ערוגת הבושם על או"ח מא

(ד) שם, ע"ב לא ס"ד לא ר"מ ס"ל כר"י וכו' בתוס' ד"ה לא ס"ד הקשה הרי"ט מוויוון ממתני' דבפ"ג דברכות נשים ועבדים וקטנים פטורים מן התפילין, א"כ מאי אילמא דהך סתמא מהאי סתמא – עיי"ש ותי' לו הר"י ממנפ"ש סתמא דברכות דלא כר"מ דקטנים דהתם ע"כ בלא הגיע לחינוך מיירי דבהגיעו לחינוך חייבין, וע"כ לא תני להו אלא לאורויי דנשים ועבדים דומי' דקטנים עיי"ש, מכאן קשה לי לשיטת בעל העיטור בהא דאמרינן קטן היודע לשמור תפילין אביו חייב ליקח לו תפילין היינו דוקא קטן שהוא בן י"ג שנים ויום א' א"כ תי' התוס' אינו מספיק דהא י"ל מתני' דברכות אפי' בקטנים שהגיעו לחינוך מיירי, ומ"מ לאו פשיטא הוא דטובא קמ"ל, וא"כ אין הכרח לפרש דנשים דומי' דקטנים. והנה לשיטת בעה"ע לא קשי כ"כ די"ל דאיהו ס"ל כתי' הב' שבתוס', אבל מ"מ קשה מכאן על המג"א בסי' ש"א דר"ל טעמא דקיימ"ל זוג א' אין טפי לא משום דלא סמכינן במסקנא על טעמא דמקום יש בראש להניח שתי תפילין עיי"ש, ולפי תי' הב' שבתוס' מבואר דניחא לן טפי לאוקמי מתני' דברכות דלא כר"מ משום דאי נימא דר"מ ס"ל נשים סומכות רשות ושבת ויו"ט לאו זמ"ת ע"כ נצטרך לומר טעמא דר"מ דזוג א' אין משום דלא אמרי' מקום יש בראש וכו' א"כ מבואר מזה דלא מסתבר כלל למימר דשום תנא יחלק על ר"ש בי"צ בזה – וא"כ צע"ג – ודו"ק

(ה) שם, דף צ"ז ע"א אמר ר"ח זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין, אביי אמר ר"י לטעמי' דאמר עניבה קשירה מעלייתא היא, עיי"ש תוס' ד"ה אביי הקשו מכאן לשיטת ר"א דמצריך להתיר קשר בכל יום ולחזור ולקשור בשעה שמניחן, דא"כ חדשות אמאי אסור משום קשירה הא לא הוי קשר של קיימא ועיין בהגהות מרדכי פ"ק דחולין, דס"ל כי היכא דאמרי' בפ"ק דסוכה מגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת ה"כ כיון דהוי קשר לענין תפילין ה"נ הוי קשר לענין שבת עיי"ש, ולענ"ד יש לתמוה לפי זה מ"ק ר"ח זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין, דילמא לעולם אימא לך עניבה נמי קשר מעלייא הוא לענין תפילין, ומ"מ א"א למיענבי' בשבת משום דכל שעושה אותם לשם תפילין מגו דהוי קשר לענין תפילין דהא אפילו אם לא נימא פשיטת ר"א הנ"ל אבל עכ"פ מיהת קשר של תפילין הלכה למשה מסיני הוא א"כ שפיר י"ל דבעניבה של תפילין כיון דיוצא בה ידי קשר שוב חייב עליו גם משום שבת, וגם אביי לא הוי צריך לדחויי דר"י לטעמי' דאפי' אליבא דמ"ד עניבה לאו קשירה הוא מ"מ י"ל דעניבה קשר מעלייתא היא דלענין קשר של תפילין לכו"ע חייב משום קושר משום מגו הנ"ל, וצע"ג: **(ולפענ"ד לק"מ דהא הלל"מ לא הוי דוקא שיהא קרוי קשר והא באמת מסקינן דעניב להו כעין קשירה רק הלל"מ הוא שיהא עשוי כמין ד' לרש"י וא"כ לא שייך לומר מגו דהוי קשר לענין תפלין הו"ל קשר לענין שבת

)** וע"ד פלפול י"ל דאביי לטעמי' ולשיטתו דבפ"ק דסוכה דף ז' שם איתיבי' אביי לרבא מי אמרי מגו – עיי"ש – וא"כ ל"ס לי' הך סברא, אבל לרבא איה"נ די"ל כן דפליגו, ולכאורה י"ל כן לענין גוף ההידוק אי מתכוין להדק התפילין על ראשו כדי לקיים מצות וקשרתם, א"כ אליבא דרבא הנ"ל י"ל מגו דהוי קשירה לענין תפילין הוי קשירה לענין שבת, ומ"מ לא קשי' אמאי המוציא תפילין מכניסן זוג זוג, דממכפ"ש למ"ד שבת זמן תפילין הרי התירה התורה לעשות קשירה כזו בשבת, ולמ"ד לאו זמן תפילין א"כ אינו מקיים מצוה כלל ולא שייך לומר בזה מגו, **(אינו מובן דאפי' שבת לז"ת מ"מ התורה גילתה דקשירה כזו הו"ל קשירה דהא כתיב וקשרתם.)** ועכ"פ ארווח לן בזה ליישב קושי' המג"א בסי' ש"ח ס"ק י"א, לפי מה דס"ל להתוס' בביצה ספ"ק דלמ"ד שבת ויו"ט לאו זמ"ת מחיובא הוא דממעטי' לה, אבל אין איסור בדבר למה אין מניחין תפילין בשבת ויו"ט, ופי' שם המחהש"ק כוונת המג"א נהי דאינו חייב להניח תפילין בשבת ויו"ט מ"מ המניחן מקבל עכ"פ שכר כמו שאינו מצווה ועושה כמו נשים במצות עשה שהזמ"ג, עיי"ש, ולהנ"ל י"ל כיון דקיימ"ל כרבא דמגו דהוי דופן לענין סוכה וכו' א"כ ה"נ אם מכוין לשם מצות וקשרתם א"כ כיון דהוי קשר לענין תפילין הוי קשר לענין שבת, מיהא אי חיובא איכא א"א לאסרו משום זה דהא התורה התירתו וכ"כ אי לאו זמן תפילין ליכא למימר מגו, אבל אי חיובא ליכא שוב א"א לומר דתהיה כמו מצוה של רשות דלזה שפיר י"ל דאסור משים דמקרי קשירה לענין שבת מגו דהו"ל קשר לענין תפילין כנ"ל בס"ד נכון ודו"ק עי' בסמוך

