ערוגת הבושם על או"ח לו

נלענ"ד דהש"ס בסוכה לא לעניין איסור ב"ת קאי דהוי פשיטא לי' להגמרא דמתני' ע"כ לאו לעניין איסור ב"ת קאמר דאין מוסיפין עליהן, דא"כ מ"ש דנקט כן לעניין ד' מינים טפי משאר כל המצוות דלא הוצרך למתני דאין מוסיפין וע"כ מתניתן לעניין מוסיף גורע איתמר, דאם הוסיף עליהם לא נפק י"ח, וע"ז שפיר משני הגמרא דהו"א כיון דאר"י צריך אגד לא הוי גורע דהאי לחודי' קאי קמ"ל דאפי"ה לא לא נפק י"ח, ויש לפרש כן גם דברי התוס' בסנהדרין, דל"ק אלא לענין דאם הוסיף גורע ולא נפק י"ח, וע"ז כתב דאננו אלא מדרבנן אבל איסור ב"ת ודאי משמע דאיכא אפי' היכא דהאי לחודי' קאי כשיטת המעיו"ט וכדמוכח מראיות הנ"ל שהבאתי, אמנם שיטת הרא"ש בהל"ק משמע לכאורה בהדי' כהטו"ז, ומן התימא על המעיו"ט דפשיטא לי' דאיסור ב"ת איכא אפי' היכא דהאי לחודי' קאי ולא נחית לפרש מה שכ' הרא"ש דליכא ב"ת אלא בעושה ה' טוטפות, עיי"ש וצע"ג

(ב) ועיי' מג"א סי' ל"ד וכ"כ הרב"י בסי' תרנ"א בשם ההמ"ג דאם לקח שני לולבין עובר על ב"ת אבל אם הוסיף אין א' שאינו מארבע מינים שבלולב אז תליא אם עשאן אגודה א' עובר בב"ת, ואם לאו אמרי' האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי, ועפי"ז מיישב המג"א סתירת הסוגיות דפ' הנחנקין ודר"פ המוציא שהקשה המע"מ והטו"ז, ולהנ"ל ניחא דהתם מיירי שכ' פרשה אחרת משו"ה אמרי' דהאי לחודי' קאי ועיי' מחהש"ק ופרימ"ג שהקשו דעדיין יקשה אמאי לא משני הגמרא דמיירי שהוסיף פ"א אד' פרשיות שבתפילין ועיי' במחהש"ק שתי' עפ"י הכפ"ת בריש לוה"ג בשם תשו' הרשב"א דכה"ג אע"ג דעובר אב"ת מ"מ יצא ידי מצוה, א"כ לא הוי מוסיף גורע ולא מצי לשנוי הכי מיהא לפי מה שיתבאר לפנינו בס"ד דכל היכא דעובר בב"ת איננו יוצא י"ח המצוה א"כ ליכא למימר הכי ואני פה קרית חוצות לשאוף אויר ואין בידי לעיין בתשו' הרשב"א ובס' כפ"ת, אבל בסמוך יתבאר בס"ד מדברי הגמרא דכהי"ג אינו יי"ח מצוה כלל, וא"כ הדק"ל, אבל אחרי העיון נרלענ"ד לתרץ שפיר דהא אמרי' התם דבציצית לא משכחת לה משום דאי אמרי' קשר עליון דאורייתא גרוע ועומד הוא, ועכצ"ל אע"ג דמתחילה נעשה בהכשר ושוב מתיר הציצית ומוסיף חוט א' וקושרו מ"מ הו"ל גרוע ועומד, וה"נ בה' פרשיות ממנפ"ש אם כשכתב הפרשיות מעיקרו כתב ה' פרשיות הו"ל גרוע ועומד ומשו"ה נמי אפי' כש"כ מעיקרו רק ד' פרשיות והניחם בתוך הבתים ושוב הוסיף עליו פרשה אחת מ"מ כיון דקיימ"ל דתפילין מרובעות הלל"מ בתופרן ובאלכסונן א"כ כל כמה שלא תפרן עדיין הו"ל גרוע ועומד ואם הניח בתוך הבית ד' פרשיות ותיקנו בתפרן כראוי אע"ג כשאח"כ חזר והתיר התפירה להניח בה פרשה ה' מ"מ חשיב גרוע ועומד דכיון שהתיר התפירה נפסלו התפילין והוי ממש דומי' דציצית דלא משכחת לה משו"ה הוצרך הגמרא לאוקמי שהוסיף בית חמישי דבזה שפיר משכחת לה ודו"ק

