ערוגת הבושם על או"ח כב

שלו תרומתי תרומה הו"א דשליח נמי מצי משוי קמ"ל א"כ מוכח דאי לאו דמעטי' קרא בהדי' הו"א דאיתא בתורת תרומה, ה"כ י"ל גבי נשים, אלא דלפי"ז צ"ע א"כ בתפילין נמי אמאי ממעטי' נשים מוקשרתם וכתבתם משום שאינה בקשירה אינה בכתיבה הא י"ל קרא לא ממעט אלא מי שאינו בקשירה כלל, אבל נשים הואיל דיכולה לקיים מצוות תפילין אם תרצה א"כ חשיב איתא בקשירה, וע"כ צ"ל דאינו דומה לש"ס קידושין שם, דדוקא בתרומה הואיל וחל שם תרומה על התבואה שהפריש שפיר הו"א שחשיב עי"ז איתא בתרומה דנפשי' משא"כ במצוה דל"ש זה ולא שייך לדין בו אלא משום חיובא דגברא אמרי' דקרא ממעט כל שאינו בחיוב קשירה אינו בכתובה, ובעיקר מה שרצה לחלק בזה בין אם משוי לי' שליח, א"כ קשה אמאי לא אמרי' כן גם גבי תפילין ולפימש"כ הרשב"א בפ"ק דחולין דף י"ב דמידי דמצי למיעבד בלא שליחות הבעל דבר לא שייך בי' עניין שליחות אפי' אם עשאו על פי משלחו א"כ בלא"ה לא שייך לעניין עשיית ציצית וכתיבת תפילין עניין שליחות דהא אין צורך כלל לשליחות ודו"ק

(י) בהא דשרי רחמנא כלאים בציצית כתב הרב"י בסי' י"א בשם רבנו ירוחם ת"ל חוטי פשתן פוטרין בבגד צמר, וכן להיפוך דכלאים בציצית מותר ודוקא כשאינו מוציא ממינו אבל אם מוצא ממינו לא יטיל בו כלאים כדאמר ר"ל כ"מ שאתה מוצא עול"ת וכו' והרב"י כתב דאינו נ"ל אלא אעפ"י שאין מצוי לו ממינו מאחר שאפשר לקיים שניהם אלו הי' מצוי לו לא דחינן את ל"ת, ע"ש, ולדבריו ע"כ הא דשרי רחמנא כלאים בציצית היי"ד בזמן דאיכא תכלת דאז א"א לקיים שניהם דע"כ תכלת בטלית של פשתן א"א בלא כלאים ומגו דתכלת פוטר לבן נמי פוטר אבל היכא דליכא תכלת אפשר לקיים שניהם מקרי כיון דעכ"פ משכחת לה לקיים שניהם אלו הוי מצוי לו והנה כבר הקשו על מרן הרב"י בשאג"א ס"ו ובתשו' ברית אברהם סי' א' ובתשו' בית אפרים סי' ה', מהא דאמרי' בשבת דף ל"ג ולאביי אליבא דר"ש למאי דס"ד מעיקרו האי בשר מאי עבד לי' באומר אבי הבן לקוץ בהרת בנו הוא דקמתכוין ואי איכא אחר ליעבד אחר כדר"ל כ"מ שאתה מוצא עול"ת וכו' לא צריכא דליכא אחר דמבואר אע"ג דהוי אפשר לקיים שניהם אי איכא אחר השתא מיהת דליכא אחר אמרי' עדל"ת ע"ש והנה בפשטות הי' נ"ל לתרץ, דע"כ לא כתב הרב"י כן אלא לגבי מצות ציצית דאם איכו לובש טלית בת ד' כנפות ליכא ביטול מצוה, א"כ שפיר אמרי' דמקרי אפשר לקיים דהא מצי לאמתוני עד דאתרמי לי' ציצית ממינו משא"כ במילה אי ליכא אחר ל"ש לומר דהוי אפשר לקיים שניהם דימתין עד דמזדמן לי' אחר דהא אדהכי והכי יבטל מצות עשה דביום השמיני, מיהא אחר העיון אין זה מספיק דהא כ' התוס' בכתובות דף מ' דלא מיחשב אפשר לקיים שניהם מחמת שלא ילבוש טלית של פשתן כיון דעכ"פ בטלית של פשתן לא אפשר למיעבד בלא כלאים וכוונת דבריהם מבואר שם בפנ"י דעיקר מצות ציצית לא חייבי' רחמנא אלא אחר הלבישה כדכתיב אשר תכסה בה, וא"כ א"א לומר שלא ילבוש טלית של פשתן דהא בלבישה לא עביד איסורא א"כ לא באנו לדין אלא על חיוב עשיית ציצית אחר הלבישה, וע"ז ל"ש לומר אפשר לקיים שניהם כיון דהשתא מיהת א"א לו למיעבד תכלת בלא כלאים, וא"כ שוב א"א לומר חילוק הנ"ל דהשתא מיהת כיון שכבר לבוש טלית זה אם לא יטיל ציצית הרי מבטל מ"ע והו"ל לומר דזה לא מקרי אפשר לקיים שניהם, ואפ"ה ס"ל להב"י דלא דחי, ושפיר קשי' להו להגאונים הנ"ל מש"ס שבת הנ"ל, והנלענ"ד בס"ד, דבעיקרא דפלוגתא הנ"ל של הרי"ו עם הרב"י אם זה מקרי אפשר לקיים שניהם, לכאור' צדקו מאוד דברי רבינו ירוחם, דהא מבואר בנימוקי הרמב"ן עה"ת בטעמא דעדל"ת אע"ג דל"ת חמירא, ח"ל כי הנשמר מעשות דבר הרע בעיני אדוניו ירא אותו ולכן מצות עשה גדולה כמו שאהבה גדולה מיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות הרע ולכך אמרו דאתי עודל"ת, עכל"ק, וא"כ נהי דבאפשר לקיים שניהם לא שייך האי סברא דהרי ע"כ לאו מחמת שאהבה דוחקתו לקיים המ"ע קעבר על הל"ת דהא הוי מצי לקיים שניהם, אבל תינח היכא דמצוי לו לקיים שניהם השתא הכא, משא"כ אי לא מצי לקיים שניהם מאי איכפת לן דהו"מ לקיים שניהם אי הוי מתרמי לי' סוף סוף השתא כיון דאהבת השם דוחקו לקיים מצותו וא"א לו בלא דחיית הל"ת שפיר אמרי' דעדל"ת, וצדקו דברי רבינו ירוחם, וצ"ל בטעמא דמרן הרב"י דודאי אלו הוי ברור לן טעמא דעדל"ת הוא מחמת סברת הרמב"ן הנ"ל באמת הוי אמרי' כשיטת רי"ו אבל מאן מוכח דהיינו טעמא דקרא, הא קיימ"ל דלא דרשינן טעמא דקרא, והא דעדל"ת לא נדע אלא מדשרי רחמנא תכלת בכלאים. א"כ אימור דוקא בכה"ג דאין מציאות לקיים המ"ע בטלית של פשתן אלא באופן זה אבל אי הוי דרשי' טעמא דקרא ודאי הוי אמרי' טעמא דעדל"ת הוא מטעמא דכ' הרמב"ן, ואז באמת היה הדין דין אמת כמש"כ הרי"ו, ולפי"ז לק"מ מהא דשבת דף קל"ג דהתם קאי הגמרא אליבא דר"ש כדאמרי' ואביי אליבא דר"ש למאי דס"ד מעיקרו האי בשר מאי עבד לי' ע"ז שפיר משני דליכא אחר אבל למאי דלא קיימ"ל כר"ש ולא דרשי' טעמא דקרא שפיר קאמר הרב"י דזה לא מקרי א"א כן נראה לענ"ד נכון בס"ד, ודו"ק

