ערוגת הבושם על או"ח כט

והנה מבואר ברא"ש ור"ן והגהמ"יי דהא דאמרי' במנחות דף כ"ט לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד, נוכל לפרש גם אקוץ העליון עיי"ש כי היכא דמפרש לה ר"ת דקאי אקוץ התחתון השמאלי עיי"ש, ולדידהו ודאי היא הלל"מ א"כ כל שלא עשה כפי הצורה הנמסר לנו מסיני ודאי מפסל וכיון דלפי המבואר ממש"כ דצריך שיעשה התג בקצה השמאלי נראה דאפי' בדיעבד מעכב אם לא נכתב כן ע"כ לענ"ד הנהי ספרא דווקנא שכ' מע"כ אין להם בזה על מה שיסמוכו, ולענין תיקון גבי תפילין נראה ברור דתיקון תג העליון אי מחשוב שלא כסדרן תלי' בפלוגתת האחרונים לענין עוקץ השמאלי, דלשיטת האגור דקוץ השמאלי נמי לא מהני לי' תיקון אח"כ, הה"ד בתג העליון משא"כ לשיטת הרא"ש שהביא הב"י דדוקא רגל ימין מעכב לענין כסדרן אבל לא הקוץ הה"ד התג העליון והגם דבב"י בשם האגור לא הזכיר אלא ב' קצוות שעושין ביו"ד יעוי"ש וא"כ י"ל דתג העליון של יו"ד לא חמיר מתגין של שעטנ"ז ג"ץ אבל כראה ברור דב' קצוות שכ' קאי על קוץ העליון והתחתון דאלו קוץ התחתון הימני ירך מקרי ולא קוץ כמש"כ התוס' במנחות דף כ"ט עיי"ש ושו"ר בתשובת זכרון יוסף סי' ב' מפרש כן להדי' כוונת האגור, יעוי"ש מה שמיישב לשון האגור מש"כ דבלא אלו השני קוצין פסול לר"ת אע"ג דבדברי ר"ת לא הוזכר כלל מתג העליון עיי"ש, וראיתי בס' אלי' רבא הביא שני דיעות הנ"ל שהביא גם מרן הב"י ולא הכריע ושוב הביא מיסודו של הר"ר אברהם שכ' אני אברהם מתקן אותו וראי' שלי שיו"ד בלי קוצו יש לתקן אפי' לר"ת כי הנבואה שניבא הנביא על סנחרב שישרפם המלאך ולא נשאר שם עשרה והנער יכתבם היינו היו"ד ודי לנו אם נער יכתוב יו"ד עם רגל ימני בלא קוץ ע"כ ואני תמה ה"ה קושית התוס' במנחות דף כ"ט בד"ה קוצו ותירצו דנער יכתבם כעין יו"ד קאמר ולא יו"ד עיי"ש ואיך אשתמיטתי' דברי התוס' הנ"ל וצע"ג, ואגב אורחא ראיתי בספר קסת הסופר שהקשה לשיטת ר"ת בהא דקאמר הש"ס לא נצרכה אלא לקוצו של יו"ד, ופריך הא נמי פשיטא איך פשוט הדבר כ"כ דמקשה והא נמי פשיטא והבצ"ע ובאמת אין כאן ריח קושי' כיון דצורת האותיות כך נמסרו למשה מסיני, א"כ פשיטא דאם שינ' צורתן אפי' בעוקץ א' דמעכבן מיהא להלכ' כבר הכריעו רוב האחרונים כשיטת הריא"ס דעכ"פ לא מקרי שלכ"ס אם מתקנם אח"כ וכמסקנת הטו"ז סס"י כ"ו וכן מסקנת הא"ר, ופרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ב, ובתשו' זכרון יוסף הנ"ל וכן בקה"ס, ובס' מלאכת שמים

