ערוגת הבושם על או"ח נ

אלא לטבול בעת הצורך, **(לפענ"ד אין משם ראי' דשם איתא בזה"ל לשחרית ירד וטבל ושנה לתלמידיו א"כ י"ל דבכל יום הי' דרכו ללמוד עם תלמידיו בהשכמה ואח"כ טבל א"ע קודם התפילה ועתה טבל א"ע מקודם וא"כ אין מכאן ראי' שלא טבלו בכל יום.)** מיהא אין לכי להביא ראי' מהתנאים ואמוראים הקדושים שהיו בכל עת ובכל רגע דבוקים בקדושתו ית"ש, ולא היו צריכים הכנה לתפלה, אבל אכן בני אדם מוגשמים דבוקים בתאות עוה"ז ודאי כל כנה דעושין הכנה קודם התפילה בדברים הגורמים טהרת המחשבה טפי מעלי וכבר מבואר בכל ספרי מוסר כמה גדלה מעלת המקוה לטוהר המחשבה ודורשי רשימות אומרים "לב "טהור "ברא ר"ת טב"ל כולי האי ואולי נזכה לומר אפי' דיבור אחר בתפילה במחשבה זכה, ע"כ עניין גדול הוא לטבול במקוה טהורה קודם תפילה אפי' שלא לצורך טבילת עזרא ומ"מ אין זה דוחה מצות כיבוד אב, וכ"ז בטבילה שהוא לאו משום טבילת עזרא, אבל לעת הצורך נהי דקיימ"ל להלכה דבטילה לטבילתה מ"מ הא ס"ל כמה פוסקים דלא בטלוה לתפילה, ועיין בטור או"ח סי' פ"ח בשם רבינו האי שכ' ח"ל ורבנו האי ז"ל כתב כיון דבגמרא ליכא האי מילתא בהדיא נקוט מנהג ישראל בידך שבעליי קריין אעפ"י שאין להם מים אינם מתפללין עד שירחצו, ונהי דבשו"ע לא כ"כ מ"מ כיון דמעולם הי' מנהגך כך א"כ פשיטא דלא גרע ממאי דאיתא ביור"ד סי' רי"ד דבכל דבר מצוה אם נהג כן ג"פ אפי' לא הוציא בשפתיו צריך לקיים מצד נדר, וא"כ שוב הו"ל כאלו אמר אביו לעבור על הנדר ואינו מחוייב לשמוע לו, ואסור להקל בלא התרה, וכיון דבאמת אינך מתחרט בעיקר הדבר דהא אתה רוצה להחזיק במנהגך לא ידעתי מקום מקלט אם לא שיש לך פתח חרטה אלמלא היית יודע שאביך יגזור עליך בגזירת כיבוד היית מתנה שיהי' בלי נדר, ונהי דקיימ"ל דאין פותחין לאדם בכבוד אביו הא מבואר בטו"ז סי' רכ"א ס"ק י"ד בהא דאין פותחין בכבוד המקום היי"ד באם אחרים פותחין לו אבל אם הוא בעצמו מתחרט מחמת כך שפיר הו"ל פתח אלא דמ"מ אני חוכך בזה אם מהני בזה התרה כיון דתקנת עזרא הי' משום סייג שלא יהיו ת"ח מצויין וכו' ועיין פר"ח באו"ח סי' תצ"ו דבכהי"ג לא מהני התרה בפרט שיש לצדד לפי מש"כ הטור או"ח סי' פ"ח ונראה כיון דתליא במנהגא אזלינן בכל דוכתא בתר מנהגא דנהגו בי' עיי"ש וכיון דהאידנא מתפשט בגלילותינו בין כל מי שמתנהג בטכסיס ת"ח ומי שרוצה להיות נמנה בין יראי ה' וחושבי שמו להזהר בטבילת עזרא, ובודאי כל מי שרוצה לעשות עצמו ת"ח בענין זה הרי זה משובח, אפשר דמדינא נמי אסור, ע"כ תראה להפיס דעת אביך שיחזור בו, ומה שחושש פן יגיעך מזה איזהו מיחוש הלא נאמנים עלינו דברי חכמז"ל בש"ס פ"ג דברכות כל המחמיר בה מאריכין לו ימיו ושנותיו ושומר מצוה לא ידע דבר רע ודרשו רז"ל בפ"ז דיומא יראת ה' טהורה עומדת לעד זה הלומד תורה בטהרה