סימן ד'

בענין קשר עליון דאורייתא

כתב הטור באו"ח סי' י"א וכ"ה בשו"ע שם יעשה נקב באורך הטלית לא למעלה מג' וכו' והרב"י הביא בשם בה"ע, דיעשה ב' נקבים ויטיל ציצית בתוכם ויוציא אותם לצד אחד, והקשה המג"א קושי' עצומה מהא דאמרי' בש"ס מנחות דף ל"ט א"ר ש"מ קשר עליון דאורייתא דאס"ד לא"ד כלאים בציצית דשרי רחמנא היכא משכחת לה הא קיימ"ל התוכף תכיפה אחת אינו חיבור ואיס"ד דעושה ב' נקבים הו"ל ב' תכיפות כדאיתא בסוף כלאים, ואפי' לדעת הטור ביו"ד סי' ש' דאינו חיבור עד שיקשור מ"מ האיך קאמר בגמרא והא קיימ"ל התוכף תכיפה אחת אינו חיבור הול"ל הא קיימ"ל אינו חיבור עד שיקשור, והניח בקושי', והנלענ"ד בס"ד ביישוב קושי' זו עפימש"כ הרב"י בשם מהר"י אבוהב. דבעל העיטור מפרש הא דאמרי' על הקרן פסולה משום דהיא בעלת ח' ואנן בעינן בעלת ארבע ופירוש הדבר כיון דבכל הצד שתהפוך הטלית ואנו יכולין להשתמש באלו הציצית והרי הוא כאלו הי' כאן שמונה ציצית, ע"ש, ולפי"ז נראה דיש ליישב קושי' מג"א הנ"ל די"ל דוקא לקושטא דמילתא דקשר עליון דאורייתא וצריך לקשרם באופן שד' חוטין שמצד זה וד' חוטין שמצד זה חוברו להם יחדיו מיחזי כשמונה ציצית אבל אי לא הי' צריך לקשרם א"כ החוטין שמצד זה יתפרדו