אמנם אם עשה הסופר תג העליון השמאלי גדול ועב באופן שנדמה ללמ"ד קטנה, כבר מבואר בתשו' ח"ס סי' רס"ט ובס' לדוד אמת להגאון חיד"א בשם תשו' בית יהודה דצריך לגרוד כל הג' עוקצין של היו"ד כדי שלא יהא חק תוכות וממילא מובן דבתפילין א"א לתקן דהו"ל שלכ"ס ובחנם כ' מע"כ בזה כי הוא סובר דלמ"ד קטנה הנ"ל צורתה כלמ"ד של כתב ספרדים כי התמונה שלנו היא כ"ף וא"ו והספרדית היא דהרגל רק מעוקם כזה $$ ציור בספר $$ דדבר ברור היא כמו שהעלה הח"ס בתשו' הנ"ל וכן מבואר בספר מלאכת שמים דהכלל בעניינים אלו שאפי' אם לא תדמה אות האחת לאחרת בכל ענייניו מ"מ כיון דיש לו דמיון עמו היא פסול ועוד שעכ"פ ע"י שינוי גדול זה נפסדה צורתו המחוייבת, ולענין אם מהני בזה הבחנת תינוק דלא חכים ולא טפש נראה ברור דאם פשיטא לן שצורת האות נשתנה לצורה אחרת, כגון הני יודי"ן דנשאל עליהם מרן בתשו' ח"ס הנ"ל בזה לא מהני תינוק דלחול"ט כמבואר בתשו' מהרי"ק ופסקי רמ"א בס' ט"ז דאם אנו רואין שלא כשאר צורת האות כתיקונו פסול אעפ"י שהתינוק קורא אותו כהלכתו אבל כגון הני יודי"ן דשאילנא קדמנא דאין להחליט עליהם שאין עליהם צורת יו"ד, ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא פשוט וברור דמהני הבחנה ע"י תינוק דלחול"ט ומה שתמה מע"כ שלא מצא בדברי האחרונים שמהני בזה תינוק פשוט לפי שסמכו בזה על האי כללא דכיילו לנו הפוסקים דבכל אות שיש להסתפק בו מייתינן תינוק ולאו דוקא בנפסק האות וקצר לה שיעורא, וכן מבואר בהדיא ברמב"ם פ"א מה"ת הי"ט יעויי"ש ובטור סי' ל"ו דבכל אות שיש בה ספק מייתינן ינוקא, וכבר הורה זקן הגאון בית שלמה בתשו' סי' קנ"ו ביודי"ן כאלו להראות לתינוק אם יקראם יודי"ן יש להכשירם ואני מתפלא על מש"כ שם דאף שבתשו' הרד"ק כ' של"מ קריאת התינוק אלא לענין קיצור האות כמו בוי"ו דויהרוג אבל בשינוי צורת האות ל"מ קריאת התינוק כ"מ שנשתנה מצורת אות זו לצורה האחרת בכאן כמי השינוי היא מקיצר לאריכות, עיי"ש – ולדעתי אין צורך לדוחק הזה דהרד"ק כמי לא קאמר אלא היכא דפשט לן שנשתנה צורת האות, אבל היכא דעל זה גופא אנו דנין ומספק"ל פשיטא דמועיל הבחנה ע"י תינוק, ע"כ אין להביא ראי' גם ממה שהביא מעלתו מס' משנת אברהם דהתם כמי הוי פשוט לי' שנדמה הבי"ת ללמ"ד אבל בהני יודי"ן שלפנינו דמידי ספיקא לא נפקא בודאי מהני בחינת התינוק, וז"פ וברור

ובענין מה שבחן מע"כ ע"י ינוקי דבי רב מהם אמרו יודי"ן ומהם אמרו למדי"ן, הנה בתשו' מים רבים יור"ד סי' ס' כ' דבכהא"ג יש לילך בתר רובא, ואין הספר תח"י אלא שראיתי בהגהת הגאון מהרש"ם לאו"ח סי' ל"ב הביא כן ולדידי צע"ג מאי רובא שייך לומר הכא בשלמא אי הוי מצי למבדק מרוב תינוקת דעלמא שפיר הו"מ לומר דאזלינן בתר רובא, אבל בשביל שרוב תינוקת שבאו לפניו אמרו כן אכתי לא נתברר שנראה כן לרוב תינוקת שבעולם, ואינו דומה להא דאזלינן בתר רובא בשאר דוכתי' ועי' מש"כ הראשונים בפ"ב דקדושין גבי אתרא דרובא מסבלי והדר מקדשי דברובא דתליא במנהגא ובדיעות של בנ"א ל"ש לומר דאזלינן בתר רובא כש"כ בזה דתליא בהבנת הלב וכח הכרתו של התינוק, ומה"ט נמי ל"ש למימר כיון דרוב תינוקת שבאו לפניו הבינו כך מסתמא גם תינוקת דכו"ע רובן יכירו כן, ותו נלענ"ד כיון דכתב רחמנא וכתבתם דמני' דרשינן דבעינן כתיבה תמה ומשו"ה בעינן שירוץ כל קורא בו, וכיון דעכ"פ למקצת תינוקת אינו ניכר לצורת האות לא סגי לן במה שנראה לרוב תינוקת דעכ"פ כתיבה תמה מיהא לא הוי, דוגמא לדבר מש"כ בשמ"ק פ"ק דב"מ דף ו' בהא דכ' רחמנא עשירי ודאי ולא עשירי ספק לא מהני מה שהוא עשירי מחמת רובא אלא בעינן שיהי' ודאי אפילו לאפוקי מהמיעט, וכיוצא בו כ' בתשו' הריב"ש מש"ס חולין כ"ט כיון דכ' רחמנא והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וכו' לא אזלינן בתר רובא דעכ"פ לא מקרי הבדלה אפי' אי איכא מיעוטא, ורואה אני הדברים ק"ו לנ"ד כיון דכ"ר וכתבתם לכתיבה תמה דכל שאינו ניכר כן גם להמיעוט תו לא הוי כתיבה תמה, ועי' לשון הקודש של הרמב"ם פ"א מה' תפילין הי"ט שם' ת"ל וכל אות שאין התינוק שאינו לא חכם ולא סכל יכול לקרותה פסול לפיכך צריך להזהר בצורות האותיות וכו' עד שירוץ כל קורא בהן עכ"ל, ולכאורה מאי איכפת לן אי אין התינוק יכול לקרותה כיון דעכ"פ היא, ניכר לרובא דעלמא, א"ו דלא הוי כתיבה תמה עד שירוץ כל קורא