ערוגת הבושם על או"ח מב

דמה שהש"ס במנחות מחלק בין לשמרן או לא לא"ד לשומרן דמדאורייתא אין סברא לחלק, וע"כ הכוונה דס"ל להאי מ"ד דלא אסרה תורה הנחת תפילין בלילה אלא דומי' דיום וכיון דביום איננו יי"ח אלא במתכוין למצוה הה"ד בלילה אין האיסור אלא במתכוין, אבל לשמרן כיון דלא נתכוין למצוה ליכא איסורא ולשמרן דנקט היינו משום דבזה אפי' אד"ר ליכא, ולפי"ז י"ל דוקא למ"ד מצות צ"כ אמרי' כן אבל למ"ד מצות אין צ"כ כיון דיוצי"ח ביום אפי' בלא כוונה ההד"נ האיסור בלילה נמי אפי' בלא כוונה, ולפי"ז יתיישב הקושי' משמעתין דהכא אליבא דאביי אזלי ורהטא הסוגי' ואיהו שמעי' לי' דס"ל מצות צ"כ בר"ה דף כ"ח דהקשה לי' לרבא אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה עיי"ש, ולדיגי' ע"כ ס"ל דלשמרן מותר אפי' להניחן ושפיר פריך הש"ס אי לנטרן אפי' במחתן אארעא נמי וא"ש, ובזה נבא אל המכוין, דהנה בהא דאמר ר"ש מותר לשלח תפילין ביומא כובא, ומפרש למתני' זה הכלל כל שנהנין בו בחול מותר לשלחו ביו"ט, כתבו התוס' דהחילוק הוא בין סנדל המסומר לתפילין דבתפילין נהי דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין מ"מ אין איסור להניחן עיי"ש, והשתא י"ל בלא דברי ר"ש הנ"ל לא הוי אמר אביי הך דינא דהי' בא בדרך ותפילין בראשו וכו' דהא כבר שמעי' לה ממתניתן דהמוציא תפילין וכו', ואטו מתניתן קמ"ל, אבל השתא דשרי להו ר"ש לרבנו לשדורי תפילין ביומא טבא א"כ ע"כ צ"ל דס"ל הא דשויו"ט לאו זמן תפילין היינו דמחיובא הוא דממעט קרא אבל איסורא ליכא, א"כ שוב לא הוי מוכח הך דינא דאביי מהאי דהמוציא תפילין דהו"א דוקא התם דאינו אלא משום שבת ויו"ט הוא דשרי, משא"כ היכא דאיסור' משום לילה דבזה איסורא נור איכא, הו"א דאסיר אפי' בכדי לנטרן, ושפיר קמ"ל אביי דגם בזה שרי כדי לנטרן, והיכי דקאמר אביי תפילין הואיל ואתי לידן הך מימרא דרב ששת א"כ אימא בה מילתא דבלא זה לא הוי אמר מילתא כיון דמוכח כן ממתני' דהמוציא תפילין ואטו מתני' קמ"ל, וא"ש בס"ד

סימן י"ד

שלוכ"ט לכבוד אהו' הרב הגאון המפורסם סועה"ר חו"ב, משנתו קב ונקי כש"ת מוה"ר אליעזר דייטש נ"י האב"ד דק"ק באניהאד יע"א

