ערוגת הבושם על או"ח לז

משכחת לה דהא אי קשר עליון דאורייתא היכא דעבד ה' חוטין גרוע ועומד אלמא דמחמת איסור ב"ת מיפסל המצוה, ובזה אני תמה מאוד על תשו' הרשב"א סי' תקל"א הביאו במחהש"ק סי' ל"ד בשם הכפ"ת ריש לולב הגזול היכא דעבד ה' פרשיות בתפילין דכה"ג אע"ג דעבר על ב"ת מ"מ ידי מצוה יצא ודוקא בה' בתים ומשום דבית החיצון אינו רואה את האויר ולא זכיתי להבין איך יתרץ הסוגיא הנ"ל, והנה לכאורה מוכח כדבריו מש"ס שם פ' הנחנקין מדהוצרך לומר היכא דמייתא בית אחרינא ואנח גבייהו דהוי מוסיף גורע משום דאין בית החיצון רואה את האויר ות"ל דבלא זה הוי מוסיף גורע משום איסור ב"ת, מיהא אחרי העיון זה אינו דהתם קאי הגמרא אי האי לחודא קאי והאי לחודא קאי, ובכה"ג ודאי לא אמרי' דהמצוה נפסלת מחמת לאו דב"ת, משא"כ היכא דאנח ה' פרשיות לתוך הבתים דל"ש לומר האי לחודא קאי וכו' בכה"ג ודאי מוכח מש"ס הנ"ל דהמצוה נפסלת בכך, אלא דגם מש"כ הרמ"א הנ"ל דקודם שחתך הראשונות פסול בכל עניין תמוה לי הא בתפילין היכא דמייתא בית אחרינא ואנח גבייהו אי לאו דבעינן שיהי' בית החיצון רואה את האויר לא הוי מפסלי אע"ג שחיבר להם בית ה' מ"מ הוי אמרי' האי לחודא קאי וכו', ולא הוי מיפסלי תפילין א"כ היכא דהטיל למוטלת אמאי יפסלו הציצית נימא האי לחודא קאי, ותו תמוה לי דלדעת רמ"א הנ"ל הומ"ל נמי גבי ציצית דינא דזקן ממרא כגון שהטיל למוטלת דלא הוי גרוע ועומד, והוי כמי מוסיף גורע כיון דציצית נפסלו בכך, וצריך לומר דהרמ"א ל"ק דקודם שחתך הראשונות פסול בכ"ע, היינו רק מדרבנן וצ"ע ועיי' פרימ"ג סימן ל"ד במג"א, ועיי' תשו' רשב"א תקל"א, ועיי' כפ"ת סוכה דף ל"א, ועיי' ירושלמי ר"פ לוה"ג דיליף מהב"ע פסול דכתיב אלה המצות אם עשאן כתיקונן הוי מצות ואם לאו לא הוי מצות, ונהי דמהב"ע ל"ש בנ"ד מטעם שכ' התוס' מ"מ טעמא דירושלמי מסתבר גם לענין זה, ודו"ק

סימן י"ב

בענין לילה לאו זמן

תפילין

(א) קיימ"ל לילה לאו זמן תפילין והפוסקים נחלקו אי מה"ת משום דקיימ"ל כריוה"ג מימים ימימה ממעטינן ימים ולא לילות, אי מדאורייתא שרי כרע"ק דבחוה"פ הכתוב מדבר, ומשום גזירה שמא יישן בהם, והרמב"ם פסק כמ"ד המניח תפילין בלילה עובר בל"ת דושמרת את החוקה ועיי' לשון הרמב"ם בפ' מה"ת, דמבואר משם שיטת הרמב"ם דאינו עובר בל"ת אלא כשמניחן לכתחילה, אבל אינו מחוייב לחלצן מה"ת מיהא אין מורין כן, והיכא דהוי לשמרן לכתחילה אסור לו להניחם אפי' לשמרן, אבל אם היו עליו מבעו"י אין צריך לחלצן ובזה מורין כן היכא דהוי לשמרן, ועיי' בשאג"א סי' מ"ב שהקשה בזה קושיי' חמורה מש"ס פ' הקומץ רבה, בהא דאמרי' רבה בר"ה ור"ח מצלו בה באורתא, ופריך מי אמר רב"ה הכי והא"ר בר"ה ס"ח ספק א"ח, אינו חולץ ואינו מניח, הא ודאי חולץ, כי איתמר האי בע"ש, ומאי קסבר אי קסבר שבת לאו זמן תפילין, לילה נמי לאו זמן תפילין דמהיכא דממעט שבת ממעט לילה, דתניא ושמרת את החוקה הזאת מימים ולא לילות מימים ולא כל ימים לאפוקי שבת ויו"ט, ומשני ס"ל כרע"ק דושמרת בחוקת הפסח הכתיב מדבר ושויו"ט. ממעט מוהיו לאות יצא שבת ויו"ט שהם גופן אות, ולשיטת הרמב"ם הנ"ל דהא דלילה לאו ז"ת היינו דוקא שלא להניחן, אבל אינו מחויב לחלצן א"כ מאי דוחקי' דהגמרא לאוקמי לרבר"ה דלא כריוה"ג, הא מצי ס"ל כריוה"ג ומ"מ א"ש דמצלי בהו באורתא, כיון דאינו מחויב לחלצן, ואין לומר א"כ הה"ד בשבת נמי אין אסור אלא להניחן, ואכתי אמאי בודאי חשיכה חולץ הא י"ל בשבת הטעם אינו משום איסור תפילין אלא משום שלא ישכח ויצא בהן לר"ה והגם דבתפילין ל"ח לזה דהא חייב למשמש בהן כ"ש, וכמו שהוכיחו התוס' שם, היינו אליבא דמ"ד שבת ז"ת, אבל השתא קיימינן דרבר"ה נמי ס"ל שבת לאו זמן תפילין וא"כ אין עליו מצוה להניחן, ממילא אם חייב למשמש בהן שפיר חיישינן שמא ישכח ויצא משו"ה אסור להניחן בשבת, משא"כ בלילה ושפיר הוי מצלי בהו, כיון דאין חיוב לחלצן, ועיי"ש בשאג"א

