ערוגת הבושם על או"ח כד

בציצית ת"ל בכ"מ שנאמר בגדים סתם היינו צו"פ ותכלת עמרא הוא, וא"כ א"א בלא כלאים ולהנ"ל מאי פריך דאי לאו קרא הו"א קשר עליון ל"ד ומצי למיעבד תכלת באופן שלא היי כלאים, ותי' בשם ר"י קלצו"ן עיי"ש, ועיי' במשל"מ פ"ג מה' ציצית מה שנתקשה בהבנתו, ולענ"ד נראה בכוונת תירוצם דודאי מסברא חיצונה הו"א כלאים בציצית אסור דהא ל"ת חמירא מעשה וכדאמרי' ביבמות דף ח', ותו דמסברא אסור דהו"ל מהב"ע, וכן מסברא החיצונה תכיפה א' אינו חיבור כיון דאינו מתקיים כלל וא"כ אי לא הוי כתיב יחדיו ולא הוי כתיב נמי קרא למשרי כלאים בציצית מסברא חיצונה הוי אמרי' דלא שרי רחמנא תכלת בטלית של פשתן אלא באופן דלא הוי כלאים והיינו על ידי תכיפה אחת ודו"ק היטב

סימן ה'

בענין ברכת מצות תפילין ודין אם פגע בתפש"ר תחילה

והמסתעף

(א) הרמב"ם והרא"ה וכן כל מוני המצות כולם כאחד חושבים מצות תפילין של יד ותפש"ר לשני מצות עשה וכבר האריך בתשו' הגאון מהרי"צ הלוי שהובא בטו"ז סי' כ"ה להוכיח כן מהא דתנן תפילין של יד אינו מעכבת ש"ר ותפילין של ראש א"מ ש"י, ואי הוי מ"ע אחת הוי מעכבין זה את זה כדתנן גבי ציצית ארבע ציצית מעכבין זא"ז דארבעתן מצוה אחת, ומוכח יותר ממה דאמרי' במנחות דף מ"ד סבר ר"ח למימר הנ"מ היכא דאית לי' תרוויי' אבל אם לית לי' אלא חדא מעכבין זא"ז ופריך אלא מעתה מאן דלית לי' תרתי מצות, חדא נמי לא ליעבד. א"ו מוכח בהדי' דתפילין של ראש ותפילין של יד תרי מצות נינהו, וצלע"ג בזה דמפירש"י במנחות דף ל"ו משמע בהדיא דתרוויי' חדא מצוה חשיבא דכן פירש"י שם בד"ה להניח ת"ל דבשל יד מתחיל להניח, ועל מה דאיתא שם דעל של ראש מברך על מצות פירש"י דעכשיו גומר המצוה משמע דחדא מצוה נינהו והנה כבר הרגיש הטו"ז ממש"כ התוס' שם בד"ה סח וז"ל ושמא שאני תפילין שמצוה א' הם, ופי' הטו"ז בכוונתם שהם ב' מצות של חובה שחוב עליו לעשות שניהם יחד כדי שיעלו שתי הברכות על שתיהם, אבל בפירש"י הנ"ל א"א להעמיס כן, וצע"ג ליישב לפירש"י הנ"ל הראיות מהגמ', ועיין מג"א סק"ט משמע נמי דלא ברירא לי' אם תרווי' מצוה אחת או תרתי ולא כתב ליישב ראיות הנ"ל וצ"ע, והנה הטו"ז העלה עפ"י הנ"ל דצ"ל על מצות תפילין בחולם דקאי על תרוויי', והמג"א כתב דאפי' אם שניהם שתי מצות מ"מ יכול לומר שפיר על מצות בפתח כי היכא דאשכחן בפסוק מצות ה' ברא דקאי על כה"מ וכתיב בפתח ולא הבנתי הראי' דהתם ה"ק כל חדא וחדא מצות ה' ברא מאירת עינים, והנה להפוסקים כשיטת רש"י דלא סח מברך א' סח מברך שתים הכל קאי על של ראש, דאז מברך על של ראש להניח וגם על מצות, צע"ג להבין איך יתכן לברך על מצוה אחת שתי ברכות, ועיין בטו"ז בתשו' הנ"ל, שכ' משום דבאמת ראוי לברך על כ"א מהם ב' ברכות מפני שיש בכל א' מהם ב' ענינים א' הוא גוף המצוה שהוא לזכרון להאמין מציאות השי"ת ויחודו ויציאת מצרים ושכר ועונש, ואף אם יהי' אוחז בידו הי' אפשר לקיים מצוה וע"ז תיקנו ברכת על מצות תפילין והשני הוא הנחת וקשירת תפילין במקומה המיוחד לה וע"ז נתקנה ברכת להניח תפילין, ומשו"ה אם הפסיק ביניהם שפיר מברך שתים על של ראש עיי"ש, ולפי דבריו איה"נ אם אין לו אלא תפילין של יד נמי מברך שתים על של יד, ובאמת מבואר לקמן בסי' כ"ו בהג"ה רמ"א דאם מניח של יד לבד מברך להניח לבד, א"כ לא יתכן מש"כ מהר"י הלוי אליבא דהרמ"א

