ערוגת הבושם על או"ח ד

הנוגעים לחלק אורח חיים, ואף כי אינם הלכה למעשה. עכ"ז אלו ואלו דברי אלקים חיים וקוב"ה חדי בפלפולא דאורייתא גם בזה יהי' נחת רוח לנשמתו הקדושה והטהורה ויהי' שפתותיו דובבות בקבר, כדאיתא בירושלמי שקלים פ"ב ה"ה, שמעון בן נזירא בשם ר' יצחק אמר כל ת"ח שאומרין דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו רוחשות עמו בקבר שנאמר וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים, ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים הזה, כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב, אף שפתותיהם של צדיקים כיון שאומרים דבר הלכה מפיהם שפתותיהן מתרחשין עמהם בקבר, מה הנאה יש לו בר נזירא אמר כהדין דשתי קנדיטון, ר' יצחק אמר כהדין דשתי חמר עתיק וצריך להבין ענין של שני משלים הללו ובמאי פליגי הני אמוראי מאי נפק"מ אם הוא כהדין דשתי קנדיטון או כהדין דשתי חמר עתיק ומאי הפרש בין זה לזה, וראיתי לפרש כוונת רז"ל, דהנה לימוד התוה"ק היא על ב' אופנים, ע"ד הלכה למעשה להבין ולהורות ולברר הלכה על בורי' לידע דרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון ויש דרך לימוד שהוא לפלפולא לא להלכה ולמעשה, כמו שמצינו גם בש"ס חולין ורבה לחדודי דאביי הוא דעביד, ותכליתו לפתוח לב התלמידים להראותם ולהנחותם בדרכי לימוד תוה"ק, להבין דבר מתוך דבר, ולדמות מילתא למילתא, גם לעשות ציצים ופרחים לתורה להראות יפי' וגודל עומקה ורומה, והנה התוה"ק נמשלה ליין כמש"נ וחכך כיין הטוב, והנה יש ב' מיני יין, קנדיטון הוא המתובל בבשמים וקולט הריח מהם, עיי"ש בירושלמי בפי' קרבן עדה, וחמר עתיק הוא יין טוב וחזק טבעו בלי שום תבלין ואין לו ריח בשמים כמו קנדיטון, והנה הבאתי לעיל דברי המדרש בפ' אמור דמעש"ט הם בבחי' ריח, ותורה בלי מעש"ט הם בבחי' טעם בלא ריח, נמצאת אומר דתורה שהיא נמשלה ליין, אם הוא בבחי' הלכה למעשה, אז הוא בבחי' יין קנדיטון שיש בו ריח ג"כ שהוא מעשים, ובחי' תורה שהוא להלכה ולא למעשה, או לפלפולא, הוא נמשלה לחמר עת א' שאין בו רק טעם, ובזה מובן כוונת ירושלמי הנ"ל ופלוגתת האמוראים הנ"ל, בר נזירא אמר כהדין דשתי קנדיטון, כוונתו דאם אומרים דבר שמועה מפיו להלכה ולמעשה בחי' ריח כהנ"ל, אז שפתותיו דובבות בקבר, ובא ר' יצחק להוסיף כהדין דשתי חמר עתיק אע"ג דשתי טעמא בפומי', כלומר דאפי' אם התורה, ודבר שמועה שאומרים משמו אינו בבחי' יין קנדוטין שהוא הלכה למעשה רק לפלפולא בבחי' חמר עתיק שהיא טעם בלא ריח בשמים, ג"כ שפתותיו דובבות וא"ש, וטעמא דמילתא דאף שהוא בעצמו לא העלה הדברים להלכה ולמעשה רק לפלפולא, מ"מ יש בו תועלת להעיר אתן לשמוע בלמודים, ולהורות דרך הלימוד בתוה"ק לירד לעומקה של הלכה, להבין ולהשכיל דברי רז"ל העמוקים, וישתו התלמידים הבאים אחריו ויאירו עיניהם במאור תורתו לעלות במעלות חכמים ונבונים ולאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא ועל דברי ר' יצחק בירושלמי הנ"ל תמכתי יתדותי, והם הי' נר לרגלי ואור לנתיבתי, בסדרי כתבי קודש של כ"ק אבא מארי זצלה"ה, אשר גם אבני נזר הפלפול לא מנעתי מלהציגם בין השו"ת שהם להלכה ולמעשה, והנני נותן לפניכם היום חיבור שלם כלול בהדרו והודו, בלול משו"ת וחי' סוגי' הש"ס, קנדיטין, וחמר עתיק יומין, והי' לאחדים שניהם כאחד יתלכדו ולא יתפרדו לרוות צמאון התלמידים הצמאים והמתאוים לדברי קדוש ישראל, והמשתוקקים לרדות דבש מגוית הארי, ולשתות. נוזלים מבאר חפרוה שר התורה משה רבם רב ח"ס"ד"א גאון זצלה"ה, ואקוה כי ישישו וישמחו בו כל שוחרי תושי', וכל הוגי התוה"ק ישתעשו בו וימצאו נופת לנפשם

