ערוגת הבושם על או"ח כא

דצו"פ איצטרך לכדרבא דרבא רמי כתיב הכנף מין כנף וכתיב צו"פ הא כיצד צו"פ פוטרין בין במינן בין שלא במינן שאר מינים אינם פוטרין אלא במינם, וא"כ שוב קשיא קושיא התוס' נדרוש איפכא. ונראה לי בס"ד דע"כ לא קשי' להו להתוס' דנדרוש איפכא אלא בס"ד מקמי' דמסקי' להא דרבא, והוי דרשי' התירא דכלאים בציצית, מהפנאה דצו"פ, אבל למסקנא דאמרי' בגמרא כולי משעטנז נפקא, והקשו התוס' שם דילמא כולי לכדרבא הוא דאתי, דממשמעותא נפק"ל דהך קרא ל"ת שעטנז וכו' גדילים תעשה לך מהם א"כ בלא"ה לק"מ דנדריש קרא איפכא, לא מבעי' אם נפרש כוונת התוס' דשניהם ממשמעות נפק"ל בודאי לק"מ, אלא אפי' אם כוונת התוס' כמו ש"כ לעיל, דדוקא הא דרבא מוכח ממשמעות אבל עדיין לא מוכח מזה דכלאים שרי, די"ל גדילים תעשה לך מהם קאי אשאר בגדים שאינם כלאים, וכלאים בציצית לא מוכח אלא מהפנאה דשעטנז מ"מ כיון דע"כ דרשינן הא דרבא א"כ קרא מסיפא לרישא נדרש גדילים תעשה לך מהם, שוב ליכא למדרש קרא מרישא לסיפא, דו"ק, ובזה ממילא יתורץ שפיר קושי' מהרש"ל הנ"ל דלמסקנא דילפי' עדל"ת מדאיצטרך קרא גבי שבת, ליכא למימר דקרא איפכא מוכח, דהא ע"כ דרשי' קרא לכדרבא, וע"כ משמעותא דקרא גדילים ת"ל מהם מיהא לתדבר"י דלית לי' הא דרבא, ליכא למימר כהנ"ל וצ"ל כתי' המהרש"ל

(ז) קיימל"ן נשים פטורי מציצית משום דהו"ל מ"ע שהז"ג, והקשו בתוס' נחייב נשים בציצית מדרשא הנ"ל דכל שישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בגדילים, דהא אמרי' במנחות ובעירובין גבי כהנים איצטריכו לי' סד"א כיון דאינם בלא תלבש שעטנז אינם בגדילים, קמ"ל נהי דאישתרי בשעת עבודה שלא בשעת עבודה מי אישתרי, משמע דאלו הוי משתרי גם שלא בשעת עבודה באמת הוי אמרי' כן דפטורי מציצית מחמת דרשה הנ"ל כש"כ דאית לן למימר הכי לחומרא, לחייב נשים, ונלענ"ד לתרץ בס"ד דבאמת כתב הר"ן בפ"ק דקדושין דדוקא בהקישא אמרי' אין היקש למחצה ואיכא למדרש כמה דרשות אבל מסמוכין לא מוכח אלא חדא מילתא, ע"ש, וי"ל דגם התוס' ס"ל כן אלא דקשיא להו מהיכ"ת למדרש כלאים בציצית, דילמא לחומרא מדרש לחייב נשים בציצית וע"ז מייתו ראי' מעירובין הנ"ל דהא חזינן דהך דרשא עדיפא דהא הוי ס"ד למפטר כהנים מציצית, ושפיר הקשו בתוס' מיהא נ"ל בס"ד דהנה התוס' הקשו מנ"ל למילף עדל"ת מכלאים בציצית דילמא שאני כלאים דהותר מכללו אצל בגדי כהונה, ותירצו דהתם נמי לאו משום דהותר אלא משום דעדל"ת, וכ"ז לקושטא דמילתא לא אישתרי אלא בשעת עבודה אבל אלו הוי אמרי' דאפי' שלא בשעת עבודה הותרה כלאים בכהנים באמת לא הו"מ למילף עדל"ת מכאן, ועפ"י הנחה זו נראה לי דיש ליישב קושי' התוס' דודאי א"א למילף תרתי מסמוכין כמש"כ הר"ן וא"כ ודאי ניחא לן טפי למדרש מידי דאיתא בכה"ת כולי ולא נצטרך לומר דחידש הוא שחידשה תורה בכאן מילתא דליתא בכה"ת ממה דנדרוש מני' דבר שיהא נצטרך לומר דכאן הוא חידש דליתא בשער דוכתא משו"ה בשלמא אי נדרוש קרא לכלאים בציצית א"כ לא נפיק ציצית מכללא דכה"ת, דהא באמת ילפינן מזה דבכה"ת כולי נמי דינא הכי דע"דל"ת, משא"כ אם נדרוש דנשים חייבות בציצית א"כ נצטרך לומר דחידש הוא שחידשה תורה בציצית דהא בשאר מ"ע שהז"ג נשים פטורות משו"ה עדיפא למדרש קרא לכלאים בציצית וכ"ז לעניין קושי' התוס', משא"כ בעירובין שפיר קאמר הגמרא הו"א דכהנים פטירי מציצית משום דליתניי' בלא תלבש שעטנז, משום דלפום האי ס"ד דכהנים משתרי בכלאים אפי' שלא בשעת עבודה בלא"ה ליכא למילף מהכא דהא איכא למיפרך מה לכלאים שכן הותר מכללו שוב הוי ס"ד שפיר דעדיף למדרש קרא אפטורא דכהנים, ושפיר קאמר בגמרא, משא"כ לקושטא דמילתא דכהנים לא אישתרי אלא בשעת עבודה א"כ כלאים לא הותר מכללו ושפיר מצינו למילף מני' אכה"ת כולה עדיף לן דרשה דכלאים בציצית מלמדרש פטורה דנשים כן נראה לענ"ד בסיד נכון, ואין להקשות גם לס"ד עכ"פ הוי מצינו למדרש מיהת בעדל"ת במידי דהותר מכללו ז"א דלזה לא איצטרך קרא דת"ל מראשו דמצורע כדאיתא ביבמות דף ה', ודו"ק היטב, ועי' מש"כ מזה עוד במצות כלאי בגדים ודו"ק, ועי' בריטב"א קידושין שכתב בתי' קושי' הנ"ל דלא מסתבר למדרש לחייב נשים לאפוקי מכללא דכה"ת כולי, ובהפלא"ה שם תמה על הריטב"א הא גם בכהנים קאמר בגמרא דאי הוי פטור מכלאים הוי דרשי' קרא למפטרי מציצית אע"ג דמפקי מכללא דכה"ת ע"ש, ולפי מש"כ דברי הריטב"א מכוונים שפיר ובכלל דבריו דברי, ועיי"ש בס"ד

