ערוגת הבושם על או"ח כח

לא מצאתי מפורש כ"א בס' האשכול עכ"ל ואני תמה ע"ז דודאי לשון זוית שייך גם מצד פנים, וכיון שכ' הבית יוסף שלא יהי' לה שום זוית הרי בהדי' דצריך שיהי' עגול מבפנים ועיין עוד מ"ש הב"י בצורת מם פתוחה וז"ל מם פתוחה תהי' למעלה לצד ימין עגולה כמ"ש בהגמיי' ולמטה יהי' לה זוית ולא עקב שהרי תמונתה כמו כ"ף, ואעפ"י שיש לה זוית למטה מ"מ כיון שהוא עגולה למעלה ואין לה עקב למטה דמי טפי לכ"ף מלבי"ת כי הבי"ת יש לה עוקץ למעלה ולמטה עקב, והזווית למטה אינו מהפך תוארה שהרי בכתיבה המאושרה נהגו הסופרים לעשות לכ"ף כמין זוית, אבל אין לעשות המם גם למטה עגולה, כי מם פתוחה ומם סתומה שוין ואם יהי' שמה עגולות שמא תדמה לסמ"ך וכו' ומשמע מזה דצורת הכף לא מפסל אם יש לה זוית למטה, ולא עוד אלא שכ' דנהגו הסופרים לעשות לכף כמין זויית וצ"ע

ואחרי העיון נראה דהני תרי מילי לאו סתראי ננהו, דמ"ש דאות מם תמונתה כמו כף לאו ככף ממש קאמר אלא שתהי' דומה לכ"ף טפי מלבי"ת, תדע דהא אין לעשות המם למטה עגולה כדי שלא תהי' במם סתומה דומה לסמ"ך, ואלו בכף בודאי צריכה שתהי' למטה עגולה דהא אם לא עשאה בצד חוץ עגולה או למטה או למעלה מבואר בפרימ"ג בפתיחתו לסי' ל"ב דפסולה, והובא גם בקסה"ס א"ו דלא בעי' ככף ממש וא"כ לעולם אימא לך דגבי צורת הכף בעי' לעיכובא שלא יהי' לה שום זוית בין מבפנים בין מבחוץ: ושוב ראיתי בשו"ע התני' סי' א' שכ' גבי אות כ' כפופה וז"ל כף כפופה קבלת החסיד שהוא צ"ל עגולה מכל צד ולא יהי' לה שום זוית לכתחילה, ואם עשה לה זוית באחורי' מלמעלה כשרה אם היא עגולה למטה אבל אם עשה למעלה ולמטה ה"ז דומה לבי"ת ופסולה והנה הדיוקים סותרים זא"ז דמתחילה אמר אם עשה לה זוית למעלה באחורי' כשרה אם היא עגולה למטה, משמע דאם עשה זוית למטה פסולה אפי' אם היא עגולה למעלה ושוב כתב דאם עשה למעלה ולמטה פסולה משמע דאם לא עשה הזוית אלא או למעלה או למטה כשרה, וראיתי שהרגיש בדיוק זה בלשכת הסופר והכריע שם כי דיוקא דרישא עיקר דדוקא בעגולה למטה יש להכשיר ממש"כ הב"י מהב"ש באות פ' דכשאין לה זוית למטה תחשב תמונת כף אעפ"י שיש לה זוית מלמעלה שהרי בכתיבה המאושרת נהגו הסופרים לעשות את הכף כמו פ' לנוי עכ"ל ע"ש, ומזה הכריע שם דאם עשה לה זוית למטה אעפ"י שהיא עגולה למעלה אין להכשיר אבל כשיש לה זוית למעלה ועגולה למטה אפשר דיש לסמוך להכשיר בדיעבד עיי"ש, ולפי מ"ש לעיל אין להכריע ממ"ש גבי תמונת אות אחר שאין צריך שיהי' דומה ממש, ומ"ש הב"י בשם ב"ש גבי אות מ' ואות פ' דבכתיבה המאושרת דנהגו הסופרים לעשות לכף כמין זוית על כרחך לא קאי על כתיבת סת"ם דהא לכתחילה ודאי פשוט וברור בלי שום חולק דצריך לזהר שלא יהי' לה שום זוית בין בפנים ובין מבחוץ אע"כ האי כתיבה מאושרה ל"ק על כתיבת סת"ם ולא על סופרי סת"ם כיון בזה וז"ב וא"כ אכתי אין לנו בזה הכרעה ועכ"פ היכא דעשה זוית למעלה ולמטה בין מבפנים בין מבחוץ נראה דפסול אליבא דכ"ע, והיכא דעשה זוית למעלה או למטה הו"ל ספיקא דדינא, וכבר כתבתי לעיל מה שכ' בס' מלאכת שמים בשם תשו' רד"ק דכל שאין האות כצורתו בלוחות פסול מדאורייתא, וכיון דכו"ע מודים דלכתחילה עיקר צורת הכף שלא יהי' לה זוית, א"כ פשיטא דצורתו בלוחות הי' ג"כ באופן זה, ע"כ כל בעל נפש ראוי לו להחמיר בזה שהוא עכ"פ ספק דאורייתא, כן נראה לענ"ד, ותול"מ