תו צ"ע הלא אשכחן כמה מצות שהם זכר על אמונת השי"ת ויציאת מצרים כגון ציצית דכתיב בי' נמי למען תזכרו ועשיתם, ומ"מ לא תיקנו ב' ברכות על מצוה אחת, ולולי דב"ק הי' נלענ"ד דענין שני ברכות שתיקנו בתפילין חדא על עיקר המצוה כדרך שמברכין על כל המצות, ובתפילין יש עוד ענין א' מה שאין כן בכל מצות שבתורה דבכל המצות לא הקפידה תורה שיעשה אותו דוקא בגלוי הה"ד באם יסתר איש במסתרים נמי קיים המצוה בשלמות אבל בתפילין שהיא מלשון פלילה ועדות כמש"כ התוס' במנחות יש מצוה נוספת שיפרסם בפומבי שהוא מקבל עליו יחידו ואחדותו ית"ש ועול מלכות שמים, ע"ד שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ועל זה תיקנו ברכה מיוחדת על מצות תפילין, ולפי"ז י"ל דברכה זו לא שייכא אלא בתפילין של ראש, דבתפילין של יד כתיב לך לאות ודרשי' לך לאות ולא לאחרים לאות אין שייכות ברכה זו משא"כ בתפש"ר דכתיב בי' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך דדרז"ל אלו תפילין של ראש, שפיר תיקנו לכוונה זו ברכה מיוחדת, ולפי"ז ניחא מש"כ הרמ"א דבאם אין לו רק תפילין של יד מברך רק להניח דעל מצות אין לו שייכות לתפילין של יד, ובזה ניחא מנהגינו לברך על מצות בפת"ח כמסקנת המעיו"ט והמג"א ודו"ק היטב

(ב) שיטת רבינו אלי' שצריך לעשות קשר בכ"י כמשמעות לשון וקשרתם, והתוס' הקשו על זה ממאי דאמרי' בר"פ המוציא תפילין ל"ש אלא ישנים אבל חדשים לא ומפרש בגמרא דחדשים היינו שאין בהם קשר ומשום דאסור לעשות קשר בשבת, ולשיטת ר"א הרי אינו קשר של קיימא כיון דעשוי להתיר בכל יום, וראיתי בס' ישועות יעקב שכתב לתרץ כי היכא דאמרינן בפ"ק דסוכה מגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת, ה"נ י"ל כיון דהוי קשר לענין תפילין הו"ל קשר לענין שבת, ולענ"ד יש לתמוה על זה מהא דאיתא התם ר"מ מתיר א' חדשים וא' ישנים ואמרי' בגמרא זאת אומרת עניבה פסולה בתפלין, אביי אמר ר"י לטעמי' דאמר עניבה קשירה מעליא היא, ואי ס"ד דאמרי' מגו דהוי קשירה לענין תפילין הו"ל קשירה לענין שבת א"כ גם עניבה ליתסר מגו דהוי קשר לענין תפילין, אלא ע"כ דדוקא לענין דופן שייך לומר כן אבל לענין מלאכה דבעי' מלאכת מחשבת לא מחשב מלאכה אלא אם היא מלאכה מחמת עצמה ולא מחמת מגו ועיקר שיטת רבינו אלי' תמוה לכאורה א"כ האיך מצאנו ידינו ורגלינו בש"ס ר"פ המוציא דפליגו ת"ק ורשב"ג אי מכניסן זוג זוג או שנים שנים וקאמר בגמרא דפליגו אי שבת ויו"ט זמן תפילין ולת"ק זוג א' אין טפי לא משום דבשנים עובר על ב"ת, ולשיטת ר"א דאינו מקיים המצוה אלא כשקושר ממש א"כ מאי בל תוסיף שייך דהא אינו מקיים המצוה כלל בלא קשירה, וכ"כ קשה מש"ס פ' הנחנקין בשמעתא דזקן ממרא דקאמר בגמרא אנו אין לנו אלא תפילין בלבד ע"ש, והתם נמי אם כבר עשה הקשר ואח"כ מוסיף בית א', אינו עובר על ב"ת כלל כיון דאינו עושה מצוה אלא בשעה שקושר ואם הוסיף בית א' ואח"כ עושה הקשר א"כ גרוע ועומד הוא ע"ש בגמרא, ומתוך כך נראה לי ברור דמודה רבינו אלי' דמצות תפילין קיים שפיר אפי' לא עבד קשר, דבקרא והי' לאות על ידך ולטוטפות לא כתיב קשר, ולמצוה לכתחילה הוא דקאמר לעשות קשר בכל