ערוגת הבושם על או"ח כז

יד שני, ופריך ולהוי שמאל דידי' כימין דכו"ע ואשמאל לחייב אימין לא לחייב אלא אמר אביי בשולט בשתי ידיו, וע"ז קשי' לי' להמרדכי אמאי לא מוקי לה בשהרגיל עצמו לכתוב בשמאל דבזה אינו חושב איטר, ושוב לא קשה קושי' הגמ' להוי שמאל דידי' כימין דכ"ע, אלא ודאי דכה"ג אינו אלא כאינש דעלמא דהרגלתו אינו כלום ושוב דחה המרדכי דלעולם אימא לך בעלמא כל היכא דהרגיל עצמו בכך נמי נחשב איטר מיהא התם ע"כ מיירי שיכול לכתוב גם בימינו דהא קתני מתני' הכותב בין בימינו בין בשמאלו, וא"כ אי נמי נימא דהרגיל עצמו חשוב כאיטר מ"מ כיון דיכול לכתוב בשניהם הו"ל שולט בשתי ידיו א"כ היינו הך דמשני אבל לעולם אימא לך היכא דהרגיל עצמו לעשות איזה דבר רק בשמאלו ובימינו אינו עושה אותו דבר כלל כגון שכותב רק בשמאלו זה דינו כאיטר אע"ג שלא נולד כך וא"כ דברי המרדכי נכונים, ול"ק קושי' הדרישה וראיתי שגם בחידושי אנשי שם שנדפסו סביב המרדכי עמד בזה לתמוה על המרדכי הנ"ל – ועיי"ש מה שתי' – גם על תירוצו יש להפליא כדרך שהקשיתי על הדרישה דגם מדבריו נראה שהבין ראיי' המרדכי קאי מפ' הקומץ ומש"כ נלענ"ד נכון בס"ד ודו"ק

סימן ז

שלוכ"ט לכבוד הרבני המופלג מו"ה אברהם פעלדמאנן נ"י בק"ק ס' סאללאש יע"א

יקרתו הגיעני וע"ד שאלתו היות שסופר מומחה א' אמר לו שעפ"י רוב מתקלקל הבית של תפילה של יד מחמת חיכוך הארביל של החלוק ושאר מלבושים שעליו כשהוא צר נכון להניח עליו הבית שעשוי מנייר עב וגם בשעת הנחת תפילין ויש מפקפקין על זה, - ולענ"ד נראה דאין נכון לעשות כן דהא מבואר ברמ"א סי' כ"ז סעי' ח' דאין לכרוך הרצועה על התיתורא כדי לחזקה על היד ועיי"ש בטו"ז ובמג"א דיש שהיו נוהגין כן כדי שיהיה מהודק יפה יפה ויקיים בזה מצות וקשרתם ומ"מ כיון שאין זה מן המצוה כיון דכבר נתקיים וקשרתם במה שמהדק ברצועה שבעברת אין להניחה על הקציצ' שהיא קדוש' יותר ועיי"ש בשערי תשוב' וא"כ כש"כ שאין להניח הבית של נייר על התפילין, ואף שי"ל דשאני התם שאין הרצועה נעשית שומר להבית של תפילין, אבל הבית של נייר כיון שהוא שומר על הבית עור מהתפילין שלא יתקלקל לית לן בה כמסקנת המג"א בסי' כ"ח ס"ק ל', ועיי"ש במהש"ק וביד אפרים מ"מ י"ל דהכא אסור עוד מחמת טעמא אחרינא דבעי' שהבית צריך שיראה את האויר וכן מצאתי בתשו' ת"ש והביא ראי' ברורה לזה ממש"כ התוס' במנחות דף ל"ה ע"א בד"ה מעברתא שכ' וז"ל יש מפרשים מעברת היינו רצועה קטנה שמעבורין למעלה על בית תפילין של יד, ואין נראה לפסול משום שאין רואה כל הבית את האויר, חדא דל"ש אינו רואה את האויר בכה"ג אלא כי חיבר ביתא אחרינא תמן, ועוד שמא ל"ש זה אלא בתפש"ר ולא בשל יד כמו שיש בתשובת הגאונים ועוד כי הרצועה שנותנים על בית הזרוע אין מכסה כל הבית אלא הבית עצמו מגולה ימין ושמאל א"כ הבית רואה שפיר את האויר לצד המעברת ולצד שכנגדו עכ"ל, הרי דלטעם ג' יש קפידא בנ"ד שמכסה כל הבית של התפילה ש"י מכל הצדדין ואף דלב' טעמים הראשונים ליכא קפידא, הרי קמן דהתוס' בעצמן לא סמכו עצמן על טעמים הראשונים ודפח"ח, מיהא לפי"ז לכאורה יש תקנה לזה ע"י שיחתוך הבית של נייר מן שני הצדדין, באופן שצדדי התפילין יהי' יכולין לראות את האויר אבל מ"מ למה שמבואר בסי' הנ"ל עוד חשש דהא מבואר בש"ס ובשו"ע סי' ל"ב סמ"ח דאם ציפה הבתים בזהב או בעור בה"ט פסולין, וציפוי אינו דוקא מחובר בתפורה או ע"י דבק וראי' מארון דכתיב בפ' תרומה וצפה אותו זהב טהור מבית ומבחוץ תצפנו ומבואר בש"ס יומא ע"ב ג' ארונות משה בצלאל שנים של זהב וא' של עץ נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, ונמצא מצופה מבית ומבחוץ וכדפירש"י בפ' תרומה והגם שי"ל לפי"מ שפי' רש"י ביומא שם בד"ה שלש ארונים וז"ל של עץ באמצע והושיבו בתוך של זהב וחזר ונתן של זהב שני בתוך של עץ וחופה שפתו העליונה בזהב נמצא מצופה מבית ומבחוץ עכ"ל הרי שהי' עשוי באופן ששפתו העליונה הי' נכפל על הארון של עץ וי"ל שהי' מגיע גם על שפתו העליונה של ארון הזהב ומש"כ שם המהרש"א א"כ הו"ל לחשוב גם אותו משהו של גובה הארון ע"י עובי שפתו העליונה כבר יישב זה בס' שיח יצחק שם, ותו כיון דאסור להפריד אח"כ הארונות זמ"ז נמצא כאלו הארונות דבוקים זב"ז ולא יפרדו א"כ שפיר י"ל תקנה הנ"ל לחתוך צדי הנייר, מ"מ מצאתי בס' פתחי תשובה על או"ח שם סי' כ"ז סעי' י"א על מש"כ רמ"א דעל יד אין להקפיד כ' דדוקא בטלית וכיו"ב, אבל לא בתוך של תפילה של נייר וכיו"ב דהו"ל כמוסיף על התפילה, ועיי"ש עוד שהביא בשם ס' עמק הלכה סי' ג' באם הניח תפילין בתיק שלהם ובירך ואח"כ נזכר והסור התיק אין צריך לחזור ולברך דלאו חיבור הוא ולא מקרי צפוי עיי"ש משמע מיהת דלכתחילה לאו שפיר דמי למיעבד הכי, וכנלענ"ד, ובזה אדרוש בשלה"ט ואחתום בכל חותמי ברכות