מכתב הדר"ג הגיעני על נכון וטרדות רבות אשר סביב שתו עלי בימים האלה, שהייתי טרוד בכמה עניינים הנוגעים אל הכלל ונתוסף עליהם עוד טירדת נשואי בני האברך מו"ה יקותיאל יהודא נ"י עצרוני עד כה מלהשיב מפני הכבוד, בשגם כי נפלאת בעיני על שהוצרך הדר"ג בזה לאסוף ילקוט הרועים ע"ד האי תקנתא מקללתא, דעבדו בהאי מתא בישא, וגזרו אומר לבל ירים איש קולו בפסוקי דזמרה רק שפתיהם נעות וקולם לא ישמע למרות מנהגים של ישראל תורה בכל תפוצות הגולה כולם פןתחים את פיהם בשפה ברורה ובנעימה ומשמיעים ביראה יחד בקול שירות ותשבחות ברכות והודאות למלך א' חי וקיים ית"ש, והדר"ג הן כל יקר ראתה עיניו, והראה מקור מנהגן של ישראל מן המקדש הוא יוצא, כאשר מבואר בארוכה בנועמי נואמיו בתשובתו הרמתה, ולפענ"ד הדבר מבואר יותר בש"ס ברכות דף מניין שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא בביהכ"נ שנאמר לשמוע אל הרינה ואל התפילה במקום רינה שם תהי' תפילה ופירש"י במקום רנה בביהכ"נ ששם אומרים הציבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב, מבואר בהדי' דכל הציבור ינעימו בקול והובא זה גם בתשו' אמרי אש ח"א סי' ג', ונראה דגם בימיו כבר בקשו קלי הרעת להנהיג כן והגאון השואל שם מחו להו אמוחא ורבנו הגאון אמרי אש החזיק במעתו כמו שהאריך שם בדברות קדשו ויעיין באו"ח סי' קפ"ג במחצה"ש ס"ק הביא בשם ר"ח ושלה"ק דאפי' בביהמ"ז ביחיד יש לו לברך בהרמת קול שהיא מעורר הכוונה, ואין מן הצורך לגבב ראיו' לזה כי המפורסמות א"צ ראי', וכבר נודע למשגב לכל אישי ישראל אשר יש בהם ריח תורה ויר"ש, מן המושכל, ומן הנסיון ותפילת שמ"ע הוצרכו לתקן שתהי' בלחש מטעם המבואר בש"ס סוטה דף ל"ב עיי"ש, אבל בפסוקי דזמרה ובשאר תפילות פשוט וברור דמצוה להרים קול, שהוא מעורר הכוונה, ק"ו שחלילה לקהל אשר עדיין בשם ישראל יכנו לעשות תקנה לעקור מנהגן של ישראל, וידוע מה דמרגלא בפומייהו דרבנן שחילוק שבין מעשה דפילגש בגבעה, למעשה סדום ועמורה ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים דלפום רהיטא מעשי שתיהם דומה זל"ז, אבל החילוק הוא דבפלגש בגבעה לא עשו תקנה למנהגך הרע, משא"כ בסו"ע שעשו תקנה להשבות מהם רגל עובר אורח, וה"נ תקנת מקורות שנו כאן לעקור מנהגן של ישראל, ע"כ יפה עשה הד"ג במה שמילא פיו תוכחות ותקותי כי אנשי הקהילה כמות שהיא, אם עדיין לא נכבה גחלת התורה והיראה מקרבם ישובו על עקב בשתם ויקיימו בעצמם צאו לך בעקבי הצאן לסדר תקנותיהם על מוסדי מנהגן של ישראל היראים בכל מקומות מושבותם, ואז יתקיים בהם מאה"כ, ואני זאת בריתי אותם, ותתענגו על רב טוב, וישבעו במרעיתם

דברי ידידו ואוה"נ דו"ש תוה"ק בלונ"ח ע"ע

סימן טו

שוכ"ט לכבוד הרבנים המאוה"ג המופלגים בתוי"ש בד"צ דק"ק מונקאטש יע"א

יקרת מכתב מע"כ תורתכם לנכון הגיעני, והנה נפשי יודעת מאד ידיעה ברורה, כי מעכ"ת לא נצרכו וכיו"ב לא לגמרא ולא לסברא כי מי כמוכם דיעה מורה, הן בהוראת כל דבר הקשה, והן בביאור כל חמירא, ולא אניס לכו כל רזה עמוקא וטמורא וק"ו בדבר פשוט כזה דליתא בשאלה, כביעא בכותחא, וכשרגא בטיהרא ובודאי עיקר מגמת שאלתכם לעומת רוח עריצים ושריקות פריצים, מרוכסי אנשים, בריב לשונות מלחשים באמרם מאי אהני לן רבנן דלא שרי לן עורבא, ואספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה להעמיד חזן וש"ץ אשר קולו לאזנם עריבה, עם להקת משוררים שיש להם מעשה ואין להם מחשבה, ועליהם דרז"ל קול ישורר בחלון בסוף חריבה שמעתי ותרגז בטני ונפש נבהלה ונכאבה לזאת יחרד לבי ונפשי למשמע אוזן דאבה, איך קהלה נאה וחסודה, עיר ואם בישראל פנימה בת מלך כבודה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא פלאים הורדה, ויסעו ממקהלות ויחנו בחרדה, ובמקום גילה שם תהא רעדה להעמיד ש"ץ בוטה כמדקרות חרב חדה וידוע מאמר ז"ל במס' תענית דף ט"ז נתנו עלי בקולה שנאתיה, זה ש"ץ שאינו הגון ומבואר בטושו"ע סי' נ"ג איזהו הגון שיהיה ריקן מעבירות ושיהי' פירקו נאה שלא יצא עליו ש"ר אפי' בילדותו ובעיקר הדין דשאילנא קדמיכון לית דין צריך בושש וכבר פשטה הלכה רוחית בכל מדינותינו עפ"י הוראת גדולי הדור רבותינו בדור שלפנינו וכפי מה שכבר קיבלו עליהם כל כת היראים דמדינתנו לחוק ולא יעבר, ואין ממנין לשום ש"ץ או שו"ב ולא שום משרה לשרת בקודש כל מי שהיה לי שום התמנות או משרה בעדת נעאלאגען או שטאטוסקווא, וכבר האריך וביאר דין זה על בריו מרן הגאון מהר"ם שי"ק בתשו' חיו"ד סי' י"ט וכל דבריו ברורים ואין צריכין חיזוק כדמוכח מכהנים ששימשו בבית חוניו לא ישמשו בביהמ"ק אפי' למ"ד בית