ערוגת הבושם על או"ח כה

יום, תדע דהא מצות תפילין הוא שיהי' עליו כל היום כולו וכי כל היום עומד יקושר, וע"כ צ"ל דקשירה אינו מעכב, וא"כ מיושב שפיר קושי' הנ"ל. ובזה יתיישב נמי קושי' התוס' מעירובין ומהאי דמקואות, דאמרי' קשר של תפילין אינו חוצץ ואם עומד להתיר בכ"י הו"ל חציצה, ולהנ"ל יתיישב קצת ודו"ק

והנה לכאורה צ"ע לשיטת רבינו אלי' כיון דהקשר של ראש ושל יד הם אותיות השם הלא מוחק את השם, ונהי די"ל דמצותה בכך מ"מ הא גופא דוחק דנימא כן ציותה תורה למחוק את השם בכל יום ח"ו וצ"ל לשיטתו דס"ל כשיטת התוס' דקשר של ראש ושל יד אינם אותיות ממש, ואינן אלא תשמישי קדושה ולא קדושה עצמה עיי"ש, תו צ"ע לשיטת ר"א למה לי מיעוטא דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין ה"ל משום דא"א לעשות קשר בשבת, וא"ל דאי לאו מיעוטא שבת משום איסור מלאכה ה"כ בתפילין לא איצטרך קרא למעוטי ולפי מש"כ ניחא דרבינו אלי' מודה דקיים מצות תפילין אפי' לא עשה קשר ומצות וקשרתם הוא דלא קיים, וא"כ שפיר איצטריך קרא למעוטי דאסור להניח תפילין אפי' לא עשה קשר, ודו"ק

(ג) בשו"ע אור"ח סי' כ"ה, אחר שלבש טלית מצוייץ יניח תפילין שמעלין בקודש, והמניחין כיס התפילין והטלית לתוך כיס א' צריכין לזהר שיניחו הטלית למעלה, כדי שלא יפגע בתפילין תחילה ויצטרך להעביר עה"מ, ושם בשו"ע סעיף ו' פגע בשל ראש תחילה צריך להעבור על אותה מצוה, ולהניח של יד תחילה, וכ' המג"א והטו"ז בשם הרב"י הטעם לחלק דבסעי' א' דאין טעם להקדמות הציצית אלא משום הך כללא דתדיר ושא"ת תדיר קודם או משום דמעלין בקודש, משו"ה לא עדיף מהאי דקיי"ל אין מעבירין עה"מ דנמי הוי כללא בכה"ת, משא"כ בסעי' ו' דאיתא בהך מצוה גופי' טעמא להקדים של יד משום דכ' וקשרתם והדר והיו לטוטפות, מוטב להעביר עה"מ, מלעבור על מש"כ בתורה בהדיא כן הוא הסבר דבריהם, והנה דין זה המבואר בסעי' ו' איתא נמי ביומא דף ל"ג בתוס' ד"ה ש"מ מדר"ל עיי"ש, ולדבריהם אכתי אין תי' הנ"ל מספיק, דהנה בר"פ כל התדיר גרסינן בגמ', כל התדיר מחבירו קודם את חברו וילפי' לה מדכתיב מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד והקשו בתוס' למ"ל קרא דאין לך דבר שיוקדם לתמיד של שחר מדכתיב העולה עולה ראשונה ת"ל משום דהו"ל תדיר עיי"ש מה שתי' ולבסוף העלו בצ"ע והנה כבר הקשה בשאג"א דלכאור' קושייתם לק"מ דהא י"ל דאיצטריך קרא היכא דקדום ושחטו לשא"ת דהו"א כיון דשחטו מקריב לי' אבל באמת קושי' זו לק"מ דהא באמת מסקינן בדף צ"א דאי קדם ושחטו לשא"ת מקריב לי' ושפיר הקשו מיהא לפי הנ"ל י"ל שפיר לשיטת התוס' דשפיר איצטריך העולה עולה ראשונה דאי משום תדיר הוי אמרינן היכא דקדם ושחטו לשא"ת מקריב לי' משא"כ השתא דכ' רחמנא בהדיא דהעולה עולה ראשונה א"כ אפי' היכא דקדם ושחט קרבן אחר צריך להעביר עה"מ כדקיימ"ל לענין תפילין ש"ר מיהא מדלא כ' התוס' לתרץ כן ש"מ דס"ל דבכל ענין אמרינן דצריך להעביר עה"מ אפי' היכא דקדם ושחטו לשא"ת ברישא ולא סבירא להו האי סברא הנ"ל, ולפ"ז צ"ע על הא דכ' התוס' ביומא ל"ב בהא דאמר רבא ש"מ מדר"ל איעבורא דרעא אטוטפתא לא מעברינן ופי' התוס' דאינו רשאי לשום תפילין ש"ר ע"ג ש"י בתוך כיס דאי נפגע בשל ראש תחילה יצטרך להעביר עה"מ ולהנ"ל קשה אמאי יצטרך להעביר עה"מ, והשתא ליכא למימר לדבריהם חילוק הנ"ל שבטו"ז ובמג"א, דהא התוס' עכ"ח לא ס"ל חילוק הנ"ל, והנה גם בתשו' הרדב"ז סי' תקכ"ט הקשה מ"ט אמרינן דצריך להעביר עה"מ ולהניח ש"י תחילה, אדרבא נימא דצריך להניח ש"ר כדי שלא יעבור עהמ"צ, ותי' דמזה מוכח דא"מ עה"מ לא"ד, ודרשה דושמרתם את המצות דפי' רש"י בשם ספרי א"ת את המצות אלא את המצות, הוא אסמכתא בעלמא אבל באמת א"א לומר כן בדעת התו' מדהקשו ביומא דף ל"ב ובזבחים דף י"א ובמגילה דף ו' ובכמה דוכתי' למה לי קרא דשיורי הדם היה שופך על יסוד המזבח העולה אשר פתח אוה"מ זה יסוד מערבי ל"ל אשר פתח אוה"מ ת"ל דבהאי פגע ברישא ביציאתו מן ההיכל והו"ל א"מ עה"מ ואיס"ד אמעהמ"צ לאו דאורייתא לאמקשו התוס' מידי וא"כ הדק"ל, ותו הקשה בשאג"א סי' י"ב על חילק הנ"ל שכ' הטו"ז והמג"א דהא מוכח בגמ' דאפי' היכא דכתי' קרא בהדיא להקדים נמי אמרינן דאי קדם ופגע במצוה אחרת כיון דקדמה עביד לה ברישא הא בזבחים דף צ"א, באיבעיא דקדם ושחטו שא"ת מהו מי אמרינן כיון דשחטו מקריב לה או דילמא יהיב לאחר לממרס, בעי' למיפשט מהא דתנן שחטו קודם לתמיד בה"ע כשר ויהב לאחר לממרס בדמו עד שיזרוק הדם של תמיד, ומשני הב"ע כגון דשחטו גם לתמיד אבל אי אכתי לא שחטו אמרי' דכיון דשחטו מקריב לי' לפסח ואמר רב אשי דייקא נמי מדקתני עד שיזרוק ול"ק עד שישחט ויזרוק ש"מ, והנה למסקנא נפשט האיבעי' מהך דייקא נמי וכ"פ הרמב"ם בפ"ח מה' תמידין דאי קדם ושחטו לשא"ת כיון דשחטו מקריב לי' וכ"כ בפ"א מק"פ כ' שחטו קודם לתמיד יהבי' לאחר לממרס עד שיזרוק הדם ול"כ עד שישחוט ויזרק ש"מ דוקא אי כבר נשחט התמיד ובא למלוך על הזריקה אבל אי עדיין לא נשחט אמרינן כיון דשחטו מקריב לי', והשתא איס"ד דבמידי דכ' בי' בגופא דיקדימו ל"א כהנ"ל וצריך להעביר עה"מ, א"כ ה"נ היכא בעיא למיפשט מפסח הא אמרינן בפסחים דף נ"ו בטעמא דפסח נשחט אחר התמיד דיאוחר שנאמר בו בערב ובה"ע לדבר שנאמר בו בה"ע בלבד א"כ דילמא דוקא בפסח הוא דאמרי' יהיב לאחר לממרס בדמו, משא"כ בשאר תושא"ת וקדם ושחטו לשא"ת ברישא ותו דלמסקנא הכא אמרינן באמת דאי קדם ושחטו לפסח כיון דשחטו מקריב לי' לדם ואמאי והא הכא מפורש בי' שיאוחר זמנו לתמיד של בה"ע – והנה בשאג"א תי' דלא הקפידה תורה על בערב בה"ע כ"א לענין שחיטת הפסח ולא לענין שאר עבודות דכן כתיב תזבח את הפסח בערב, וכיון דכבר שחטו לפסח תו לא איכפת לן לענין שאר עבודות להקפיד על ערב ובה"ע, אבל באמת צ"ע דהא כ' התוס' בר"פ כה"ת דתעשו דכ' בתמיד היינו עבודת הדם וה"נ דכתיב בין הערבים תעשו היינו עבודת הדם, והאי עכ"ח בתר זביחה קאמר א"כ משמע דעיקר קפידת בערב ובה"ע אשאר עבודת הפסח קאי וצע"ג, עכ"פ הדרא קושי' הנ"ל לדוכתא, והנה התוס' לשיטתי' י"ל דבלא"ה ל"ק קושי' הנ"ל דהא הקשו בתוס' זבחים דף צ"א ובכמה דוכתא למה לי קרא דשיורי הדם הי' שופך על יסוד מערבי החיצון ומזבח העולה אשר פתח אוה"מ ת"ל משום א"מ עה"מ ובהאי פגע ברישא ותי' בזבחים ל"ש אין מעבירין אלא בשתי מצות אבל במצוה אחת לא א"כ י"ל לפי שיטת התוס' במנחות דף ל"ד והובא בטו"ז סי' כ"ה דתש"ר ותש"י שניהם מצוה אח"ה א"כ ל"ש בזה אין מעבירין עה"מ ושפיר אמרינן דצריך להעביר עה"מ ולהניח של יד תחילה משא"כ לפי מה שהעלה הטו"ז