ערוגת הבושם על או"ח ג

למשה מקרא ומשנה וכו' וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כולם ניתנו למשה מסיני עיי"ש, ובירושלמי דפאה מובא בהקדמות ס' עולת שבת אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו נאמר למשה בסיני וביארו היטב רבינו מהר"ם אלשיך בפסוק נפלה עטרת ראשינו עיי"ש והובא דבריו בקיצור בהקדמת ס' עולת שבת הנ"ל, כי כל מה שמחדשין כל החכמים אפי' תלמוד ותיק קבלה נפשו מסיני, והענין כי הוא ית"ש חושב מחשבות לבלתי תהי' התורה נדחת ח"ו משום דור, ע"כ מה עשה ית"ש קבץ כל הנשמות העתידות לבוא בכל דור ודור על הר סיני, ואת כולם השמיע בהוד קולו כל פרטי תורה שבע"פ וכל החידושים העתידים להתחדש בכל דור ודור, וכל הסייגים הראויים בכל דור ודור, ואז כל נפש ונפש קבלה ונשמע לה כל המתייחס אליה וכו' כי כל נפש יש לה שייכות בתורה וכו', ובכן בבא כל נפש אל העוה"ז מחדשת מה שקיבלה, כי הוא חלקה בתורה, והגם שיראה שע"י יגיעות עיונו הוא מבין, לא כן הוא, כי אם כנזכר מה שקיבלה נפשו והיגיעה להבין, אינו אלא מפני שהחומר מעכב מלגלות הנפש מה שקיבלה וכו' ועי"כ נקראת תושי' שמתשת כחה של אדם וזה שאת"ל יגעתי ומצאתי תאמין, כי אחר שיגע למציאה תחשב עכל"ק של רבינו הקדוש מהר"ם אלשי"ך, ועיי' בפנים דברים נמרצים ותתענג נפשך, ועפי"ז פירשתי בס"ד מקרא שכתוב וידבר ד' אל משה לאמור זאת חוקת התורה אשר צוה ד' לאמור דבר אל בנ"י ויקחו אליך פרה אדומה וכו' ודקדקו כל המפרשים מ"ש דכתיב הכא זאת חקת התורה טפי מכל מצות שבתורה ועוד הלא אין חק זה כולל כל מצות התורה, כי אינו אלא מצוה פרטיות שאינו נוגע לכללות התורה, והול"ל זאת חקת הפרה אשר צוה ד', אבל חקת התורה משמע שהיא חק על כל התורה כולה, ונראה בס"ד לפרש עפ"י מדרש הנ"ל דכל חי' דאורייתא שנתחדשו בבתי מדרשות של רבותינו ז"ל חכמי דור ודור ביני עמודי היכא דהוי גרסי, מיום אשר עמדנו לפני ד"א בחורב ואת קולו שמענו מתוך האש עד היום הזה, ואת אשר עתידין להתחדש כמותם, סברות ישרות בנויים על אדני האמת והצדק, על יסוד המוסד לנו מרבותינו הקדמונים כ"ע, כולם נמסרו למשה מסיני, והוא מסרן לכל אחד ואחד כפי חלקו, לא באיתגלי' רק בבחי' טמיר ונעלם, והתלמידי חכמים שבכל דור ודור, העוסקים בתורה לשמה זוכה כל אחד ואחד שיערה עליו רוח ממרום, המאיר עיניו במאור התורה, לדלות פנינים ממים עמוקים עמקי ים התלמוד, לחדש חידושין ולגלות צפונות אשר עד כה הי' כמוסים וחתומים כפי מכת חלק נשמתו וגורלו אשר חלק לו נותן התורה ית"ש החולק חכמתו ליראיו, וכמו שפי' המפורשים כונת רז"ל בברכת התורה שתיקנו לנו הברכה בלשון הזה ברוך אתה ד' נותן התורה, דלכאורה היה ראוי לומר בלשון עבר נתן התורה, דהא כבר ניתן לנו התורה הזאת מאז ומקדם ופי' דקאי על חי' תורה אשר השי"ת מאיר עיני יראיו במאור תורתו בכל עת וזמן ובכל דור ודור, להבין חכמת די, ודעת נותן התורה ית"ש להמצא, משו"ה מברכין בלשון הוה כי הוא תמיד בכל עת ובכל שעה, והנה גבי פרה אדומה כתיב ויקחו אליך פירש"י לעולם היא נקראת על שמו של משה פרה שעשה משה במדבר, דאף בדורות האחרונים כשיקיימו ישראל מצוה זו של אפר חטאת, יהי' נקרא על שם משה כי כל הפרות כולן אשר יעשו עד סוף כל הדורות הי' בכחו של משה רבינו אף שלא הי' אז אצלו בפועל, וזה הבחי' עצמה נמצאת היא גבי כללות התוה"ק, שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש עד סוף כל הדורות הוא כלול במה שנמסר למשה בסיני, והכל נקרא על שמו, והוא תורת משה אשר הראה לו הקב"ה מראשית אחרית ומלפנים אותה גילה לו והשתא א"ש ומובן לנכון פי' הכ' הנ"ל זאת חקת התורה, שדבר זה הוא חק על כל התורה ועל הכלל כולו יצא, ומה הוא החק הזה, דבר אל בנ"י ויקחו אליך כפרש"י שכל הפרות יהי' נקראים על שמך, זהו כלל על כל התורה כולה כי כל מה שיתחדש אח"כ מדור דור הכל היא נקרא על שמך וא"ש, ועלינו לשבת לאדון הכל הנוהג בחסדו כל דור ודור והקים לנו בכל עת ובכל זמן רועים נאמנים, ראשי ומאירי ישראל די בכל אתר ואתר, המה הגיבורים חכמי וצדיקי הדור אשר מעולם אנשי שם, ולאורם נסע ונלך ותורתם וחכמתם הם נר לרגלינו ואור לכתיבותינו, והם חיי' נפשינו ורוח אפינו