סימן כ

לכבוד הרבני ה"ה מו"ה יצחק שמואל עהרמאן כיי בק"ק דיומא יע"א

ע"ד המכשלה גדולה שאירע שם כי כפלה ס"ת מהבימה מחמת חסרון השגחת הגבאי והקו"ר ונפשכם לשאול הגיע כדת מה לעשות לכפר על עון חטאתכם ובמה תתרצו פני אבינו שבשמים ית"ש, הנה בעיקרא דמילתא שכבר נהגו בכל מקומות שאירע להם זה ר"ל להתענות כל שהיה שם באותו מעמד, ובמג"א ססי' מ"ד ובא"ר סי' ג' מבואר זה דיש לו להתענות לכל העומדים ורואים, וראיתי בס' שיורי ברכה ביו"ד סי' רפ"ב שכ' ח"ל שמענו שבק"ק א' שנפל ס"ת הורה הרב המקום שיתענו כל הקהל בה"ב לכפר העון שנתבזה הס"ת ולדעתי הקצרה מדינא אין הרואה שנפל ס"ת צריך להתענות, אמנם נכון הדבר שכל רב בעירו יגזור ויתקן כפי מקומו ושעתו, עכ"ל והנה לא מצינו לזה עיקר בגמר' שצריך להתענות אף מי שנפל מידו, אלא דבס' כפ"ת בסוכה דף מ"א אשכח לי' סמך ומייתא לה בשם משפטי שמואל מהא דאמרי' בברכות הרואה תפילין שנשרפו בזרוע צריך לקרוע כמו בס"ת שנשרף, ובסוכה שם מוכח דכשנופלין התפילין הוי זלזול וכיון דהוא גרם זלזול התפילין נכון להתענות לכפר העון עכ"ל, וכיון דמרואה הנ"ל יליף לה משמע דה"נ כל מי שראה בזיון הס"ת צריך להתענות ואף דבתפילין גופייהו לא אשכחן דהרואה תפילין שנפלו יצטרך להתכפר וראיתי דמה"ט השיג על סמך זה בתשו' אמרי אש חאו"ח סי' ו', מ"מ י"ל דשאני תפילין שהם של יחיד משא"כ ס"ת אפי' הוא של יחיד מ"מ עיקרו למצוה דרבים לקרות בו ציבור א"כ שמירתו מוטלת על הכלל כולו ולכן כל שרואה בבזיונו מחויבין להתכפר, והנה בתשו' אמרי אש הנ"ל מייתא סמך מהירושלמי דסוטה הביאו התוס' שם דף ל"ו ע"ב ד"ה רשב"י אומר והרמב"ן על התורה בפ' כי תבוא ארור אשר לא יקום את דברי התורה הזאת, וכי יש תורה נופלת רשב"א אומר זה החזון, וכ' הרמב"ן לפרש זה החזון שאינו מקים ס"ת להעמידו כתיקונו שלא יפלו היה בכלל ארור ע"ש וכ' הגאון אמרי אש שם דמזה מוכח שיתאמץ לתקן שיצא מכלל ארור לכלל ברוך ומפ"ז מפורסים שאם יפול ס"ת לפני רבים שיתענו כולם כי כל א' לבו נוקפו אולי אם הי' משגיח היטב הי' יכול להחזיק לבלתי יפול לארץ כמו בענין החזן שאינו מקים ס"ת על משפטן ונפל לארץ, ובתשו' דברי חיים מהדו"ק חיו"ד סי' כתב הטעם עפ"י דאמרי' במס' תענית דף ט"ז ע"א שאמר שמוציאין לרחוב לומר כלי צנוע הי' לנו ונתבזה בעונותינו הרי שעונות גורמין לבזיון התורה ואם ח"ו נקרה סיבה לבזיון התורה ודאי מחמת אנשי אותה העיר והיינו אותם שהי' להם הכלי צנוע הקדוש הזה ונתבזה לכן כל בני ביהכ"נ ראוי להתענות לתשובה על עונותיהם שגרמו שנתבזה ס"ת עכ"ל, ונפק"מ בין ב' הטעמים הנ"ל דלטעם האמרי אש אינו חיוב להתענות אלא על מי שהי' אפשר לו להשתדל בשמירתה ולמנוע המכשול, משא"כ לטעם של הד"ח הנ"ל, ובאמת תרי טעמי איתנייהו ואו"א דא"ח, אבל עכ"פ מוכח דעל הגבאי והקורא והעומדים שם על הבימה בסמוך עליהם ראוי לפשפש ולאחוז בדרכי תשובה יותר כדי שיצאו מכלל ארור אשר לא יקום לכלל ברוך, ולכל שאר עם הקהל משום דעונותיהם גרמו שנתבזה כלי חמדה גנתה של הקב"ה

ובענין כדת מה לעשות להתרצות פני קונם, ראיתי בס' שיורי ברכה הביא בשם איגרת הרמז שיתענה מי שנפל מידו ר"ל ג' הפסקות מב' ימים, אמנם בתשו' רבותינו האחרונים הנ"ל הקילו הרבה יותר מזה כמובן בדורות האלו המעט חשוב לפני השי"ת כהרבה בימים קדמונים ובתשו' אמרי אש הנ"ל כ' להתענות בה"ב בימי שובבים, וכן בס' דברי חיים הנ"ל כ' להתענות בה"ב, ומי שאינו בריא בכחו יכול לפדות התענית כפי נדבת לבו וכפי ערכו, ופדיון התעניתים יפרושי לקופת רמבעה"נ והגאון הצדיק מסיגעט זי"ע בתשו' אבני צדק סי' קי"ז הוסיף שיקבלו עליהם לגמור תהילים בכל שבוע ושבוע ולומר יה"ר שאח"כ וכ"ז בציבור, ומה טוב אם יעשו כן בכל עש"ק קודם התפלה באשמורת עד חודש ניסן הבע"ל והגבאי עם הקורא הנ"ל ראוי להם להתנדב מטפחת חדש לס"ת ומכסה על הבימה דהכי אשכחן בצדיקים דבמה שחטאו בו מתתקנים, ומצינו בגמ' שבת דף קל"ג זה אלי ואנוהו, אתנאה לפניו במצות ס"ת נאה וכו' וכורכו בשיראין נאים ובזכות זה יצאו מכלל ארור לכלל ברוך ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה: