ערוגת הבושם על או"ח כו

בשם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דשניהם שני מצות הדק"ל אמאי צריך להעביר עה"מ

ונראה לתרץ בס"ד דהנה בהא דאמר רבא ש"מ מדר"ל אעבורי דרעא אטוטפתא לא מעברינן ופירש"י דאסור להקדים תפילין של ראש לתפילין ש"י משום דבזרוע פוגע תחילה, וכיון שפגע תחילה בזרוע אי יעביר משום להניח תפילין על הראש מעביר עה"מ הו"ל, והתוס' הקשו ע"ז דלדין זה לא הי' צריך לדייק ממלתא דר"ל, אלא ת"ל ממאי דאמרינן במנחות כשהוא מניח מניח ש"י תחילה מדכתיב וקשרתם לאות והדר והי' לטוטפות בין עיניך, אבל בעיקר הסברא לא פליגי התוס' על רש"י דשייך בזה אמעה"מ והראי' דהא אח"כ הביא התוס' בשם רבינו אלי' דמפורש הא דאעבורי דרעא אטוטפות היינו כשבא למשמש צריך למשמש תחילה בתפש"י ואח"כ בתפש"ר אלמא דהתוס' מודה לסברא זו, מיהא זה יש לדחות דודאי אי כבר מונחים התפילין על זרועו ועל ראשו בזה מודו התוס' דשייך א"מ, אבל אי אכתי לא הניח תפילין אלא שבא להניח בזה י"ל מה שמעביר ידו כנגד מקום הנחת תפילין שבזרועו בזה ל"ש אין מעבירין, אבל מ"מ כיון דלקושטא דמילתא לא פירשו התוס' בדבריהם לחלוק על סברת רש"י בזה מהיכ"ת נימא דהתוס' חולקים, א"ו דלא בעי לחלוק אלא דא"א לפרש כן בדברי רבא אבל בגוף הסברא מודה ולפי"ז לק"מ קושיי' הנ"ל מאי אמרת אם פגע בש"ר יניח של ראש תחילה משום דא"מ עהמ"צ הא בין כך ובין כך יצטרך להעביר עה"מ דהא גם מה שמעביר על זרועו נמי מיקרי העברה עה"מ לפי' רש"י א"כ יצטרך לעבור עה"מ וגם על הא דכתיב וקשרתם לאות והדר והיו לטוטפות משו"ה אמרי' מוטב שיקדים של יד וליכא אלא העברה עה"מ גרידא, וא"ש בס"ד משא"כ בהאי דס"א היכא דפגע בתפילין תחילה שפיר אמרי' דצריך להקדים תפילין משום אמעה"מ ותי' זה נכון אלא דלכאורה הי' כראה דהרב"י לא ס"ל סברת רש"י הנ"ל, דהנה ברס"י כ"ה מייתא הרב"י בשם הנמ"י דציצית קדמו לתפילין משום דתדירי, וכ' שוב מיהא אותן שאין מתעטפין בטלית גדול עד לאחר שלבשו כל המלבושים א"כ כשמניחין מקטוריהן בראשיהם פוגעין בתחילה בראש וכן בזרוע, וצריכין להקדים תפילין לציצית משום אין מעה"מ, וכ' הרב"י לא ידעינן מה אין מעבירין שייך בזה במה שמניח מקטורין בראשה עיי"ש, ונראה לפי' רש"י ביומא הנ"ל דברי הנמק"י שרירין וקיימין דכיון דמעביר על מקום קביעת המצוה שייך א"מ עה"מ, ומדלא הבין הרב"י כן ש"מ דלא ס"ל סברת רש"י בזה א"כ שוב הדרק"ל, מ"ט אמרינן דאם פגע בשל ראש צריך להעביר עה"מ הא א"מ עה"מ דאורייתא, ונראה בס"ד דהנה בס"א דכ' המחבר אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפילין שמעלין בקודש הקשו השאג"א והדג"מ וכל האחרונים הפליאו ע"ז הא אדרבא אמרינן כל המקודש מחבירו קודם את חבירו וכיון דתפילין קדשו טפי הו"ל להקדים תפילין לציצית וכי אמרינן מעלין בקודש היינו כגון שמשנה דבר מענין לענין אמרי' דמעלין לקדושה חמירה ממנו ואין מורידין כגון האי דהקומץ רבה דתפש"ר אין עושין ממנו תפש"י אבל בשני דברים כל המקודש מחבירו קודם לו, ונראה בס"ד ליישב, דס"ל להמחבר דגם במצות שייך לומר מעלין בקודש דהיינו כיון דאמר רחמנא והתקדשתם והייתם קדושים והיינו שכל או"א מישראל מחייב לקדש ולטהר עצמו וזה ע"י מצות הש"י א"כ גם בזה שייך לומר מעלין בקודש להעלות גופו מקדושה קלה לקדושה חמורה וכן אסברא לה נמי הא"ר והפרמ"ג, והא דלא אמרינן כן בתחלה המצוה קלה י"ל דס"ל להמחבר דע"כ לא שמעי' דכל המקודש מחבירו קודם את חבירו ה"מ במצות שאינם בגופו ואפשר לעשותם ע"י שליח אבל במצות שבגופו דא"א לעשותן ע"י שליח בזה אמרינן מעלין בקודש, ונראה דהמחבר משמע לי' כן ממצות תפילין גופי' דהא קיימ"ל כל המקודש מחבירו קודם את חבירו, וקיימ"ל תפילין ש"ר מקודש טפי דהא מה"ט אסור לעשות מתפש"ר תפש"י ואפי"ה כתי' וקשרתם לאות ע"י והדר והי' לטוטפות, ואמאי ל"א דתפש"ר קודם משום דמקודש א"ו דבמצוה שבגופו ל"א כל המקודש מחבירו ואדרבא אמרינן מעלין בקודש, ולפי"ז ניחא בס"ד הא דאמרינן דאם פגע בש"ר תחילה צריך להעביר על אותו מצוה ולהניח ש"י תחילה ול"א משום דא"מ עה"מ יניח ש"ר תחילה ולהנ"ל י"ל דהא טעמא דאין מעבירין עה"מ הוא משום דנראה גריעותא למצוה הנ"ל שמעביר ממנו, וכ"ז בעלמא משא"כ במצוה שבגופו דשייך בי' מעלין בקודש א"כ אדרבא מאחר דמצות תפש"ר הוא למעלות המצוה ומראה בזה שמצות ש"ר קדיש טפי בזה ל"ש א"מ עה"מ וכ"ז בתפילין דכתיב בהדיא והי' לאות על ידך והדר והי' לטוטפות הרי חזינן דקפיד רחמנא בזה אמעליך בקודש דהא הקפידה תורה שלא להקדים תפש"ר לתפש"י, ואיה"נ בציצית אי הוי אמר רחמנא בהדי' דלהתקדש בקדושת תפילין צריך להקדים מצות ציצית איה"נ דלא הוי שייך בזה אין מעבירין עה"מ ואי הי' פוגע בכיס התפילין הי' צריך להעביר עה"מ, אבל התם באמת מצית תפילין אין לו שייכות עם מצות ציצית, דהא אי אין הציצית מזומנים לפניו א"צ להמתין על הציצית וא"כ מה שמעלין בקודש אינו אלא מאסמכתא, משו"ה אמרינן דא"מ עה"מ עדיף, והשתא מיושב ממילא מני קושי' השאג"א דכ"ז שייך בתפילין שהיא מצוה שבגופו ושייך בי' מעב"ק א"כ לא הוי זילזול במה שמעביר על מצות של ראש משא"כ בפסח ותמיד דל"ש מעלב"ק, שוב אמרינן שפיר אי קדם ושחטו לפסח קודם לתמיד כיון דשחטו מקריב לי' משום דא"מ עה"מ, אע"ג דכתיב בי' בהדיא בערב וביה"ע כנלענ"ד בס"ד נכון ודו"ק היטב

סימן ו

בדין איטר שהרגיל עצמו כך

כתב הרב"י באו"ח סי' כ"ז בשם המרדכי, וז"ל בהרגיל עצמו לעשות שום דבר ביד שמאל לא הוי הרגלתו כלום למיקרי איטר אא"כ נולד כן מדלא מוקי מתני' דפ' הבונה דף ק"ג כשהרגיל עצמו לכתוב בשמאל, ויש לדחות היינו הך דמשני בשולט בשתי ידיו מיהא נראה דבעיקר הכח תלוי מלתא עכ"ד והקשה הדרישה מאי קאמר דהיינו הך דמשני בשולט בשתי ידיו הא אם לא נחשב הרגלתו כנולד שתי דינו שמניח בשמאל כל אדם שהרי דין שולט בשתי ידיו ודין שולט ביד ימינו שוין – והוא פליאה על המרדכי - ועיי"ש בדרישה מה שתירץ ותירוצו אינו מובן כלל דנראה מדבריו דהוי ס"ל דראיי' המרדכי מדלא משני הגמ' כן על רומיא דברייתא דתני חדא מניח בשמאל דידי' ותני' אידך מניח בשמאל כל אדם ומשני בפ' הקומץ דמיירי בשולט בשתי ידיו עיי"ש והוי ס"ל להדרישה דראי' המרדכי היא מדלא משני התם בהרגיל עצמו להיות איטר, ובאמת ראיי' המרדכי אינו אלא מש"ס שבת דף ק"ג דלא מיירי כלל מהנחת תפילין אלא אהא דתנן התם הכותב בין בימינו בין בשמאלו חייב פריך בגמ' בשלמא אימין לחייב משום דדרך כתיבה בכך אלא אשמאל אמאי הא אין דרך כתיבה בכך אר"י באיטר