ערוגת הבושם על או"ח לד

לומר משום דלא קיימ"ל כמ"ד מקום יש בראש להניח שתי תפילין, וא"כ מאי הועילו המדקדקים שמניחים ב' זוגות תפילין – וזה צע"ג, ונראה לי דמכאן ראיי' דלמאי דקיימ"ל כרע"ק דיליף שבת לאו זמן תפילין מוהי' לאות על ידך יצאו שבתות וי"ט שהן גופן אות לא ממעטינן אלא לפטור שבת ויו"ט מהנחת תפילין אבל איסורא ליכא, וא"כ כיון דעכ"פ איסורא ליכא והו"ל כמו מצוה של רשות כמו למ"ד נשים סומכות רשות דעכ"פ איכא מצוה בכל מצות עשה שהזמן גרמא, וא"כ שפיר איכא למימר לעולם קיימ"ל מקום יש בראש להניח שתי תפילין, והתם היי"ט דתוג"א אין טפי לא משום בל תוסיף כיון דאיסורא ליכא הו"ל כמו לעבור בזמנו דלא בעי כוונה, ודו"ק היטב ויתבאר עוד בס"ד בסוגיא דשבת לאו זמן תפילין ודו"ק

(יא) גרסי' ב"פ הקומץ רבה, ארבע פרשיות שבתפילין מעכבין זא"ז ואפי' כתב א' מעכבן, ובגמרא שם דף ל"ד פשיטא אר"י א"ר לא נצרכה אלא לקוצה של יו"ד והא כמי פשיטא אלא לכאידך דר"י א"ר כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה, והנה הרמב"ם בפ"א מה' תפילין ה"א כ' ארבע פרשיות אלו וכו' ונקראין תפילין ומניחין אותן על הראש וקושרין אותן על היד ואפי' קיצו של אות אחת מארבע פרשיות אלו מעכב את כולן מה"ת עד שיהי' נכתבות שלמות כתיקונן עכ"ל, ויש לתמוה בזה על רבנו דהא בגמרא אמרי' בזה דהוא פשיטא. ולא הוצרך לאשמעינן במתניתן וא"כ קושי' זו תסוב על רבינו למה הוצרך לאשמעי' דאפי' קוצו של אות א' מעכב את כולן מה"ת, ופלא שלא הרגישו בזה נושאי כליו, ודוחק לומר משום דמתניתן קתני לה בתרי בבא דמתחילה קאמר ארבע פרשיות מעכבין זא"ז, א"כ לא הוי צריך למתני תו דאפי' כתב א' מעכבן אבל הרמב"ם דנקט לה כולי כחדא שפיר מצי לאשמעי' דעכ"פ איס"ד דאית בי' שום רבותא לא הו"מ למקשי פשיטא וצע"ג, ואפשר לומר כיון דהרמב"ם מנה כמה דברים בסת"ם שהם למצוה ולא לעיכוב שפיר הוצרך לאשמעי' דאפי' קוצו של אות א' מעכב, דלא תימא דאינו אלא למצוה משא"כ במשנה דלא איכפל תנא לאשמעי' מידי בפרטי הלכות כתיבה וע"כ דסמוך על צורת האותיות כפי המסורות בע"פ, לא הוי צריך לאשמעי' דקוצו של אות א' מעכב, תדע דאל"כ תיקשי על ר"י א"ר דהוא מארי דהאי מימרא דאפי' קוצו של י"ד מעכב ותיקשי עלי' קושי' הגמרא פשיטא ועכצ"ל דלא שייך להקשות כן אלא על המשנה, ובזה א"ש דברי הרמב"ם ודו"ק

