ערוגת הבושם על או"ח לה

מני ר"י הוא דאמר עניבה כמי קשר הוא, ופריך הגמרא הא לא"ה ענב להו והאמר ר"י א"ר קשר של תפילין הלל"מ, ומשני דענב להו כעין קשירה, משמע דוקא אליבא דר"י דעניבה נמי קשירה הוא אבל למ"ד דעניבה לאו קשירה היא איה"נ דשרי בחדשות היכא דגנב להו כמין קשירה, ואמאי נימא מדחשב קשר לעניין תפילין הו"ל נמי קשר לעניין שבת אע"כ לענין מלאכת שבת ל"ל הכי וזה ראי' שאין עליו תשובה, דאלת"ה א"כ מהא גופי' תקשי לשיטת ר"א הנ"ל, בשלמא אי אין חיוב לקשור בכל יום א"כ ע"כ הא דקאמר רחמנא וקשרתם לאו קשירה ממש אלא היינו הידוק כמש"כ התוס' במס' מנחות א"כ ליכא למימר מדחשיב קשר לענין תפילין חשיב נמי לעניין שבת, דהא בתפילין לא בעי' שיקשור כלל, אלא לשיטת ר"א דבעי' בתפילין קשירה דוקא א"כ קשיא, אע"כ דלעניין מלאכה ל"ש לומר כן ודו"ק היטב: **(עי' לעיל סי' ה' ס"ק ב'

)** ובעיקר שיטת ר"א הנ"ל תמוה לי כיון דלדידי' מצות תפילין הוא דוקא בקשירה, א"כ כל כמה דלא קשר להו לא מקיים מצוות תפילין והאיך מצאנו יו"ר בשמעתא דר"פ המוציא תפילין דאמרי' למ"ד שבת זמן תפילין זוג א' אין טפי לא משום איסור ב"ת כיון דהתם מיירא בישנות מאי איסור ב"ת איכא הא אינו מקיים המצוה כלל, בשלמא זוג א' י"ל דהוי תכשיט אפי' אינו מקיים המצוה דקשירה אבל שנים אמאי לא, הא ל"ש ב"ת אלא כשמקיים המצוה ומוסיף עלי', והוא לכאורה תמיה נשגבה, תו קשיא לי משמעתא דסנהדרין דף פ"ח לגבי זקן ממרא דאר"א אנו אין לנו אלא תפילין וכו', דפרי' אי מייתא נמי ביתא אחרינא לימא האי לחודי' קאי, ומשני משום דבית החיצון א"ר את האויר, והשתא לשיטת ר"א ממנפ"ש אי מוסיף הבית החמישי קודם קשירה הרי גרוע ועומד הוא, ואם מוסיף הבית אחר שכבר קשר א"כ ל"ש לומר דמוסיף גורע דהא המצוה אינו אלא בשעת קשירה, וצע"ג, ומתוך כך נ"ל ברור בס"ד, דודאי גם לשיטת ר"א מקיים מצות תפילין אפי' אם אינו עושה קשר בכ"י דתרי קראי כתיבי כתיב וקשרתם לאות וכו' וכתיב נמי והיו לאות על ידך והך קרא דוהיו לאות מתקיים שפיר אפי' בלא קשירה דמה שהם מונחים עליו הא נמי מצוה הוא אלא דס"ל לר"א דוקשרתם היא מצוה נוספת והוא נמי ענף מן המצוה לעשות קשר בכ"י, אבל ודאי מאן דלא עבד קשר נהי דלא קיים מצות וקשרתם מ"מ מקיים מיהת מצוות והיו לאות על ידך, תה כראה ברור, וכ"מ מלשון התוס' שכ' בשם ר"א שצריך לקשור תפילין בכ"י ול"ב שאינו יי"ח בלא קשירה, וניחא בזה מה שיש לתמוה לשיטת ר"א מהא דאמרי' ת"ח צריך שילמוד כתב שחיטה ומילה וי"א אף קשר של תפילין, ולשיטתו מאי ארי' ת"ח אפי' ע"ה נמי הא בעי' שיקיים מצות תפילין ולהנ"ל ניחא קצת, ועפי"ז יתיישבו נמי קושיות התוס' לשיטת ר"א מהאי דעירובין הנ"ל, וכ"כ הקושי' ממקואות דכיון שאננו קשר של קיימא אמאי אננו חוצץ, ולהנ"ל ניחא בס"ד, דשפיר הוי קשר של קיימא, כיון דמאן דלא מצי לעשות קשר מקיים בי' המצוה בלי עשיית קשר ודו"ק היטב בכל זה