סי' ח'

לכבוד האברך המופלג מו"ה משה שטעסיל סופר סתם בק"ק סוליש יע"א

ע"ד כתיבת הכ"ף כפופה בס"ת ותו"מ, שמצא מעלתו בכמה תפילין שהובאו לפניו ונכתב הכ"ף באופן שיש לה זוית בפנים ויש להם זוית למעלה ולמטה, ואיתנייהו נמי בזוית למעלה לחוצה וכן יש ביניהם שיש להם זוית רק למטה ולא למעלה, ושאל מעלתו מה משפט הפרשיות האלה הנה הצורת הכף כפופה מבואר בב"י סי' ל"ו וז"ל כף כפופה **(עי' בב"י שלשון המוסגר כאן לא מובא שם ועי' בשו"ע תניא שכ' לשון הנ"ל שלא יהי' לה שום זוית.)** (קבלת החסיד שתהי' עגולה מכל צד (ולא יהי' לה שום זוית) ופני' יהי' למעלה ולמטה שוים עכ"ל, וזה לשון ס' מלאכת שמים כלל כ"ו ס"ק ל"ה ודע שיש לזהר מאוד לכתוב בפ"י תמונת האותיות שבב"י סי' ל"ו דכיון דהרבה והרבה מהתמונות הנ"ל יש להם שורש בש"ס ופשיטא דאלו הם לעיכובא וגם באותן שאין מפורש בדברי הב"י מקורם בש"ס מ"מ מי הגיד שאין צורה זו ג"כ מדינא דגמר' והביא עוד שם בשם תשו' הרד"ק סי' ע' שהאריך ומסיק שכל שאין האות כצורתו בלוחות פסול דאורייתא הוא ע"ש וכיון דמבואר בב"י שלא יהי' לכף שום זוית משמע להדיא דאין חילוק בין אם יש לה זוית למעלה או למטה ומזה אני תמה על ס' מלאכת שמים שכ' בכלל כ"ו בבינה ס"ק י"ח על מ"ש שם בחכמה צורת כף כפופה תהי' עגולה מאוד בימינה בין מלמעלה ובין מלמטה וכן מבפנים תהי' עגולה וכ' שם עוד שהסופר יזהר מאוד שיעשה עגול היטב בלי זוית כלל וכלל, וכ' ע"ז בבונה שם וז"ל הכה העגול שבצד חוץ הוא הכרח לכל הפוסקים שהביא ב"י, אבל העגול שבפנים