ערוגת הבושם על או"ח נא

סימן כא

שוכ"ט לכבוד הרבני הנגיד המופלג מו"ה משה יוסף כ"ץ נ"י רה"ק בק"ק ניעק יע"א

ע"ד מה ששאל מע"כ בנדון שאירע בקהלתו שבעל הסגן ציוה לקרוא ישראל במקום כהן, והכהן שהי' בביהכ"נ מיחה בקורא שלא יעשה כן, והוא לא השגיח ועלה מדעת עצמו וברך על הס"ת והכהן חרה לו היטב על זלזול כהונתו בפרהסי' ולא השגיח על מה שהבוצע ברך, ועלה לתורה וברך וקראו בתורה כסדר, ונפשו לשאול הגיע, אם כהן זה דעתו יפה ושפיר עבד או לא

הנה בפרי"ח באו"ח סי' קל"ה ס"ק ו' כ' דאם הי' כהן בביהכ"נ ובטעות דסברו דאין שם כהן קראו הישראל, יראה דאינו עולה למנין שבעה, ואחר הישראל יעלה הכהן והוכיח כן מש"ס פ' הנזקין ע"ש, והנוב"י מהדו"ת חאו"ח סי' י"ד דחה ראייתו והעלה דעולה למנין שבעה, וכ"פ בשערי אפרים שער א' סעי' כ"ה, והפרמ"ג באשל ס"ק ט' כ' דמלשון השו"ע יש להביא ראי' להפר"ח אלא דמ"מ למעשה ס"ל דעולה למנין, ונראה דעד כאן לא פליגי על הפרי"ח אלא היכא דטעו וסברו שאין שם כהן, אבל היכא דידעי שיש שם כהן ובזדון ביטל מ"ע דוקדשתו כ"ע מודו להפר"ח דאינו עולה למנין שבעה, ולא עדיף זה ממה דקיי"ל בשו"ע או"ח סי' תקפ"א דש"ץ המתפלל בחזקה אין עונין אחריו אמן, ומבואר במטה אפרים דלא דוקא בחזקה רק שלא נמלך ועמד מדעת עצמו להתפלל שלא מדעת הציבור ג"כ אין עונין אחריו אמן, ומבואר בביאור הגרא"וו שם דמדמה לה להאי דב"ק דף צ"ד דאיתא התם ובוצע ברך וכו' ואסיר להסכים על הניאוץ, א"כ נראה דהא נמי להך דמי' מיהא לכאו' נראה מהנוב"י שם דאפי' אם עשו כן בזדון כמי ס"ל דעולה למנין שבעה דהא מייתא ראי' שלא כהפרי"ח ממה שכ' התוס' בחולין דף פ"ז ד"ה וחייב בסוה"ד ואחד שעמד במקום חבירו לקרות בתורה פטור ואפי' עמד במקום כהן דהא דדרשי' וקדשתו אסמכתא בעלמא הוא עכ"ל ואי ס"ד שאינו עולה למנין וצריך גם עתה לקרות כהן א"כ מהיכ"ת לחייבו לשלם והרי לא הפסידו לכהן מאומה שעדיין יעלה א"ו מה שנעשה כבר כעשה ואין קורין שוב זה כהן זה ראיית הנוב"י, והנה מראי' זו מוכח לכאור' דאפי' אם במזיד עלה ישראל במקום כהן כמי עולה מן המנין שבעה דהא התם במזיד מיירי

מיהא כראה דהתוס' לא כ' כן אלא לשיטתייהו דס"ל וקדשתו אינו אלא אסמכתא וכ"פ ס"ל דבמצוה דרבנן לא פסול משום מהב"ע, וכ"ה שיטת הרמב"ם בפ"ח מה' לולב וכ"פ בש"ע סי' תרמ"ט סעי' ה' אבל לפי מה דהוכיח המג"א בסי' ר"א מש"ס פ' הנזקין ומהפוסקים דוקדשתו הוא דאורייתא איה"נ דאינו עולה למנין שבעה, ומ"מ הנוב"י שפיר מייתא ראי' דלא כהפר"ח דלהפר"ח אפי' בטעו הדין דאינו עולה למנין ז' א"כ ע"כ א"א לחלק בזה כהנ"ל דהא בשוגג ליכא מהב"ע, ושפיר מייתי הנוב"י ראי' מהתוס' דלא כהפרי"ח, אבל לענין מזיד אין ראי' מהתם למאי דמוכח מהפוסקי' דוקדשתו דאוריית' וכש"כ לשיטת הטור והרמ"א בסי' תרמ"ט דאפי' במצוה דרבנן פוסל מהב"ע, גם לפי מה שכ' הפרמ"ג בסי' קל"ה באש"א אות ט' דדין של הפרי"ח הנ"ל תלוי במילתא דא"ר ל"ת א"ט מהני או לא ולמאי דקיי"ל כרבא דלא מהני ה"נ לא מהני ואינו עולה למנין שבעה, והגם שהפרמ"ג כ' דדין זה אינו מבורר אי קיי"ל מהני או לא מהני, בחו"מ סי' ר"ח בש"ך וסמ"ע שם מוכח דקיי"ל דלא מהני ומש"כ הפרמ"ג שם דבדרבנן מהני. הנה כבר הוכיח המג"א בסי' ריא דוקדשתו דאורייתא וא"כ איכא תו טעמא דאינו עולה למנין, אלא דעל טעם זה יש לפלפל הרבה אי שייך בזה לא מהני עפ"י סברות המבוארות באחרונים ז"ל אבל בנ"ד דבמזיד מיירי אין אנו צריכין לטעמו של הפרמ"ג דהדבר ברור כמ"ש דשייך בזה טעמא דבוצע ברך ולכו"ע אינו עולה למנין שבעה ואין עונין אחריו אמן