סימן י"א

בענין לאו דבל

תוסיף

(א) אמרי' בש"ס סנהדרין דף פ"ח ע"ב אר"א אר"א א"ח אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס ויש בו כדי להוסיף והמוסיף גורע, ואין לנו אלא תפילין, ופשטי' דסוגיא דלעניין זקן ממרא איתמר אבל ב"ת איכא אפי' בעניין דלא הוי מוסיף גורע, וכן מוכח מסוגי' דר"פ המוציא תפילין עיי"ש. וכבר הקשה המעדני יו"ט שם סתירת הסוגיות והעלה כנ"ל, אבל הטו"ז באו"ח סי' ל"ד כתב דאין סברא לחלק כלל בין זקן ממרא לאיסור ב"ת דעלמא, ומתוך כך העלה דאיה"נ דלעולם ליכא בל תוסיף אלא היכא דהוי מוסיף גורע כגון בחמש טוטפות שבתפילין דע"י תוספתו נפסלו התפילין, ולא בע"א כלל, והא דאמרי' בעירובין דבמניח ב' זוגי תפילין קעבר על ב"ת היינו מדרבנן עיי"ש ונסתעיי' לזה מהתוס' סנהדרין שם, וממש"כ הרא"ש בהלכות קטנות עיי"ש, ולא זכיתי להבין לפי שיטתם איך מצאנו ידנו ורגלנו במשנה מפורשת בפ' דזבחים הנתנין במתנה אחת שנתערבו במתן ד' ר"א אומר ינתנו במתן ד' ר"י אומר במתן א' א"ל ר"י הרי עובר על ב"ת וכו' עיי"ש, והתם מאי מוסיף גורע שייך דבמה שמוסיף ליתן מתן ד' אכנו גורע מתן אי, וכיו"ב קשיא מהא דתניא ומייתא לה בר"ה דף כ"ח מניין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי ת"ל לא תוסיפו והתם נמי לא הוי מוסיף גורע, וכן הא דאמרי' אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה תמוה לשיטת הטו"ז הנ"ל, מיהא התם י"ל דילקה מכת מרדות קאמר וכצ"ל ע"כ לשיטת הרמב"ם דס"ל אין לוקין על לאו דל"ת, אבל אינך קשיין, וצלע"ג, מיהא דעת הרא"ש בה"ק, שכתב דליכא בית אלא בעושה ה' פרשיות בתפילין ע"ש משמע בהדי' דכהטו"ז ס"ל, וראיתי בס' ישוע"י או"ח סי' ל"ד שהקשה על הטו"ז ושיטת הרא"ש הנ"ל דמש"ס סנהדרין בשמעתא הנ"ל מוכח בהדי' דלאו דב"ת איתא בכל עניין אפי' היכא דלא הוי מוסיף גורע, דהא אמרי' בש"ס אנו אין לנו אלא תפילין וקאמר היכא דמי אי דעבד ה' בתים גרוע ועומד הוא, אי דאנח ד' בתים ואייתא אחרינא ואנח גבי האי האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי ומשני משום דאין בה"ח רואה את האויר וקשה מה בכך דהתפילין פסולין משום דאין ביה"ח רואה את האויר מ"מ כיון דליכא איסור ב"ת משום דהאי לחודי' קאי אין בזה חיובא דזק"מ דא"ח רק היכא דאיכא איסור ב"ת עיי"ש שטרח ליישב בדרך פלפול, ואננו מכוון להמעיין עיי"ש, אבל הקושי' חמורה, **(י"ל בכונת הש"ס דכיון דאין בית החיצון רואה את האויר א"כ ע"כ הי' כונתו שיהי' בית החמישי אחד עם הד' בתים כדי שיהי' ביה"ח רואה את האויר.)** ואחרי העיון נראה לענ"ד דלק"מ דבאמת אינו מבואר בגמרא דבז"מ בעינן דוקא שיהא עובר על לאו דב"ת, והא דקאמר שיש בה כדי להוסיף לאו דוקא לעבור על איסור ב"ת קאמר, ועיי' לשון הראב"ד בספ"ד מה' ממרים שכתב שר"א אמר השמועה ור"א תלמידו הוא דקאמר אין לנו אלא תפילין כלומר שלשון זה לא נמצא אלא בתפילין, וכו' עיי"ש, אבל עכ"פ אין הכרח דבעי' שיהא עובר אלאו דב"ת, מיהא מלשון רש"י שם בריש שמעתא מוכח דס"ל דיש בה כדי להוסיף משום לאו דב"ת קאמר עיי"ש, ולדבריו ודאי קשי' כנ"ל ומוכח דס"ל לרש"י דלא כטו"ז, מיהא נראה ליישב בס"ד די"ל כהאי דאמרי' גבי סוכה מגו דהוי דופן. לענין סוכה מהני כמי למהוי דופן לעניין שבת ה"כ נהי דבס"ד הוי ס"ל למקשן האי לחודי' קאי וכו', מ"מ למאי דמשני דבעי' בית החיצון רואה את האויר ומהני חיבורו לפסול את התפילין שוב לא אמרי' דהאי לחודי' קאי, דמגו דמהני חיבורו לזה מהני נמי לעניין לעבור על בל תוסיף, וא"ש בס"ד

והנה בהא דתנן בפ' לוה"ג ארבע מינים שבלולב כשם שאין פוחתין מהם כך אין מוסיפין עליהן ואמרי' בגמרא פשיטא ומשני מ"ד הואיל ואמר ר"י לולב צריך אגד האי לחודא קאי וכו' קמ"ל, משמע בהדי' דאי הוי אמרי' האי לחודא קאי ליכא ב"ת, וכבר הקשו כן בתוס' ותי' דב"ת מדרבנן והיינו כשיטת הטו"ז הנ"ל, מיהא לולי דב"ק הי'