וגם עתה בדורינו זה, האיר לנו השי"ת באור המאיר לארץ הזאת, ולדרים עליה ה"כ כ"ק אאמו"ר הגאון הצדיק מופת הדור וסר הזמן עטרת תפארת בית ישראל ומשוש דורו, הי חסיד, הי עניו בוצ"ק כקש"ת מרן משה בן עמרם זצלה"ה אשר גם הוא הי' בבחי' שתולה אשר עליו ועל צדיקים כיו"ב רמזו רז"ל בלשון קדשם ששתלן בכל דור ודור כמבואר לעיל ובעודו חי עמנו בהלו נרו על ראשינו כל מגמתו תשוקתו וחפצו הי' להניק דובשו משדי תנובתו לתלמידים רבים, ונתן מהודו עליהם תורה ויראת ד' יחדיו הי' תמים, וממש מסר נפשו ומאודו עליהם, ועשה עצמו כהפקר עבורם, וכערוגה זו שהכל דשין עליו, כמארז"ל אקרא וממדבר מתנה, ואקרא דלחיו כערוגת הבושם הנזכר לעיל, ובעזרת השם יתברך חפץ ד' הצליח בידו, תלמידים למאות ולאלפים יצאו מבית מדרשו נהרו אליו מכל קצוי המדינה גם מחוץ למדינה, ושתו בצמא מימיו הנאמנים המתוקין והצלולין הנובעים מבאר תורתו מעין היוצא מבית ק"ק, וירעם כתום לבבו ובתבונות כפיו ינחם: רבים מהם הרחיבו לבם בשפעת תורתו הקדושה, וגדלו והצליחו וגם עשו פרי, ועל ידי צדקתו ושלימות חכמתו נשתלה תורה ויר"ש בישראל בכל רוחב גבול המדינה. ובכל אתר ואתר נמצאים תלמידיו ההגונים המחזיקים בתורת רבם, והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו, כי כל נטיעותיו ופשרותיו הם זרע ברוכי השם: כנודע ונתפרסם בעולם, וראג כל בנ"י כי קרן אור פני משה, אבל לא ארכו לנו הימים בעוה"ר, ולא זכינו להנות מאור הנערב הזה כאשר חכינו וקוינו כי נטרפה לנו השעה בעוה"ר, ועליונים גברו על התחתונים וביקשו את רבי לשחקים, ואל משה אמר עלה אל ד' להנות מזיו השכינה ולנוח בגנזי מרומים, ורוח אפינו משוש דורנו אשר אמרנו בצלו נחי' בגויים, נטרף מאתנו בדמי ימיו ובעוה"ר בא ב"כ"ל"ח עלי קבר בשנת נ"ח לימי חייו, הוא הלך למנוחות ואותנו עזב לאנחות, ומאז הלכנו חשכים ואין נוגה לנו. ותהי זאת נחמתינו, לרוב צערנו, ועלבון רוחנו, וגודל מכאובנו, לאשר לוקח מאתנו, מחמד עינינו, עטרת תפארתינו, כבודינו, ומרים ראשינו. כי השאיר אחריו קובץ גדול חידושי תורה בהלכה ואגדה, הכתובים בכתב יד קדשו, ושו"ת ופלפול הלכה על סוגי' הש"ס ושו"ע אולם הכתבים הללו לא היו מסודרין בשום סידור והי' מפוזרים אנה ואנה בקונטרסים שונים, כי מגודל ענותנותו לא עלתה על דעתו הטהורה מעולם להוציא לאור בחיים חיותו איזה חיבור, כאשר כתב בעצמו בסוף צוואתו הקדושה, אשר לו נדפסה בשם קונטרס הכנה דרבה, וכל חי' תורתו כתב רק דרך לימודו, באין סדרים למו, קמא קמא דמטי לידו, ושנתחדש בבית מדרשו העלה על הספר בדיו בדרכים שונים, פעם על דרך חקור דין, ופעם ע"ד פלפול הלכה ותוס', וגם הקונטרס סדר למשנה אשר בדעתו הי' לסדר סדר לחידושי תורתו ואשר לו ירמוז בצוואתו הנ"ל, לא הספיק אף להחילו, כי בעוה"ר היסורים גברו עליו מאוד ונטרפה השעה, ויגיעה רבה הי' לי בסידור הכתבים וירדתי לגנו ערוגת הבושם לרעות בגנים, וללקוט שושנים אחת לאחת מכתבי קדשו והי' לאחדים בידי בעזהש"י כדי חיבור שלם על ד' חלקי השו"ע ונתתי משפט הבכורה להחיבור הנוכחי, שו"ת על או"ח אשר אנכי נותן לפני כל יודעי דת ודין, וגם חי' הלכות ופלפולים על כמה סוגי' הש"ס, ענינים