ערוגת הבושם על או"ח לב

והיו לטוטפות, דהוי' שבטוטפות יהיו בין עיניך כמש"כ המרדכי והיו"ד בשל ראש, אבל בשל יד אוקמי' אסברא דבעי כסדרן, ומ"מ אי לא עבד כסדרן נמי לא מעכב דהא עכ"פ חזינן דלא קפיד רחמנא אכסדרן לענין הנחתן מ"ד בשל ראש, משו"ה אמרי' בתפש"י דבכ"ע כשר וא"כ לק"מ מברייתא הנ"ל כנלענ"ד בדעת הסמ"ק בס"ד

והנה בפסקי תוס' ובמרדכי ובהגמיי' הביא שמצאו תפילין שהיו גנוזים. בקבר יחזקאל הנביא שהיו מסודרים כשיטת רש"י והפרישה כתב דאין ראי' משם אימור אדרבא משום שהיו שלא כהילכתא גנזום והב"ח הקשה ע"ז אי מהיי"ט עדיין הו"ל לסדרן כהילכתן א"ו לאו משום פסול נגנזו ועיי' פרימ"ג דלפי מה שכתב המג"א והיה א"ש שיש לסיים בסוף שיטה, וזה בתפילין דרש"י שהוא סוף הפרשיות אבל בתפילין דר"ת אדרבה אסור לסיים בסוף שיטה דא"כ פ' שמע שלאחריה אין עליה תורת פרשה כלל, ועיי' מזה גם במחהש"ק שם א"כ י"ל שפיר שהיו כתובים כשיטת רש"י ולא הוי מצי להחליפן לסדרן כר"ת דבתפילין דר"ת והי' א"ש צריך לסיימו באמצע שיטה בע"ש מיהא לפימש"כ הפוסקים בשם הסמ"ק דקפידא דפתוחות וסתומות אינו אלא בתפילין ש"י דנכתבו כולן על קלף א' אבל בתפילין של ראש שהפרשיות נכתבין על ד' קלפין אין להקפיד בפתוחות וסתומות, א"כ לא יתכן זה כלל, ואי משום תפילין של יד התם בלא"ה דברי הדרישה נכונים דהתם אין תקנתא להחליפן כיון דכתובים על קלף א', וע"כ קושיי' הב"ח היא מתפש"ר ושפיר הביאו ראי' מתפילין שהיו גנוזים בקבר יחזקאל הנביא, ודו"ק, ובעיקר מש"כ המג"א לסיים והי' א"ש בסוף שיטה עיי"ש מצאתי בשו"ת מנחם עזרי' בסי' קי"ז דהוא הנהיג את הסופרים לסיים גם בתפילין של רש"י באמצע שיטה דילמא אתי לאחלופי לעשות כן גם בתפילין דר"ת דשם מפסל בסוף שיטה משום פ' שמע שלאחרי' עיי"ש וצ"ע על המג"א שלא הביא זה

(ג) קיימ"ל שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני, והנה מבואר בפוסקים דצריך לעשות השי"ן מקמטי העור, וצריך שתהי' בולטת מיהא כתב בפסקי הרא"ש דאם כתבם בדיו על הבית לבן אין בידנו לפוסלן, וכן הביא המג"א בשם ב"ש, וצע"ג מש"ס פ' ב"מ לא הוכשרו למלאכת שמים. אלא עור בהמה טהורה בלבד ואמרי' למאי הילכתא לתפילין, תפילין בהדיא כתיבי בה למען תהי' תורת ה' בפיך מן המותר בפיך, אלא לעורן והאמר אביי שי"ן של תפלין הללמ"מ, ופירש"י וכיון שהאות של השם נכתב בקמטין שלו מותר בפיך בעי' ומקרא נפיק, והשתא איס"ד דשי"ן כשרה אפי' נכתבה בדיו לא פריך מידי וצע"ג, **(בעניי לא הבנתי הקו' דהא הוא דומה ממש להפרשיות דאע"ג דנכתב בדיו מ"מ הקלף צריך להיות מבהמה טהורה וה"ג אע"ג דהשי"ן נכתב בדיו מ"מ צריך להיות מן המותר בפיך.)** ועיי' במג"א שם ס"ק כ"ז לעניין אי כשר השי"ן בדפוס וצלע"ג א"נ חק ירכות לאו כתיב' מקראי אטו בשי"ן של תפילין כתיב' כתיב בי', הא הלל"מ אינו אלא שיהי' עליו שי"ן מבחוץ מ"מ תדע דהא לפירש"י גם ה"ד שבקשר של ראש והיו"ד של קשר של יד הם מהשם עצמו, ומשמע נמי דהוא הלל"מ כן וכ"מ בהדיא בפירש"י פ' ב"מ שם עיי"ש ודו"ק, והלא קשירה בודאי לא כתיבה מקרי, וע"כ דהלל"מ לא הוי אלא שיהי' נעשה שי"ן דל"ת יו"ד מ"מ אבל ל"ד ע"י כתיבה ואפי' התוס' דפליגי על רש"י מ"מ לאו מחמת ה"ט הוא דפליגי וצע"ג