(ו) בתוס' ד"ה אביי אמר ר"י לטעמי' מכאן אומר ר"ת דא"צ בכל יום להתיר קשר ש"ת ולחזור ולקשור, כגון שהי' אומר רבנו אלי' דא"כ חדשות אמאי אסור הכא משום קשירה, צלע"ג לשיטת רבנו אליהו עדיפא מינה הו"מ למיפרך כיון דהשתא קיימינן אליבא דר"מ ור"י דשבת זמ"ת, וכן תנא דמתני' דמוקים לה הש"ס בהכי א"כ איס"ד כשיטת רבנו אלי' הנ"ל הרי התורה התירה בהדיא לעשות קשר ש"ת בשבת דהא כתיב וקשרתם וא"כ איזה חילוק יש בין חדשות לישנות וצע"ג

(ז) במס' ברכות דף מ"ד ע"ב, ולבני מערבא בתר דמסלקי תפילין הוי מברכו אקב"ו לשמור חוקיו, עיין מש"כ התוס' דלדידן אע"ג דחולצן סמוך לשקיעת החמה אין מברכין, משום דקיימ"ל מדאורייתא לילה זמ"ת, והא דלא מברכין אי מסלקן בע"ש סמוך לחשיכה אע"ג דקיימ"ל שבת ויו"ט לאו זמ"ת משום דאי ממעטי' מוהי' לאות אין איסור להניחן, ודוקא מחיובא היא דממעטי' עי' במג"א וטו"ז סי' כ"ט שהקשו לפי מש"כ המחבר בסי' ל"א בשם הזוה"ק דאסור להניחן בשויו"ט משום דהו"ל זלזול לאות דשבת ויו"ט, א"כ אמאי לא מברכין כשחולצן בע"ש סמוך לחשיכה, ע"ש מה שתי' דאין זלזול אלא כשמניחן בכוונה, ועיי' במחהש"ק דהמג"א סותר עצמו בסי' ש"ח ועיי' מה שתי' הטו"ז שם

ולענ"ד נראה בס"ד דע"כ לא שייך לברך בחליצת תפילין, אלא כשחולץ בלילה משום דעיקר מצות תפילין הוא לאות שאנחנו עבדיו וכל כוחותינו וחושינו ומחשבותינו מיוחדים לשמו, וא"כ בדין הי' שיהי' עליו אפי' בלילה ואי חולצן נראה כפורק עול, משו"ה תיקנו במערבא לברך אקב"ו לשמור חוקיו להורות נתן שמה שאנו חולצין התפילין אינו אלא כדי לשמור חוקיו ותורותיו ינצורו, משא"כ בשחולץ בע"ש סמוך לחשיכה בלא"ה אינו כראה כפורק עול כלל, דאדרבא טעמא דאין מניחין בשבת ויו"ט הוא משום דאין צריכין אות דהן גופן אות שאנחנו עבדיו ומקבלין עלינו עומ"ש, אין מן הצורך לברך על חליצת תפילין כדרך שאין מברכין בשעת סילוק שום מצוה כנלענ"ד בס"ד

(ח) במס' ביצה דף ט"ו ע"א, אמר אביי תפילין הואיל ואתי לידן אימא בהו מילתא היה מהלך בדרך ותפילין בראשו וכו', יל"ד מ"ש דהעמיד מימרא זו על הך מימרא דר"ש דוקא דשרי להו לרבנן לשדורי תפילין ביומא טבא, ותו יל"ד מ"ש דנקיט הך מימרא לכאן טפי משאר הלכות שבה' תפילין דהו"ל למנקט חד מניי' הואיל ואתי לידי ונ"ל בס"ד עפ"י מה שהקשה השאג"א לשיטת הרמב"ם דס"ל הא דלשמרן מותר היינו דוקא בהיו עליו מעיקרו אבל להניחם אפי' לשמרם נמי אסור וא"כ מאי פריך הש"ס מהמוציא תפילין, הא י"ל בדמחתו אארעא כיון דאיכא איסורא דאורייתא להניחן בלילה משו"ה במחתו אארעא אפי' לנטרן נמי אסור, משא"כ בהיו עליו מעיקרו, וכמו שהוא באמת שיטת הרמב"ם, ועיין מש"כ השאג"א בזה, וכבר כתבתי בס"ד ליישב קושייתו דהא כבר מבואר בשאג"א