר אבל אם יזדמן שיהא קטטה ומרידה בין בני דוד על איזה מהן ימלוך ואח"ז הסכימו על א' מהם ה"ז נמשח בשמן המשחה לסלק המריבה ע"ש, היינו משום דהרמב"ם קאי על שמן המשחה, וקיימ"ל אין מושחין בשמן המשחה אלא מלכי ב"ד אבל מי שאינו מב"ד אינו נמשח אלא באפרסמונא דכיא, א"כ לא משכחת לה דין משיחה הנ"ל אלא במחלוקת בין בני דוד בעצמם ומהיי"ט דקדק הרמב"ם לומר בין ב"ד, ולא קאמר סתם בין בני המלך א"ו כדפרישית, וראיתי בתשו' דרכי שלום שנדפסו בסו"ס דע"ת דמלשון הרמב"ם מוכח דענין המשיחה הי' רק להשקט המחלוקת מן ההמון ולא שיעכב כח ירושתו וא"כ אין ראי' מהגמ' הנ"ל, אבל לשון הגמרא מוכת בהדיא דהא בהא תליא, דהא קאמר אין מושחין מלך בן מלך מנלן אר"א דא"ק למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו ירושה הוא, ולמה להגמרא לסיים עלה ירושה היא א"ו דהא בהא תליא. ועוד דמעצמו הוא מוכרע דהא משיחה בתורה לא כתיבא וא"כ מהיכא מוכח מקרא דהוא ובניו דאין מושחין מלך בן מלך הא לא מיירי מזה כלל אע"כ דהא בהא תליא, וזה ראי' שאין עליו תשובה, וכן מבואר בהדיא בפירש"י שם. וכבר הורה זקן הגאון מהר"ם שיק בחיו"ד סי' רכ"ח דבעי' הסכמת ציבור לה ומייתי לה מש"ס ר"ה דקאמר דאימני' עליו מאדר ומלך בן מלך הוא עיי"ש, ותו אמרינן בברכות פ' הרואה דאין ממנין פרנס על הציבור אא"כ נמלכין בציבור, והעלה שם דאם אינם רוצין בו א"א שיעמוד בע"כ ונהי שסיים שם דאם הוא הגון וממלא מקום אבותיו עושים שלא כדין תורה והמסייע לזה מסייע לעושים שלא כדין והמשתדל שימנו אותו הוא בכלל עני המהפך בחררה, מ"מ כיון דכמה פוסקים ס"ל דבמינו שו"ב וש"ץ ל"ש חזקת ירושה וכמו שהבאתי לעיל, ואינו אלא מצד מנהגא א"כ כיון דבאין רוב הציבור מסכימים ודאי ליכא מנהגא שוב לא שייך בזה לומר שהציבור עושין שלא כדין ומצי למיטען בזה קי"ל

ועיין בתשו' אבי' דהוכיח מהח"ס דאי הוי ירושה לא איכפת לן בניחותא דקהל, מיהא התם נמי לא קאי אלא בחזקת רבנית דהתורה זכתה לו אבל בשו"ב דר"פ ס"ל דאינה אלא מחמת מנהגא, ובאין רוב ציבור מסכימים ל"ש לומר דיש מנהג בזה כמש"כ, ובאמת מבואר בהדיא במג"א סי' נ"ג ס"ק כ"א, דרבים יכולין לעכב אפי' אחר שכבר הסכימו, מיהא יש לחלק בין היכא דבאנו לדין מחמת שהסכימו, או מחמת שבא בחזקת ירושה וז"פ, ונפלאתי על תשו' דר"ש הנ"ל שבא לדמות בזה מילי דלא דמיין כלל, ועיי"ש שהעלה להלכה למעשה דברוב מעכבין אפי' איכא מיעוט שמתרצין מיעוטא כמאן דליתא, וא"א לחייב את הקהל בנ"ד לשלם שכרו ובפרט דלפי מה דמבואר בתשו' דב"ש במנויי ש"ץ ליכא תורת ירושה עיי"ש, ובמה שטוענים אקרו"ט הואיל ואינו ראוי למלאות מקום אביו להיות ש"ץ. אף לשו"ב א"א להם לקבלו גם בזה נראה טענתם טענה מעליא, דהא דרשי' בספרא יכול אעפ"י שאינו ממלא מקומו ת"ל אשר ימלא את ידו והא דאמרי' בפ' הנושא דף ק"ג דר"ג לא היה ממלא מקום אביו ואפי"ה מנהו תחתיו ואמרי' התם ורבי מ"ט עבד הכי, ומשני נהי דבחכמה אינו ממלא מקומו מ"מ ביראת חטא ממלא מקומו היה, אלמא דסגי בממלא מקומו ביראת חטא, שאני התם דהי' ראוי מיהת לכל מילי שהיה מוטל עליו בעבודת הנשיאות ובגמרא לא הקשה אלא מ"ט דרבי דהא שמעון בנו הוי עדיף מני' בחכמה והי' לו להקדימו ועל זה משני שפיר, אבל פשיטא דבעי' שיהי' ראוי לכל העבודות שעבד אביו דאל"כ לא מקרי ממלא מקומו וכש"כ דהכא נמי איכא טענה מעליא גם בענייני שו"ב, דאיכא אנשים שמשכו ידיהם מלאכול מזבחו גם במקום משרתו כעת, והגם שר"מ הנ"ל טוען דאין זה אלא מחמת שנאה