(ג) ולענין היכא דעבד מחמת ספיקא דדינא אי אית בי' משום ב"ת צלע"ג דבסי' ל"א הביא המג"א בשם הסמ"ק דהמניח תפילין בחוה"מ איננו עובר על ב"ת כיון שעושה משום ספיקא שמא חוה"מ חייב בתפילין וקשי' לי' א"כ לעניין תפילין דר"ת ורש"י נמי שכ' הרא"ש דיכוין באותן שאינם כהלכה אינו מניחן אלא לשם רצועות וכ"פ בשו"ע שם ולמה צריך לזה הלא מניחן משום ספיקא דדינא וליכא ב"ת ונראה ליישב בס"ד דבשלמא בחוה"מ דאיסור ב"ת נמי אינו אלא מספיקא דהא אי חוה"מ זמן תפילין אין כאן ב"ת משו"ה שפיר אמרי' כל שעושה משום ספיקא שמא חייב בתפילין ל"ח לב"ת משא"כ היכא דמניח שני זוגות בב"א דבודאי איכא ב"ת בחד מנייהו בזה לא מהני מה שעושה מחמת ספיקא, דהא מצי להניחן בזה אחר זה וליכא ב"ת משו"ה צריך שיכוין דאינך אינו מניחן אלא לשם רצועות

(ד) ועיי' בטו"ז מה שהקשה על הרא"ש בהל"ק שכתב דצריך שיכוין דאותן שאינם כהלכה יהי' לשם רצועות, ושוב כתב דליכא ב"ת אלא בעושה ה' בתים והוא תמוה מאוד א"כ למה צריך שיכוין לשם רצועות ומה שתי' הטו"ז משום דלענין ב"ת דאורייתא לא מהני מה שמתכוין לשם רצועות, אינו מספיק דהא מוכח בש"ס ר"ה כ"ח דלמאי דקיימ"ל מצות צריכות כוונה לעבור בזמנו נמי בעי כוונה, וכ"מ בש"ס ר"פ המוציא עיי"ש וכש"כ דקשה טפי דודאי אי מכוין לשם רצועות לכו"ע ליכא ב"ת אפי' אי מצוות אצ"כ דזה הוי היפוך הכוונה, וכן הרגיש בפרימ"ג, וראיה שאין עליה תשובה נ"ל מהא דאיתא במנחות דף מ' וכן קיימ"ל באו"ח סי' י' דבהטיל למוטלת אם נתכוין לבטל הראשונים אין כאן ב"ת עיי"ש, א"כ הקושיי' על הרא"ש קיימת, ונראה לי בס"ד הא דצריך שיכוין לשם רצועות לאו משום ב"ת דב"ת ליכא אלא בה' בתים כמש"כ הרא"ש, מיהא בפ' הקומץ רבה אמרי' יכול יכתבם בד' עורות ויניחם בד' בתים של ד' עורות ת"ל והיה לזכרון זכרון א' אמרתי לך ולא שנים וג' זכרונות, ומבואר בש"ס ר"ה דף כ"ו עיי"ש, וכן בש"ס סוטה דכל היכא דדרשי' מקרא א' ולא ב' לאו דוקא היכא דשניהם מחוברין אלא אפי' כל או"א לחודי' קאי כמי ממעיט דהכי אמרי' בשופר א' אמר רחמנא ולא ב' וג' שופרות וכן ספר א' ולא ב' וג' ואפי' אם אין מחוברין וא"כ ה"נ הו"ל למימר שני זוגי תפילין בב"א אסור להניח משום זכרון א' אמר רחמנא ולא ב' וג' משו"ה צריך לכוין דאותן שאינם כהלכה מניחן רק לשם רצועות. כן נראה לענ"ד נכון בס"ד ובזה יתיישב נמי קושיי' הנ"ל באות ג' ודו"ק, עוד נ"ל בס"ד עפ"י מש"כ הריטב"א בר"פ המוציא תפילין, דאפי' נימא דלעבור בזמנו בעי כוונה מ"מ בב' זוגי תפילין אסור משום דמיחזי כשתי רשויות עיי"ש א"כ ניחא נמי הא דהוצרך לכוין לשם רצועות אע"ג דב"ת ליכא כ"א בה' בתים וניחא נמי קושיי' הנ"ל באות ג' ודו"ק

(ה) יש להסתפק כל היכא דעובר על ב"ת אם נימא דכיון דעבר על ב"ת לא קיים המצוה או דילמא דמ"מ המצוה מיהת נתקיימה ואין עבירת ב"ת מכבה את המצוה ונראה דיש לפשוט האי ספיקא מהא דאמרי' במנחות דף מ' הטיל למוטלת כשרה, ובעי למידק מנה דלא מיפסל משום תעשה ולא מן העשוי ואמר רבא השתא בב"ת קאי מעשה לא הוי אלמא כיון דעבר על ב"ת לא מחשבי' האי עשיי' למעשה, ומשו"ה כשקוצץ אח"כ החוטים הראשונים היינו עשייתן אלמא דעשיה שהיא בעבירה לא חשיב מעשה א"כ הה"ד דלא חשיב מעשה לעניין קיום המצוה, אלא דמהא עדיין אין ראי' כ"כ דהא להרמב"ם הוי פירוש הש"ס שם איפכא והא דקאמר רבא השתא בב"ת קאי מעשה לא הוי הוא בלשון בתמיה עיי' כל זה בהרב"י או"ח סי' יו"ד, וא"כ א"ר מהש"ס מיהא בהדיא מבואר בשו"ע סי' י' בהגה סעי' ז' דקודם שחתך הראשונות פסול בכל עניין והוא מהב"י, אלמא דלכו"ע כיון דעבר על ב"ת לא קיים המצוה, וכן בהדיא בש"ס פרק הנחנקין דקאמר בציצית לא