ערוגת הבושם על או"ח ל

בו, ואולי י"ל מדסמך רחמנא וכתבתם לולמדתם אותם את בניכם אמרי' דקפיד רחמנא שיהיה כתיבה תמה באופן שיהי' גם התינוק יכול לקרותה, וקרא דולמדתם איירי גם בתינוק דלא חכים דהא קיי"ל תינוק משיתחיל לדבר אביי צריך ללמדו תורה ועיין קדושין דף ל"ד בהא דאמרי' התם ונקיש מזוזה לת"ת ודו"ק, ומזה צל"ע קצת על מה שכ' בתשו' מהר"ם לובלין סי' כ"ד ע"ד הגט שראש הוא"ו של וכדו היא רחבה קצת ביותר מן הראוי ונראית קצת לכ"ף פשוטה ומקצת תינוקת קראום כך ומקצתם קראו בוי"ו שאין לפסלו מאחר שלפי הקבלה של תיקון אותיות הוי"ו הנ"ל צריך שתהי' ארכה שני קולמסין ולפי ערך זה שהוי"ו זו של הגט ארוכה יותר משאר ווי"ן הנה גם ראשו צריך להיות רחב יותר קצת וא"כ לפי תיקון צורת אותיות נכתבה כתיקונה ולכן אע"ג שמקצת תינוקת קורין אותו ככ"ף אין אנו משגיחין בהן והביא ראיה ממש"כ הב"י או"ח סי' ל"ב דכל הניכר ונראה לעינים בפשיטות שלא נשאר בו שיעור אותיות אפי' קרי לי' תינוק לא משגיחי' בזה יעו"ש, וא"כ נראה דהה"ד בהיפוך שאם פשט לן שהאות נכתב כתיקונו לא משגיחי' בתינוק אי קרי לי' שלא כתיקונו עיי"ש, ולהנ"ל צ"ע די"ל דוקא לקולא לא משגיחין בתינוק אבל לחומרא ע"כ צריך לאשגוחי גם בתינוק כמבואר בלשון הרמב"ם דכל אות שאין תינוק דלחול"ט יכול לקרותו כתיקונו פסול דבעי' שירוץ כל קורא בו מיהא לפימש"כ י"ל דוקא בסתו"מ דכתיב בי' וכתבתם ובעינן שיהי' כתיבה תמה אמרי' דצריך שיהי' נכתב באופן שגם תינוק יכול לקרותו דבאופן אחר לא הוה כתיבה תמה משא"כ בגט דכבר הוכיחו התוס' בגיטין דף כ' ע"ב בד"ה לא צריכא עיי"ש דלא בעי' כתיבה תמה שפיר אמרי' דאם ככתב כתיקונו לא משביחי' במה שאין תינוק יכול לקרותה ואדרבה בזה אתחזק דינו של מהר"ם לובלין הנ"ל, ולא תיקשי עליו מה שהרגיש בעצמו וכן בגט פשוט סי' קכ"ו ס"ק מ"ו מהא דכ' הב"י בטאו"ח סי' ל"ו, ואעפ"י שברא"ש הזי"ן עובר משני צדדין מ"מ חיישי' פן תינוק יקראוהו זי"ן ויפסול ע"כ עיי"ש ולהנ"ל י"ל דהב"י לא כ' כן אלא בסת"ם דבעי' כתיבה תמה צריך להשגיח גם על קריאת התינוק משא"כ בגט ועכ"פ בנ"ד נראה אפי' אם מקצת תינוקת אינם מכירין בקרותו כתיקונו שוב לא הוי כתיבה תמה ומפסל ושוב ראיתי גם בס' לדוד אמת כ' דהולכין בתר רוב דיעות של התינוק וצ"ע, וכן בס' קה"ס כ"כ וצ"ע כמבואר בלשון הרמב"ם דבעי' שירוץ כל קורא בו, מיהא יפה פי' בזה בתשו' בית שלמה ליור"ד ח"ב סי' קנ"ו דירגילו מקודם התינוק דלחול"ט להראות לו יודי"ן שבס"ת הנכתבין עם העוקץ שבצד שמאל ותגין למעלה וידע שהם יודי"ן ואח"כ יראו לו יודי"ן אלו דאם לא יראו וירגילו אותו מקודם על אלו יודי"ן קרוב להיות שלא ידע לאמור יו"ד אף על יודין שבודאי כשרין יען שלא הורגל ביודי"ן שבס"ת

