ערוגת הבושם על או"ח נג

שוב התבוננתי דהתם כתיב ד' אלקיכם אמת) נמצינו למידין מתוך מש"כ דוודאי כל פסוקי דל"פ משה ל"ש אלא להפסיק באמצע הפסוק מיהא כיון דאנן לא בקיאינן בפסוקי ממילא א"א להפסיק בפרשה כילי דל"פ משה כדמוכח מש"ס ברכות הנ"ל, והא דמפסקינן בקריאת ס"ת שני ושלישי אפי' שלא במקום הפרשה נ"ל דבגמירי דבהנהו דוכתא הפסק הקרואים א"כ למאי ניחוש לה דוודאי אינהו הוי בקיאי בפסוקי ממילא יצא לנו הדין דכל שמוסיפין קרואים ומפסיקים הקריאה שלא במקום דגמוי שהוא הפסק הקרואים צריך ליזהר להפסיק דוקא במקום פרשה פתוחה וסתומה דאל"כ יש לחוש דילמא פסיק באמצע פסוקא כיון דאנן לא בקיאינן כנ"ל בס"ד ברור לדינא

ואין להקשות א"כ בקריאת שנים מקרא וא' תרגום, האיך מפסיקין לתרגום, הו"ל לקרות הפרשה כולה שני פעמים ואח"כ לקרות התרגום כדס"ל באמת לשלה"ק, אבל להמג"א דהעלה בסי' רפ"ה ס"ק א' לקרות כל פסוק שנים ואח"כ התרגום קשי' היכא עבדי' כן, ונ"ל בס"ד כיון דגומר אח"כ כל הפרשה, א"כ אסוקי מילתא בעלמא היא **(וכ"כ המג"א בסי' רפ"ב לענין הא דחלקו את הפרשיות בביהמ"ק עי"ש.)** ולית לן בה כדאמרי' בסוכה דף ל"ח ע"ב עיי"ש ועיי' במג"א סי' נ"ו ס"ק ב' ודו"ק, ואין להקשות א"כ מאי קשי' להו להתוס' בסוכה דף ל"ח ע"ב ד"ה הוא אומר אנא ד' הושיעה נא והם עונים וכו' הא אמרינן בפ' הקורא את המגילה דאין מפסיקין פסוק א' כ"א לתינוקות, ותי' דשאני התם דשנים אמרוהו להאי פסוק כדאיתא בפ' ע"פ ולהנ"ל בלא"ה לק"מ, דהא י"ל אסוקי מילתא בעלמא היא כדאיתא שם ואנן לא קיימא כוותי' א"כ שפיר הוצרכו לתירוצם, אבל לדידן י"ל שפיר. ומכאן תשובה למה ששמעתי קצת קפדנים שאינם מתחילים נקדש בהדי' ציבורא כדי שלא יצטרכו להמתין בתר וקרא זא"ז ואמר עד שיחזור הש"ץ לשם משום פסוקי באמצע הפסוק ולהנ"ל אין מקום לקפדנותם דהא קיי"ל אסוקי מילתא הוא ולית לן בה, ולפי"ז שפיר עבדו גבי ב' מקרא וא' תרגום משא"כ בהא דמגילה שפיר קאמר הגמרא דל"מ באמצע פסוק, דהעולה אחריו הוא יתחיל עכ"פ באמצע פסוק, וא"כ הה"ד בנ"ד גבי הפסק הקריאה שלא במקום פרשה, ואין לחלק משום דבימינו בלא"ה אינו קורא אלא הש"ץ וכיון שהוא קורא הכל, שוב אי"ל אסוקא מילתא הוא, ז"א דנהי דהוא קורא הכל מ"מ גם העולה צריך לקרות עמו ואפי' לשיטת הזוה"ק דאינו קורא בפה הא כבר כתב המחצהש"ק דמודה הוא שצריך לקרות בלחש עכ"פ, ועוד דעכ"פ צריך שיתכוין לצאת

**(עי' מג"א סוסי' נ"א עי"ש.)** ובמאי דכתיבנא י"ל קושית המ"א גם מוכרות ומשירת הים דקורין פסקא פסקא ולהנ"ל י"ל כיון דעכ"פ גם הציבור והמוהל כאו"א אומר ג"כ אידך חציו בלחש א"כ אסוקי מילתא הוא ול"ל בה

ובח"ס ז"ל סי' הנ"ל קשי' לי' מקידוש שמתחיל באמצע פסוק יום השישי עיי"ש מה שתי' ונ"ל די"ל עפ"י מה שדרז"ל יום השישי קאי על ו' בסיון א"כ מקרא נדרש לפניו, וירא אלקים את כל אשר עשה וכו' וגם לאחריו, והנה דרשה הנ"ל לא משתמעי אלא היכא דמתחיל יום השישי, א"כ מעיקרא הכי גמירי דיש להתחיל גם באופן זה כנ"ל

סימן כ"ג

שלוכ"ט לכבוד הרב המופלג בתו"י מו"ה יצחק ווייס כ"י מותיב פירקא דחברת עונג שבת דק"ק פרעסבורג יע"א

