ערוגת הבושם על או"ח לא

שיהי' כתובין כסדרן, א"כ כש"כ דהו"ל למימר דבעי' שיהי' מונחין כסדרן בתוך הבתים דהא הך והיו כפשוטו קאי טפי אהנחתן, ממה דקאי אכתיבתן, דהא כתיבה בתפילין לא כתיבא אלא מהקישא דמזוזה נפק"ל, והנה לפי מש"כ הטו"ז ביור"ד סי' רפ"ח דלא קפדינן אכסדרן אלא בחדא פרשה שלא להקדים אות המאוחר, אבל להקדים פרשה לפרשה לא איכפת לן והוכיח דס"ל כן להתוס' במנחות דף ל"ד ד"ה להשלים עיי"ש, א"כ לק"מ אבל באמת אנן קיימ"ל להלכה דגם בקדימת פרשה לפרשה מקרי שלא כסדרן וא"כ צ"ע מ"ט לא נימא כן גם לעניין סידור הפרשיות

ונראה ליישב בס"ד עפ"י מה שכתב המרדכי פ' הק"ר אליבא דר"ת הא דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך, ה"ק והיו שהוא בטוטפות כלומר ב' פרשיות של והיו יהיו בין עיניך כלומר במכוון לבין עיניך, באמצע ממש, משא"כ אם יניח והי' א"ש מבחוץ הו"ל והי' כ"י ושמע מכוון באמצע בין עיניך, ולפי"ז לק"מ קושי' הנ"ל אדרבא מקרא הנ"ל מוכרחי' דלא בעי' מונחין כסדרן, ובמש"כ ארווח לן בס"ד להסביר דעת הסמ"ק והובא בב"ח דאחר שכ' דעת הגאונים ור"ת שהשינ"ן מבחוץ והויות באמצע כ' ומ"מ בתפילין של יד לא נחלקו, וצריך להבין טעמו, דאין לומר משום דבשל יד ל"ש טעמא דיהי' שיני"ן של קדש ושמע כנגד השיני"ן שמבחוץ דהא אין זה טעם סידורן, אלא השתא דידעינן סדורן בבתים באופן זה, אתכחו בי' סימנא הנ"ל, אבל טעמא לאו משום הכי הוא, ותו דעכ"פ הויות באמצע הול"ל בתפילין של יד כמו בשל ראש, ולמש"כ א"ש בס"ד, דלעולם הו"ל למימר דבעי' כסדרן כדדרשי' והיו בהווייתן. מיהא בת"פ של ראש דגלי רחמנא והי' לטוטפות דהוויות שבטוטפות יהיו בין עיניך הרי כתב רחמנא דהקפידה היא שיהא מונחין באופן זה, משא"כ בתפילין של יד דלא גלי קרא הדרן לסברא קמייתא דבעי' כסדרן כמו בסדר כתיבתן וא"ש בס"ד, ועיי' לקמן מש"כ עוד בס"ד ליישב שיטת הסמ"ק הנ"ל ממה דמקשה עליו מהש"ס, אלא דהא קשי' לי לשיטת ר"ת הנ"ל מהא דאמרי' בגמ' אר"ח א"ר החליף פרשיותיה פסולות, ואמר אביי ל"ש אלא גווייתא לברייתא וברייתא לגווייתא אבל ברייתא לברייתא וגוייתא לגוייתא כשרות, ורבא פריך לי' מ"ש גוייתא לברייתא משום דהך דבעי למיחזי אוירא לא קחזיא וכו' גוייתא לגוייתא ובריית' לבריי' נמי הך דבעי למיחזי אוירא דימינא חזי אוירא דשמאלי אלא ל"ש, ולשיטת ר"ת מאי מקשי הא ע"כ צ"ל לר"ת היי"ט דלא קפדינן אכסדרן בהנחתן משום דמשמע לן קרא והי' לטוטפות כנ"ל כמש"כ בשם מרדכי, ולפי"ז י"ל בשלמא א' מחליף ברייתא לברייתא וגוייתא לגוייתא אכתי הו"ל הויות באמצע וגם השיני"ן מבחוץ כנגד השיני"ן משו"ה שפיר קאמר אביי דלא קפדינן אבל ברייתא לגוייתא איה"נ דאין הקפידא משום דלא חזיא אוירא אלא משום דאין הויות באמצע וא"ל דבלא"ה קבלה למשה מסני דבעי' שיהי' הפרשה החיצונה רואה את האויר כדאיתא בפ' הנחנקין, אלא דלשון הגמרא עדיין צ"ע דמשמע דעיקר יסוד הקושי' הוא דמ"ש זה מזה ולשיטת ר"ת שני ושני. וצע"ג