ולענין בחינה חדשה שהמציא מע"כ במה שכ' על הקלף יודי"ן כאלו וצירף עליהם אותיות קטנות של בבך ונראה עין כל תיבת לבבך נראה דאין הבחנה זו מכרעת, די"ל דלא מפסל אם נראה כצורת אות אחרת אלא אם הוא כן לערך אותו כתב של שאר האותיות וראי' לזה ממה דמכשרינ' לתקן שלכ"ס יוד"י אלפי"ן ושיני"ן שאינן נוגעין בגוף האות אע"ג דהיו"ד נראית כאות אחרת דהיינו יו"ד מ"מ מהני עדות שאר הכתב דהיינו גג האל"ף המעיד דאינו יו"ד ועיין פרמ"ג סי' ל"ב ס"ק ל"ו ותו כראה ראי' ממה דאיתא בשו"ע סי' כ"ב סק"ז ובאה"ע סי' קכ"ה סי"ח בהג"ה דכשמראין לתינוק להכיר האות א"צ לכסות שאר האותיות שלפניו ולאחריו, ואפי' לשיטת המהרי"ט שהובא במג"א ס"ק יט' דצריך לכסות מה שקודם לו דאל"ה סרכי' נקט ואתי מ"מ הרי מודה דאותיות התיבה שלאחריו ודאי א"צ לכסותן ואמאי פסק ותני הא כמה פעמים משכחת לה דלערך האותיות שלפניו הוא מבין שהיא יו"ד אבל אלמלא הי' האות עומד בפ"ע הי' נראה לו שהיא למ"ד וכגון במאי דקמן, א"ו דאיה"נ דא"צ לדון לעניין גדלות האות וקטנותם אלא לערך כתובות וצורות שאר האותיות שבאותו כתב ואע"ג דלפימש"כ הטו"ז שם סק"י ע"כ האי לאו כללא הוא דהא לפעמים משכחת לה דצריך לכסות מ"מ איס"ד דגם במאי דקמן הדין כן לא הו"ל להפוסקים לסתום אלא לפרש דזה משכחת לה כמה פעמים דע"י קטנות האות בפ"ע הי' נראה לתמונת אות אחרת ואינו ניכר לתנווכה כתיקונו אלא ע"י צירוף שאר אותיות, כה"ג שהביאו התוס' במנחות דף כ"ט ע"ב שהי' הד' של כדת נכתב קטנה באופן שהי' נראה קצת כעין יו"ד להכשיר ע"י תינוק עיי"ש וה"נ הו"ל להפוסקים לפרש דבכה"ג צריך לכסות שאר האותיות כדי שהתינוק לא יראה אלא אותו בלבד, א"וו דאיה"נ דעדותן של שאר האותיות שפיר מוכיחין על תמונת האות, ותו נ"ל ראי' ממ"ש בתשו' גינת וורדים כלל ב' ס"ח והובא בשע"ת ס"ק כ' בסופר שנזדמן לו כ"ף פשוטה להשלים השיטה והמשיך גגה של כף עד שהגיע לבסוף ועי"ז דומה לדלי"ת או לרי"ש גדולה, וכ' דאפשר להקל דמוכח' מילתא ע"י כתובת' בקולמס דקה שאינה מאותיות גדולות רק שהאריכו להשלים השיטה ואף שיש לכאורה לחלק דוקא התם שכתיבת האות עצמה מוכח מתוכו משא"כ היכא דאנו צריכן לעדותן של שאר אותיות מ"מ הראי' קמייתא ראי' מכרעת, וה"נ בנ"ד נהי, דאי מצרפינן האי יו"ד לאותיות קטנות של בבך נראה לעין לקרות לבבך מ"מ כיון דעפ"י גדלות האותיו' שמצטרפות עליהם אינו נראה אלא ליו"ד לא מפסל מחמת שבצירופו לאותיות קטנות נראות כלמ"ד ע"כ אנו אין לנו אלא הבחנת תינוק דלא חכים ול"ט שהוזכר בש"ס ופוסקים ותו ל"מ כנלענ"ד בס"ד

סימן י'

בענין סדר הנחת הפרשיות בתוך התפילין (א) בענין הנחת הפרשיות וכיצד סודרין אותן בתוך הבתים, ידוע מחלוקת אבותינו אבות העולם רש"י ור"ת והובא מחלוקתם בטושו"ע אמנם יש כאן עוד ב' שיטות באופן דיש בין הפוסקים דיעות שתים שהן ארבע, לדעת רש"י צריך לסדרן כסדר שהם כתובי' בתורה באופן שמתחיל קדש מימין הקורא ואחריו והי' כי יבאך שמע והי' א"ש, ולדעת ר"ת קדש והי' כי יביאך מימין הקורא, ושוב מתחיל משמאל הקורא שמע והי' א"ש באופן דהויות באמצע, והשי"ן של שמע וקדש מבחוץ כנגד שי"ן התפילין, ודעת השימושא רבא נמי בהא כרש"י ס"ל דמניחן כסדרן שכתובין בתורה ולא כרש"י דקדש מימין הקורא אלא מימין המניח מתחיל קדש ומניחן אח"כ כסדרן בתורה, ושיטת הראב"ד נמי כר"ת דהויות באמצע, אבל לא כשיטת ר"ת דמתחיל מימין הקורא אלא מימין המניח, קדש, והי' כי יביאך, ומשמאל המניח שמע והי' א"ש, ועיין בש"ס מנחות דף ל"ג ע"ב בשמעתא דכיצד סודרן ובתוס' והרא"ש ומרדכי שכ' שהאריכו בביאור השמעתא למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' וצ"ע להבין שיטת ר"ת מכדי כתיב והיו דדרשי' מני' דבעי'