וקראתי בשם החיבור הזה "ע"ר"ו"ג"ת "ה"ב"ש"ם כי שמו הק' של הגאון המחבר מפורש יוצא ממנו, גם ראשי תיבות של שם אביו הגה"צ ושם משפחתו הם בקרבו כזה. תשובת רבינו "מ"ש"ה ב"ן "עמרם ג"ו (גרינוואלד) וגם מספרו במספר קטן הוא בגימ' משה בן עמרם חושבנא דדין כחושבנא דדין במכוון, ובמשך ימי ההדפסה מצאתי סמך וסעד לשם הזה בין כתבי קודש של אאמו"ר הגה"ק זצוקלה"ה אשר כתב עוד בימי חורפו בהיות משכן תורתו בק"ק טשארנא יע"א ושמחתי מאוד כי מצאתי לי סער בעזה"י, ועיי' ירושלמי ברכות פ' הי' קורא דריש האי קרא דודי ירד לגנו לערוגת הבשם דקאי על סילוקן של צדיקים קודם זמנן עיי"ש, ושם מסיים יודע השי"ת עונתן של צדיקים והוא מסלקן מן העולם, וזה שייך גם על אאמו"ר המחבר זצלה"ה כי נסתלק בעה"ר בדמי ימיו בן ח"ן שנה והכוונה במה שדרז"ל פסוק זה על סילוקן של צדיקים עפ"י מה שארז"ל משל לנכנס לחנותו של בושם אעפ"י שלא לקח כלום ריח טוב קלט, וכ"כ אמרז"ל משל לצלוחית של פלייטין אעפ"י שהורק ממנו כל מה שבתוכו עכ"ז ריחו נודף וכ"כ הוא בסלוקן של צדיקים אעפ"י שנרתוק הנשמה בעוה"ז הורק מפנימיותו והרוח שבה אל אלקים להנות מזיו שכינתו עכ"ז ריח הבושם נשאר עוד פה, ועולם נתבשם מריח מור ואהלות תורתו הקדושה אשר נשאר פה בעוה"ז, ועפ"י דברים האלה לו נאה ולו יאה להחיבור הזה אשר יקראו לו ערוגת הבשם. וברוך השם על רחמיו וחסדיו אשר הפליא לעשות עמי ושהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, לקיים מילי דאבות, לראות ספרא דבי רב כ"ק אבא מארי זצלה"ה יוצא מביהד"פ כלול בהדרו להאיר לארץ ולדרים עליה, ולבשם את העולם בערוגת הבושם, זה היום עשה ד' לבחמינו מעט מעצבון רוחנו אשר העציבנו מר המות הוסר המצנפת ושורם העטרה מעל ראשינו אבדנו את גבורינו רועינו אבינו עטרת תפארתנו, במה אקדם ד' אכף לאלקי מרום כי ראה ד' בענינו הרים מעפר קרננו, כונן מעשה ידינו להקים שם לאבינו, זאת התירה אשר שם משה להאיר עינינו, הוא יחיינו. נשימה חותם על לבינו, דבר השם ישמיענו, תיישר אורחותינו, ובמעגלי צדק תנחנו, ושפתותיו יהי' דובבות בקבר להמליץ טוב עלינו לפני אדון כל הוא אלקנו, כמשאז"ל במס' יבמות אשר הבאתי לעיל מאי דכתיב אגורה באוהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בב' עולמות אלא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יה"ר שיאמרו דבר הלכה משמי בעוה"ז דאמר ר"י משום רשב"י כל ת"ח שאומרין שמוע מפיו שפתותיו דובבות בקבר ועיי' בע"י שהקשה איך מרומז בהאי קרא שיאמרו דבר שמועה משמו, ותו מאי הקשה לו בהאי קרא דפתח ואמר מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים, תו יל"ד מנ"ל לפרש האי עולמים על שני עולמות הא יל"פ כפשוטו לשון לעולם ע"ד הכ' הלעולמים יזנח וגו', וכדאשכחן בכמה כתובים, וה"נ הפי' כפשוטו שביקש לשכון לעולם באהליך ופי' אאמו"ר הגה"ק המחבר זצוקללה"ה, בכוונת רז"ל דלשון אגורה הוא מלשון גירות והיינו דירה שאינו בדרך קבע כטעם לגור בארץ בנו, וא"כ הכ' נסתר מחמתו מני' ובי' כיון דכתיב עולמים ואי כפשוטו הול"ל אשכונה. באהליך עולמים משא"כ לגור הוא לשון גירות ודירת ארעי, אלא ודאי עולמים דקרא אינו לשון נצחיות אלא הכונה בשני עולמות, ושפיר פריך וכי אפשר לו לאדם לגור בב' עולמות, אבל באמת אמרז"ל בשילהי מס' ברכות, ת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, שנא' וילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון והכונה, כמו שפרש"י שם מישיבה לישיבה וממדרש למדרש, דהיינו שמתעלים ממדרגה למדרגה ולכאורה איך אפשר זאת הלא כתיב במתים חפשי אלא ודאי דע"י שאומרים דבר שמוע מפיו בעוה"ז הו"ל כאלו הוא בעצמו עוסק באותו ענין, וא"כ שפיר קאמר אגורה באהליך עולמים וא"ש ודפח"ח, ובזה פי' הא דאמרו חכז"ל בכתובות דף ק"ד גבי הסתלקותו של רבינו הק' גזרו רבנן אומר ואמרו כל מאן דאמר נח נפשי' דרבי מדקר בחרב עיי"ש, והדבר מפליא עין הרואה מה ראו על ככה ומה הגיע עליהם ומה לחרי האף הגדול הזה לענוש את המוציא הדבה והמביא