גי"ק היגיעני ומה שהקשה על הטור או"ח בסוף סימן קמ"ט מביא ב' דיעות בענין הכנסת ס"ת אחר הקריאה דיעה קמייתא להחזירו קודם קדושה דסידרא, וכתב דיש מקומות נוהגין שמחזירין אחר אשרי ובא לציון, והכה עפ"י הכלל בכ"מ שמביא הטור שו"ע דעת הפוסקים סתם ואח"כ י"א הלכה כריעה קמייתא וכמבואר בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קע"ד והקשה מעכ"ת לפי"ז איך כ' הטור בסי' תכ"ג בה' ר"ח ואחר שאמר קדיש עה"ת ואשרי ובא לציון מחזיר הס"ת והא מדבריו בסי' קמ"ט מוכח דס"ל עיקר דמחזירין קודם אשרי ובא לציון נראה לענ"ד לתרץ בס"ד עפ"י מה שראיתי מובא בשם הגה"ק מהו' א"ד מבוטשאטש ז"ל בטעמא דמחזירין הס"ת קודם אשרי ובא לציון היא מצד חלוצת התפילין שנוהגין לחלוץ באמירת יה"ר שנשמור חוקיך כידוע שיש בזה שייכו' להברכה דבני מערבא אחלוצת תפילין לשמור חוקיך וכדי שלא יהא כעין חולץ תפילין בפני רבי ע"י שהס"ת בחוץ אז לזה נהגו להצניע הס"ת בחול קודם אשרי והנה לפי מה שכ' הלבוש והובא במג"א סי' תכ"ג דיש לחלוץ התפילין בר"ח קודם קריאת התורה א"כ לא שייך טעם הנ"ל בר"ח, משו"ה ס"ל להטור דבר"ח מחזירין אחר ובלצ"ג אף לדיעה קמייתא, ושוב ראיתי בספר אשל אברהם להגה"ק הנ"ל שהביא בשם תשו' רמ"ע מפנו סי' ק"ו שכ' שם לחלוץ תפילין בר"ח קודם הלל מצד שבשעת הכנה לתפילת מוסף הו"ל קצת מעין חולץ תפילין בפני רבו וסיים עלה בס' הנ"ל והיכא דנהוג כדבריו נכון להשהות ס"ת הק' עד קדיש שלפני מוסף עכ"ל עכ"פ נתיישבו שפיר דברי הטור שהעיר עליו מעכ"ת די"ל הטור נמי ס"ל או כשיטת הרמ"ע הנ"ל או כשיטת הלבוש מיהא לפי"מ דכ' הרמ"א בסי' כ"ה על צד הקבלה שלא לחלוץ תפילין עד שיאמר בהם ג' קדושות וד' קדשים, ועיי"ש במג"א א"כ אנו אין לנו לעשות זכר לברכת בני מערבא בלשמור חוקיך, וא"כ לא יתכן שפיר טעם הנ"ל ונ"ל די"ל עוד דבימי החול אינו בהול כ"כ לחלוץ תפילי' וא"כ מסתמא יניחם עליו עד אחר עלינו משא"כ בר"ח שצריך לחלוץ תפילין קודם מוסף, א"כ העולם בהול לחלוץ התפילין ויש לחוש שיסירום בשעת אמירת קדושת ובלצ"ג ובאמת קפידא איכא שלא לחלצן עד שיאמר ג' קדושות כמי שכ' המג"א והרמ"א עפ"י קבלה משו"ה נוהגין באותן מקומות שלא להכניס ס"ת עד אחר אשרי ובלצ"ג בשעה שהס"ת על הבימה בודאי לא יחליץ תפילין דהוי כעין חולץ תפילין בפני רבו שהיא מהלכות דרך ארץ דגמירא טפיא משא"כ שלא לחלוץ עד שיאמר ג' קדושות שאינו אלא עפ"י קבלה כנ"ל בס"ד נכון ליישב הערת מעכ"ת על הטור

ועל דרך מש"כ לרמז דמש"ה הוא ר"ת שבת היא מלזעוק ולכן אין להתפלל בשבת על רפואה עפ"י מש"כ בס' רמתים צופים בשם האר"י הק' יפה כיון ברמז זה וכבר נדפס רמז זה משמי' דרבינו הק' מה"ו יעקב יצחק מלובלין זי"ע ההוא אמר ע"ד הרמז מש"ה ידבר והאלקים יעננו בקו"ל, דע"י שאומר שבת היא מלזעוק אלקים יעננו ורפואה קרובה לבא והיינו מש"ה ידבר אם ידבר שבת היא מלזעוק אלקים יעננו "ורפואה "קרובה "לבא ר"ת בקו"ל והשי"ת ירפאהו ויחלימהו, ויעמידהו על בריו בשלמות הבריאות ובחזקת הגוף דאלים טובא כנה"ר ונפש הדושו"ט וש"ת ומעתיר בעד רפואתו חוסט ד' שמות תרס"ב לפ"ק

סימן כ"ד

ע"ד דו"ד שבין בנו של שו"ב פלוני שהי' שו"ב וש"ץ קרוב לארבעים שנה. ובנו הנ"ל תובע