והנה בטעמא דצריך שי"ן של ג' ראשין מימין ובשל שמאל של ד' ראשין הביא המג"א בשם הנקדן שיהי' בכתיבה שוקעת כמו בלוחות ולכן צריך שלא יגעו היודי"ן למטה בשי"ן, והמג"א פליג וס"ל דגם בשי"ן של ד' ראשין צריך שיהי' היודי"ן מגיעין למטה ע"ש, ונראה לי דעפ"י דברי הנקדן יש ליישב שיטת הסמ"ג והי"מ שהביא הרא"ש דהא דאמרי' בגמרא צריך שיגיע החריץ למקום התפר אחריץ השי"ן קאי, והקשה המרדכי היכא קרי לי' חריץ הא השי"ן צריך שתהי' בולטת, ולהנ"ל ניחא דקאי אשי"ן של ד' ראשין דבהאי שי"ן עיקר השי"ן הוא העומק שבין הבליטות דרך שהי' בכתב שבלוחות, ושפיר קרי לי' חריץ ודו"ק

(ד) תפילין מרובעות הלכה למשה מסני, וכתבי התוס' בפ' הק"ר וקצת הי' נראה דלא בעי' מרובעות אלא בתופרן ובאלכסונן כונו שמפרש ר"פ, מיהא להלכה קיימ"ל בשו"ע דבעי' לרבע מקום מושבן וגם הבתים, וקצ"ע מש"ס פ' הנחנקין בשמעתא דזקן ממרא דאמרי' היכא דמוסיף בית חמשה מפסל משום דאין בית חיצון רואה את האויר, ואמאי ל"ק דמפסל משום דא"כ נתקלקל הריבוע ואפשר כיון דאיכא למימר האי לחודא קאי לא נגרע רביע הבתים מחמת כן, משא"כ מחמת דאין בית החיצון רואה את האויר מפסל שפיר אפי' אי האי לחודי' קאי

(ה) כתבו התוס' במנחות דף ל"ה ד"ה שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני וז"ל בשל ראש איירי והנותנה אם אין דינו להיות פוסלת דנמצא דאין בית רואה את האויר דלא דמי לטולה תפילה של ראש ועושה אותה של יד, וכל דיבור התוס' הנ"ל הוא כספר החתום. ועי' מהרש"א שכתב דלכאורה טעות קחזינא הכא. וההגה בזה אינה מבוררת לי ע"ש, ולענ"ד כראה בס"ד לפרש דבריהם כדת של תורה אין אונס, דהנה השי"ן כשרה אפי' אם כתובה בדיו אם הבתים הם של קלף לבן באופן דהאות ניכר בכתיבה ע"י דיו, וכן מבואר ברא"ש עיי"ש, ויש לחקור היכא דעבד שי"ן מקלף ומדביקה על הבית למ"ד דדיבוק משוי לי' לעור א', מהו שיהי' מהני, וראיתי שבס' ישוע"י סי' ש"ב ס"ק כ"ח נסתפק בזה, והעלה דהתפילין פסולין, והוי עובדא בסופר א' שעשה כן והעבירו אותו מאומנתו עיי"ש, ונראה לי בס"ד דהן הן דברי התוס' הנ"ל, וזה כוונתם במש"כ והנותנו כלומר אם אינו עושה השי"ן מקמטי העור בעצמו אלא שנותנו שם אם אין דינו להיות שצריך להיות דוקא באופן הזה אז פוסלת אם הוא עד"ז, דאין בית רואה את האויר, וכתב דלא דמי לטולה תפילה של ראש ועושה אותה של יד, וטעמייהו דס"ל דלא מפסל משום שאינו רואה את האויר אלא בשל ראש ולא בשל יד, כמש"כ בדיבור שלפ"ז עיי"ש כן נ"ל בס"ד ברור בכוונתם, ולפ"ד למדנו מזה דהעושה שי"ן עד"ז מפסל וכמו שהעלה בס' הנ"ל להלכה

(ו) גרסי' בגמרא ת"ר לטטפת לטטפת לטוטפות הרי כאן ד' דברי ר"ש רע"ק אומר א"צ ט"ט בכתפי שתים פת באפריקי שתים, ופירש"י בד"ה לטטפת וכו' מכאן שכותב ד' פרשיות בד' בתים, ומדקדקים האי כתיבה מאי עבידתי' הכא דהא הכא לא מיירי אלא מעשיות הבתים ולא מכתיבת הפרשיות, וכן בסנהדרין דף ד' לא זכר כלל הפרשיות רק הבתים ע"ש בפירש"י וכבר עמד בדקדוק זה בס' טה"ק, ונלענ"ד בס"ד עפ"י מה שהקשו בתוס' למאן דיליף מטט בכתפי פת באפריקי הו"ל למימר דבעי' י"ב בתים כי היכא דלמ"ד דיליף מלטטפת לטטפת