סימן ט'

א' קדם מעונה, שלום יענה, בכל עת ועונה, להאי ספרא דווקנא הרבני המופלג בתורה בחכמה ובתבונה, כלום חסר דיעה קנה כ"ש מו"ה שמעון סופר סתם מעיה"ק צפת מתגורר כעת בק"ק ברגזכא יע"א

יקרת מכתבו הגיעני לנכון והאותיות שאלוני, ע"ד התפילין שהובאו לפניו לבודקן ומצא כי רוב היודי"ן אשר מתחילת הכתיבה נכתבו בעוקצם השמאלית מלמעלה בקצה היודין תגין גדולים ועבים ונדמה לצורת למדי"ן קטנים, וכבר מובא בס' לדוד האמת להגאון חיד"א סי' י"ג בשם תשו' בית יהודה אם נמצא בס"ת יודי"ן אשר נדמו לצורת למ"ד קטנה צריך לגרד כל הג' עוקצין מהיו"ד שלא ישאר רק הגג של היו"ד כדי שלא יהא חק תוכות, וממילא מובן כי בתפילין אינו מועיל תיקון מטעם שלכ"ס, וכבר מובא בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רס"ו ג"כ שאלה כזאת ובסוף דבריו כתב אם היודי"ן הם בודאי כלמדי"ן, אזי מועיל תיקון גם בהשמות בגרידה כי השמות עדיין לא נתקדשו, ואם רק נדמו לצורת למ"ד קטנה לא למ"ד ממש אזי אינו מועיל תיקון בהשמות ומספק"ל למע"כ אם מועיל בזה הבחנת תינוק דלחול"ט כמו דקיי"ל בכל אות דמספק"ל אם יש לו צורת האות כדאיתא בש"ס ובכל הפוסקים, משום דמצא בס' משנת אברהם גבי בי"ת הנכתב בעוקץ גדול אשר נדמה ללמ"ד אין מועיל הבחנת התינוק, ובתשו' בית שלמה פסק בנדון שאלה כזאת דמועיל הבחנת התינוק ומספק"ל למעכ"ת האיך לנהוג להלכה למעשה ואח"כ הביא מעכ"ת כמה ינוקי דבי רב מהם אמרו יודי"ן כמו שהם ומהם אמרו למדי"ן, ושוב עשה מעכ"ת הבחנה חדשה מסברא דנפשי', כי כתב על חתיכת קלף יודי"ן כאלו לרצף להם אותיות קטנים דהיינו שכתב יו"ד כמו אלו בתיבת והאמורי לרצף אותיות במך ליו"ד כמו הנ"ל ונראה לעין כל תיבת לבבך, ומשום דלא נמצא בחינה זו בשום פוסק ע"כ נפשו לשאול הגיע אם בחינה כזו מכרעת או לא את"ד מעכ"ת

והנה ודאי דבר פשוט וברור שצריך לזהר לבלתי האריך התג שלמעלה פן תדמה ללמ"ד קטנה, אמנם מש"כ מע"כ שראה כמה כתובות מסופרי דווקנא אשר כותבים התג דוקא באמצע היו"ד מפני חשש זה לא מצאתי להם שום סעד, ונ"ל דלא שפיר עבדו דהא מבואר בב"י סי' ל"ו דהתג צריך להיות על פני ולשון על פניה תסוב רק על קצה האות, וכן מוכח יותר מלשון הפסיקתא הובא ביתה יוסף מה יו"ד יש לה נקודה אחת מלמטה רות לרשעים שיורדין, ונקודה אחת למעלה רמז שעתידין לעלות, וכ' בב"י דמזה משמע שיש לה עוקץ מלמטה, וכנגדו תג מלמעלה, מוכח בהדיא דהתג שלמעלה צריך שיהי' מכוון כנגד העוקץ שלמטה וכש"כ לפימש"כ בלבוש סוד תמונתה ירמוז לחכמה עליונה שהיא הנקודה הקטנה הנעלמת והיא מקבלת מן הכ"ע הנרמז בעוקצה שלמעלה ומשפעת למטה בסוד הבינה הנרמז בעוקצה השמאלי, וגם ממשכת רחמים פנימיים רחמים גמורים בחסד הנרמזת בעוקצה הימני והמ"י עכ"ל, ולכן דקדק גם הלבוש בלשונו הפח וכי תג בצד שמאל על פניה וכנגדו עוקץ קטן יורד למטה הרי בהדי' דעוקץ קטן השמאלי צריך להיות כנגד תג העליון והאי עוקץ קטן השמאלי לית בו שום צד ספק שצריך להיות דוקא בקצהו, א"כ הה"ד תג העליון שהיא כנגדו מלמעלה,