(יב) וקוצו של יו"ד דאמרי' בגמרא דמעכב לפירש"י היינו קוצו של ימין, דאלו של שמאל רגל מקרי, ועיי"ש בדף כ"ט שהקשו לפירש"י דהא פשיטא דאין זה אות, ובתשו' פמ"א ח"א סי' ס"ו נתקשה בהבנת קושייתם בזה דהא היינו קושי' הגמרא נמי פשיטא ופירש הוא ז"ל בכוונתם מדקאמר לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד מכלל דעכ"פ יו"ד מקרי אפי' בלא קולו ואלו בלא רגל ימין אין עליה שום שם יו"ד כלל, מש"ה פירשו דקוצו של שמאל קאמר, והשתא שפיר קאמר לא נצרכה דבלא זה נמי מקרי יו"ד, וצ"ל דמ"מ פריך שפיר פשיטא כיון דהתנא לא פירש לן צורת האותיות וע"כ דסמוך על המסורות א"כ כיון דקוצו השמאלי נמי שייך להאות לא הוצרך לאשמעי' דמעכב, והנה י"ל דרש"י נמי עודה דבעי' גם קוץ שמאלי וכ"כ מרן הרב"י בסי' ל"ב עיי"ש, והא דלא משני הגמרא דקאי על קוץ שמאלי, י"ל דלא הו"ל לתנא למסתם כולי האי כיון דלא אתפרש בשום דוכתא בהדיא דבעי' קוץ שמאלי ומ"מ נפק"מ בין פירש"י ותוס', הא דכ' המג"א בסי' ל"ב דאם חסר קוצו הימיני א"א לתקנו דהוי שלא כסדרן, אבל אם חסר עוקץ השמאלי שפיר מצי לתקנו כיון דהוי עלי' שם אות בלא זה, עיי"ש, ונ"ל בס"ד ראיה ברורה מלשון המשנה דקתני ארבע פרשיות שבתפילין מעכבין זא"ז ואפי' כתב א' מעכבן, והנה בס"ד דקאי אקוצו של יו"ד וכיילי התנא בחדא מחתא בהדי ארבע פרשיות שבתפילין והתם ודאי אית לי' תקנתא אם חוזר ומתקנו, והיינו דקתני מעכב ולא קתני פסול, והנה בזה יש נפק"מ בין פירש"י ותוס', דלפירש"י כיון דע"כ צ"ל דיו"ד מקרי אפי' בלא רגל ימין וכדמשמע פשטא דש"ס בסנהדרין דף צ"ה ונער יכתבם שהובא בתוס' כדדייק הפמ"א מלשון קוצו של יו"ד, א"כ אפי' בחסר רגל ימין מהני תקנתא ולא הוי שלא כסדרן אבל להתוס' לא מקרי יו"ד כלל בלא רגל ימין, וא"כ אסור לתקנו משום שלא כסדרן, ועפי"ז יתפרש שפיר טפי קושיי' התוס' הנ"ל שנתקשה בה מו"ז בתשו' פמ"א הנ"ל, דעל פירושו יקשה דהא י"ל קיצו של יו"ד היינו מה דעכשיו הוא יו"ד אבל לעולם בלא רגל ימין לא הוי יו"ד כלל ולא מקשו מידי אבל למאי דפרישית א"ש טפי דכיון דקתני מתניתין ואפי' כתב א' מעכבן משמע דאית לי' תקנתא דהא קתני לה בחד בבא בהדי ארבע פרשיות וכיון דבלא רגל ימיני פשיטא דאין עליו שם אות כלל א"כ ל"ל דאית לי' תקנתא ולא הו"ל למיתני בהאי לישנא אלא פסולה הול"ל כנ"ל נכון בס"ד

ובעיקר קושי' הפמ"א נ"ל פשוט דקושייתם על ר"י א"ר, דלא הוצרך לאשמעי', ונהי דהגמרא פריך פשיטא מ"מ על ר"י א"ר לא תסוב קושיי' הגמרא כלל כדפרישית לעיל אות א' עיין שם, ולפירש"י דקאי על רגל ימיני תיקשי על ר"י א"ר לקושטא דמילתא לא היה צריך לאשמעי' האי מימרא כלל, ח"כ ברור בכוונתם. ובעיקר הדין, הנה ראיי' התוס' מדאמרי' בגמרא מפני מה ראשו של יו"ד כפוף, וזה קאי על עוקץ שמאלי ומצאתי בהגמ"יי פ"א מה"ת שכ' די"ל יו"ד כפוף היינו רגל ימיני דאלו שמאלי קרי לי' נקודה למטה ע"ש, ועכ"פ צריך לדקדק הרבה אחרי סופרי זמנינו שאינם זהירין לעשות אפי' נקודה שמאלי ויש בזה פסול דאורייתא אליבא דכ"ע

(יג) התוס' הביאו שיטת רבינו אלי' דחייב לקשור תפילין בכל יום והתוס' הקשו עליו מש"ס עירובין ר"פ המוציא בד"א בישנות אבל בחדשות לא, ומפרש חדשות, היינו שאינם מקושרין, ומשום דא"א לעשות קשר בשבת ולשיטת ר"א, הרי אינו קשר של קיימא, כיון דעשוי לקשור ולהתיר בכ"י, וראיתי בס' ישוע"י שכ' לתרץ כי היכא דאמרי' בפ"ק דסוכה מדהוי דופן לעניין סוכה ה"כ חשיב דופן לעניין שבת ע"ש, א"כ ה"כ י"ל כי היכא דחשיב קשירה לעניין תפילין ה"כ לעניין שבת ע"ש, ולענ"ד כראה דלעניין קשר של קיימא לא שייך לומר כן, דנהי נמי דחשיב קשר מ"מ כיון דבשבת בעינן קשר של קיימא אין ראיי' מדחשיב קשר לעניין תפילין דנהוי נמי קשר לעניין שבת בשלמא גבי סוכה שפיר אמרי' כיון דע"כ שם דופן עליו לעניין סוכה, אלמא דמחשבת לי' דופן הה"נ לעניין שבת הו"ל דופן. משא"כ הכא נהי נמי דלעניין תפילין חשיב לי' קשר, אכתי אין הכרח דנהוי נמי קשר לעניין שבת כיון דבתפילין לא בעינן קשר של קיימא ולעניין שבת קשר ש"ק בעי' **(הנה טעמא דבעי' קשר של קיימא לענין שבת הוא משום דבעי' מלאכת מחשבת וא"כ שפיר מובן סברת הישויע"ק דכיון דחשיב קשר לענין תפלין שפיר הו"ל קשר חשוב שוב התבוננתי דמוכח בש"ס ובמתני' דאפי' הוא חשוב מ"מ בעי' של קיימא וכן מוכח ממאי דפריך בשבת דף ע"ד ההוא קושר ע"מ להתיר הוא עיי"ש וא"ב שפיר קאמר אאמו"ר ודו"ק ועי' בקי' דסברת הישיע"ק מוזכר בירושלמי דכיון דחונים עפ"י הדיבור הו"ל כלעולם.)** וחילוק זה ע"כ מוכרח מהש"ס שם, דהא ר"ח משני התם זאת אומרת עניבה פסולה בתפילין, ואביי משני הא