ותו נראה דבכה"ג לא מבעי' שאינו עולה למנין שבעה קרואים אלא אפי' ידי קריאת הפרשה נמי לא יצא וצריך לחזור ולקרות אותו פרשה, והגם דהפר"ח כ' דאינו עולה למנין ז' וצריך לקרות אחריו כהן, ומשמע דמ"מ ידי הקריאה יצאו, התם הקריאה בעצמה לא הי' בעבירה דהא בטעות קראו לישראל, אלא שלא הי' כסדרן צריך לקרות כהן אחריו, אבל במזיד דהקריאה גופא בעבירה הי' נראה דלא נפקי ידי קריאה לא מבעי' לשי' הרמ"א באו"ח סי' תרפ"ד אם טעה והקדים של חנוכה לשל ר"ח צריך להפסיק ולקרות בשל ר"ח ולא משגחינן במה שכבר בירך לפי שלא קראו כסדר תק"ח, כש"כ בכה"ג, אלא אפי' למאי דפסק הטו"ז שם מ"מ מודה הכא מטעמא דפרישית, ועיי' בפרמ"ג סי' קל"ה אות י"א שחקר אהא דקי"ל בש"ע דאם בא כהן לביהכ"נ אחר שכבר בירך ישראל עה"ת דהישראל גומר הקריאה, אמאי לא נימא דעשה דוקדשתו דוחה ל"ת דברכה לבטלה, ותי' שפיר כיון דעשה זו דוקדשתו ניתן למחילה, ומבואר בכתובות דף מ' דכל היכא דמצי למימר לא בעינא ל"א עדל"ת ה"נ כיון דכבר בירך הישראל מצי למחול, ונראה לי דזה לא שייך אלא בכהא"ג דמיירי התם בש"ע דאין זה זלזול בכהונתו דהא בשעה שקראוהו לישראל לא הי' בביהכ"נ, משא"כ הכא דזלזל ברבים בכבודי של זרע אהרן הכהן זה ודאי לא ניתן למחול, וכמה נתלבטו רבותינו האחרונים אי כהן מצי למחול או צריך דוקא לצאת מביהכ"נ והרמ"א פסק דטוב לצאת מביהכ"נ, ועיי' בתשו' ח"ס או"ח סי' כ"ה ומהר"ם שי"ק סי' נ"ט יעו"ש, וכ"ז אי בקשו ממנו שימחול מרצונו אבל בנ"ד פשיטא שלא ניתן למחילה ושוב אמרי' באמת דעשה דוקדשתו דוחה ל"ת דלא תשא והגם שהפרמ"ג כתב עוד דכל היכא דאיכא כבוד השם באמצע אין חולקין כבוד לכהן כדאמרי' בעלמא אתה ואביך חייבין בכבודי ומשו"ה כל היכא דאיכא חשש ברכה לבטלה ליתא בעשה דוקדשתו מ"מ בהאי דקמן אין זה מברך אלא מנאץ והגם דהמג"א בסי' ר"א כ' דבזמן הזה אין אנו בקיאין ביחוסי כהונה מ"מ כראה דזה ל"ש לענין זה דהא לכאורה צ"ע על המג"א ממה דאמרי' בפ"ב דכתובות דף כ"ד גדולה חזקה ע"ש מיהא מבואר שם דל"א כן אלא לענין מה שהוחזק ולא לענין מידי אחרינא ולפי"ז המג"א שפיר קאמר ליישב מה דלא זהירין עכשיו להקדים כהן לכל הני מילי דאיתא בגמר' ע"ז שפיר קאמר דאין אנו בקיאין ביחוסי כהונה ולענין זה הא לא הוחזקו, משא"כ כהן שכבר הוחזק לענין קריאת התורה שוב אמרי' שפיר לענין זה גדולה חזקה, העולה מזה דשפיר עביד האי מאן דרחפי לזה שהרים יד לזלזל בפרהסי' בכבוד הכהונה ולבטל מ"ע בפרהסי' וכהן זה דעתו יפה וה"ז משובח

סימן כב

בענין כל פסוקא דלא פסקו משה באורייתא דאנן לא פסקינן

יש לחקור בהא דקיימ"ל כל פסוקא דלא פסקו משה באורייתא אנן לא פסקינן אי דוקא באמצע הפסוק