ונלענ"ד בס"ד ליישב שפיר, דהנה התוס' בעירובין כתבו דריוה"ג דיליף שבת ויו"ט מימים ימימה מ"מ אוהיו לאות סמוך ועיי"ש במהרש"א משום דאי לאו מוהיו לאות מנ"ל למעט שבתות ויו"ט דילמא אדרבה קרא ממעט ימות החול דהא לא כתיב אלא מימים ולא אתפרש איזה ימים וע"כ צ"ל דאוהי' לאות קסמך ע"ש וכן כתב השאג"א מטעמא אחרינא ע"ש, אבל הפשוט כמש"כ המהרש"א בזה, והנה מבואר בכ"מ דלמאי דממעטי' מוהי' לאות יצאו שוי"ט שהן גופן אות, **(עי' בשאג"א סי' מ"א שכ' להיפוך דאם ממעטי' מוהי' לאות ליכא איסור אבל אם ממעטי' מושמרת איכא איסור עי"ש.)** ע"כ ממעטי' מקרא אפי' איסור להניחן עליו אפי' הוי עליו מעיקרו, דעכ"פ במה שמונחין עליו הוי זלזול באות שוי"ט וא"כ לכאורה כיון דשוי"ט תרוויי' מושמרת וכו' מימים ימימה ממעטי' ובשוי"ט ע"כ האיסור אפי' אם איננו חולץ. שוב הו"ל למימר דגם בלילה החיוב לחלצן, כיון דתרוויי' מחד קרא נפק"ל, ובשוי"ט ע"כ מיתסר אפי' בכה"ג דהא ע"כ ריוה"ג נמי אוהי' לאות קסמך, מיהא הרמב"ם לשיטתו דס"ל שבת ויו"ט לא ממעטי' מקרא דושמרת כלל רק מקרא דוהי' לאות, ומטעמא שכ' הכ"מ משום דמשמע לי' דבמאי דל"פ על רע"ק הלכה כרע"ק מחברו, ע"ש, א"כ מקרא דושמרת דממעטי' לילה לז"ת לא אימעטו שוי"ט כלל שפיר יש לחלק בין הנחה לחליצה, אע"ג דבשויו"י ע"כ גם החליצה מה"ת משא"כ לריוה"ג דתרוויי' מחד קרא ממעטי' ע"כ א"א לחלק כלל בין שבת ויו"ט ללילה, ומיושב שפיר קושי' הנ"ל, דע"כ ל"ק הרמב"ם דאין מחויב לחלצן מה"ת, אלא למאי דס"ל שבת ויו"ט לא ממעטו מושמרת, אבל לריוה"ג דגם שבת ויו"ט אמעטו מושמרת, וא"כ ע"כ בלילה צריך נמי לחלוץ דומיא דשבת ויו"ט, משו"ה למאי דס"ד דרבר"ה כריוה"ג ס"ל שפיר פריך הגמרא וא"ש בס"ד ודו"ק, והנה השאג"א לשיטתו ולטעמי' איהו ס"ל דהרמב"ם נמי ממעט שויו"ט מושמרת, והא דמייתא לה מקרא דוהיה היינו משום דריוה"ג נמי אהך קרא סמוך, ע"ש, וא"כ א"א לומר תי' הנ"ל, אבל באמת דברי השאג"א בזה מוקשים מאוד חדא דא"כ הו"ל להרמב"ם לומר דהמניח תפילין בשבת ויו"ט עובר בל"ת כהיכא דאמר בלילה, ותו דהרמב"ם נקיט איפכא מריוה"ג, דריוה"ג נקיט קרא דושמרת וסמוך אקרא דוהי' לאות דלא נקיט לי' ולהרמב"ם הוא להיפוך דנקיט קרא דוהי' לאות ולא הזכיר כלל דעובר נמי אקרא דושמרת, א"ו כתי' הכ"מ מסתבר, וא"כ תירוצינו לשיטת הרמב"ם הנ"ל עולה יפה יפה ודו"ק

(ב) ונ"ל בס"ד ראי' לשיטת הרמב"ם הנ"ל דאפי' למ"ד לילה לאו זמן תפילין אין צריך לחלצן מה"ת, מהא דגרסי' בפ' הקו"ר דף ל"ו ת"ר תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן כיצד הי' משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו מניחן וכשמגיע זמנן ממשמש