(ח) ולעניין אי נשים כשירים לעשות ציצית יש מחלוקת הפוסקים התוס' והרא"ש ס"ל דאשה כשירה לעשותם והכי פסק המחבר בשו"ע סי' י"ד ס"א, והרמ"א כ' ויש מחמירין וע"ש במג"א שהקש' דהא בכל דוכתי דרשי' בני ישראל ולא בנות ישראל כדאיתא בקידושין דף ל"ו ומנחות דף ס"א א"כ ה"כ נמעט נשים, וראיתי בס' ביאור מרדכי שתי' שפיר עפ"י קושית התוס' הנ"ל נדרוש מסמוכין דנשים חייבות בציצית דכל שישנו בל"ת שעטנז איתא במצות גדילים, ותירצו שפיר דהקישא עדיף מסמוכין וכבר מוכח מהקישא דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג עיי"ש, וכ"ז לענין קושיית התוס', אבל לענין זה יש לומר שפיר דעכ"פ ילפי' מהקישא הנ"ל דאיתנייהו בעשיית גדילים, ולגלוי' דלא ממעטי' מבני ישראל אלא נכרים ועפי"ז יש ליישב שפיר קושיות התוס' בפ"ק דיבמות דף ו' למאי דס"ד דגמרא דעדל"ת שיב"כ א"כ כלאים בציצית דכ"ר למה לי' ולהנ"ל י"ל דהוי ס"ל להגמרא דקרא דסמיכות הנ"ל איצטרך להכשיר נשים לעשיית ציצית, מיהא עיקר תי' הנ"ל אינו מספיק לקושיי' המג"א, כי היכא דלא מחייבי' נשים בציצית משום דלא אתי סמוכין לאפוקי מהקישא, כש"כ דהו"ל למימר דלא אתי לאפוקי ממשמעות הכתוב בני ישראל ולא בנות ישראל ותו דלפי מש"כ לעיל א"א למדרש מסמוכין תרתי דרשות וכמש"כ הר"ן בפ"ק דקידושין עי"ש וכיון דלמסקנא איצטריך סמוכין למשרי כלאים בציצית תו לא מצינו למילף מני' דנשים כשרות לעשיית ציצית, וקושי' המג"א קיימת ומ"מ קושי' התוס' הנ"ל מתיישב שפיר עפיד"ז ודו"ק

(ט) וראיתי להגאון מהרש"ק שכ' בהגה"ת השו"ע הנ"ל די"ל הני פוסקים לא פליגו דודאי מצד עצמה אשה פסולה לעשותן שיצא בו איש אבל בתורת שליחות דהיינו אם איש עשאה שליח לעשות לו ציצית בזה אשה כשרה דנהי דשליחות נמי ל"ש במידי דל"ש בגוי' מ"מ בזה כיון דאשה יכולה לקיים מ"ע שהז"ג שפיר נחשב איתא בדנפשה, ע"ש, והנה מש"כ דזה חשוב איתא בדנפשה, לכאור' יש ראי' לדבריו מש"ס קידושין רפ"ב דאמרי' בגמרא דאיצטרך קרא למעוטי נכרי לשליחות דתרומה אע"ג דליתא בתרומה דנפשי' סד"א הואיל ותנן נכרי וכותי שתרם את