וראיתי מקשים לשיטת ר"ת מהא דאמרי' במנחות דף ל"ב לימא. מסייע כי' לר"נ דעשאן סתומות לפרשיות המזוזה כשרה, דתניא ס"ת ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה הא מורידין עושין, אע"ג דבתורה סתומית, ודחי דילמא להשלים, והנה בס"ד דהוי סבור המקשן דמזוזה שלמה קאמר א"כ ע"כ הקושי' היא מתפילין ש"י, דאי מס"ת. לק"מ כיון דאין סמוכות בתורה א"כ ע"כ הכוונה שמשלים באותו גליון לכתוב פרשה אחרת, דהא בעי' שתי פרשיות בקלף א' לשיטת הרמב"ם וא"כ שפיר יכול לעשותה פתוחה, ועכצ"ל דהקושיי' היא מתפילין של יד והי' המקשה מפרש שנוטל ב' פרשיות של תפילין למזוזה, ולשיטת ר"ת היכא משכחת לה כיון דלדידי' והי' א"ש קודם לשמע, והנה לדעת הראב"ד ניחא דס"ל דשמע והי' אם שמוע לשמאל המניח א"כ קדמה שמע לוהי' אם שמוע אבל למאן דס"ל לימין המניח א"כ לעולם קדמה והי' א"ש לשמע, ועיי' מזה בס' מעייה"ח ובס' מגן גבורים על האו"ח שהקשו קושיי' זו והנה לקושטא דמילתא לק"מ דמידי הוא טעמא אלא לשיטת הרמב"ם דאם דבק ב' פרשיות ועשאן קלף א' פסולה, הא הרמב"ם באמת ס"ל כשיטת רש"י ולר"ת י"ל דס"ל כשרה בדבקן יחד וא"כ שפיר משכחת לה בתפילין של ראש ובב' פרשיות שמס"ת ושפיר מקשה הגמ' ומשני להשלים וכדפירש"י כגון שחסר שורה א' ובא לדבקה, א"נ כאידך פי' שכ' התוס' ע"ש ודו"ק

ועיי' במרדכי פ' הק"ר שהקשה לשיטת רש"י מה דפריך הגמרא מ"ש גוייתא לברייתא דלא משום דהך דבעי למיחזי אוירא לא חזיא גוייתא לגוייתא נמי וכו' עד איס"ד דבעי' כסדרן שהם בתורה עדיפא מני' הו"ל לאקשוי מ"ש גוייתא לברייתא דלא לפי שאינן כסדרן גוייתא לגוייתא כמי לא הוי כסדרן, ונראה לי בס"ד לתרץ משום דלכאורה הו"מ לפרושי מילתא דאביי דאמר גוייתא לגוייתא וברייתא לברייתא דלא היינו דהחליף את כולם יחדיו, ובאופן זה באמת הם מוכחין כסדרן אלא שהם מימין המניח ולא מימין הקורא, וא"כ לק"מ משלא כסדרן דהא באמת השתא נמי כסדרן נינהו, אבל מאויר ימין לשמאל שפיר מקשה דקושי' זו כוללת אפי' אם נפרש מילתא דאביי כהנ"ל והא דבאמת לא מפרש לי' למילתא דאביי הכי ונימא דבאמת טעמא דאביי לאו משום דא"ר את אויר אלא משום שלא כסדרן וכהנ"ל שפיר הוי כסדרן אלא שהוא משמאל, קושיי' זו נתקשה בה בס' ישוע"י עיי"ש, ויש לדחותה כפשוטו דמשמע דומי' דרישא דאמר ל"ש אלא גוייתא לברייתא וכו' דמיירי אפי' בחדא מניי' הה"נ סיפא גוייתא לגוייתא וברייתא לברייתא נמי מילי מילי קאמר אבל מ"מ קושיי' המרדכי הנ"ל מתיישבת דרבא עדיף לי' לאקשוי קושייתו ממה שא"ר את האויר, ממה שיקשה משלא כסדרן משום דהשתא כולל הקושי' אפי' אם החליף כולם יחדיו ודו"ק היטב

(ב) הסמ"ק אחר שהביא שיטות הר"ת והגאונים כתב דל"פ אלא בתפש"ר, אבל בתפש"י מודים, ועיי' מש"כ לעיל להסביר טעמא דידי', אבל מ"מ תמוה מהש"ס כמו שהקשה בהגהת סמ"ק, מהא דתניא בהק"ר דף ל"ג שאם אין לו תפילין של יד ויש לו שתי תפש"ר שטולה עור על א' מהן ומניחה, ולהסמ"ק א"א לעשות מתפילין של ראש תפש"י כיון שאין סידורן שוה, ועיין במעייה"ח שר"ל דדוקא אם הם בעור א' ס"ל לסמ"ק כן אבל בד' עורות לא, דבזה בעי' שוה לשל ראש, עיין בדבריו, ולא מסתבר כלל, ולענ"ד כראה פשוט דהא דקאמר הסמ"ק דבש"י ל"פ היינו דבזה מודה ר"ת דאפי' אם מונחים כסדר רש"י נמי כשרים, אבל ודאי אם מסדרן כמו בשל ראש כשרים ג"כ ולפימש"כ להסביר טעם הסמ"ק יש להטעים שפיר דעיקר הטעם דל"ב כסדרן היינו משום דגלי רחמנא