ערוגת הבושם על או"ח קפב

מיהא היינו להך לישנא דפליגו בילפינן זורק ממושיט אבל למאן דס"ל דפליגו רע"ק ורבנן בקלוטה כמי שהונחה א"כ לא תליא כלל בפלוגתא דרע"ק ורבנן הנ"ל ושפיר י"ל תחומין דאוריית' אפי' אי לא ס"ל כרע"ק לענין זורק מרה"י לרה"י ור"ה באמצע, ומבואר ברפ"ק דשבת דבתר דאיבעי הדר פשטה דרע"ק ורבנן בקליטה פליגו וא"כ הרמב"ם שפיר פסק תחומין י"ב מילין דאוריית', ומ"מ בש"ס פ' כלל גדול ובסנהדרין הנ"ל קאמר אליבא דרע"ק משום דבעי לשנוי דתהוי א"ש גם ללישנא דפליגו בזורק ממושיט כנ"ל נכון בס"ד

תו הקשה הבעה"מ על שיטת הרמב"ם מהך דעשיליו דקאמר לא רוכבין שמא יחתוך זמורה ול"ק גזרה שמא יצא חוץ לתחום י"ב מילין ועי' ק"כ ספ"ק דעירובין כתב תי' נכון ע"פ קושיית מהרי"ל יהיו שנים מותרין לרכוב או לילך בקרון כמו גבי אין קורין לאור הנר דשנים מותרין ותי' דגזרינן שמא יחתוך זמורה קודם לכן כדי לרכוב אח"כ כמו דאמרינן גבי חבית של שייטי' לענין אין שטין א"כ ניחא דל"ק שמא יצא חוץ לתחום דלטעם זה הי' מותר בשנים, ודפח"ח, **(אינו מובן דהא באמת רצה שם בגמרא לומר הטעם שמא יצא חוץ לתחום אלא דדחי לי' דא"כ נשמע מיני' דתחומין דאורייתא עי"ש בש"ס.)** ולענ"ד נראה דלשיטות הסוברים ביו"ט אין איסור תחומין דאוריי' מדכתיב ביום השביעי משמע דוקא, כדאמרינן לענין הוצאה והבערה, א"כ לק"מ דנפק"מ לענין יו"ט, ועוד נ"ל דהא בהך גזרה דאין רוכבין נכלל איסור להשתמש בבעלי חיים ולזה אין ענינו לגזור משום חוץ לתחום אלא משום שמא יחתוך זמורה וא"ש בס"ד

והנה ביהושע כתיב אך רחוק יהיה ביניכם ובינו כאלפים אמה במדה, פירש"י בשם מדרש תנחומא כדי שיהיו יכולין לילך ולהתפלל לפניו בשבת עיי"ש, ולכאורה תמוה אמאי לא מייתי הש"ס ראי' משם דתחומין אלפים אמה דאורייתא כרע"ק בסוטה דף כ"ז, ודוחק לומר דמשה רבנו תיקן להם לישראל כך דלא אשתמיט לאשמעי' הכי בשום דוכתא, ושוב האיר השי"ת את עיני ומצאתי במ"ר פ' וישלח וכן בפ' בראשית פרשה י"א בפסוק ויחן את פני העיר דיעקב אבינו תיקן תחומין עיי"ש, א"כ א"ש מקרא הנ"ל, אלא דאי קשי' הא קשיא בספ"ק דעירובין אמרינן ג' דברים פטרו במחנה וחד מנייהו עירוב ואמרי' התם ל"ש אלא ע"ח אבל ע"ת חייבין, דתני ר"ח ע"ת לוקין עליו מה"ת, וע"ש ברא"ש דה"ק כיון דעכ"פ אשכחן תחומין י"ב מיל מה"ת שוב לוקין גם על תחום אלפים מכות מרדות וסיים שם הרא"ש מיהא בש"ס דילן משמע דליכא שום תחומין מדאורייתא עיי"ש, ומשמע לפי"ז דבאמת אין חילוק בין ע"ת לע"ח, ופטורין במחנה גם מע"ת וא"כ היאך מצאנו יו"ר בהך קרא דיהושע, ואולי י"ל דבאמת ס"ל להר"מ דכל מילי דרבנן הוי כדאורייתא משום דלא תסור. והא דאשכחן קילות במידי דרבנן היינו משום דחז"ל מעיקרו לא החמירו עליו לעשותו כשל תורה וכ"ז במידי דלא אסמכוה אקרא, אבל במידי דאסמכוה אקרא א"כ חזינן דבקשו לעשותו כדאורייתא שוב הו"ל כדאורייתא ממש מלאו דלא תסור כך חידש הגאון פרימ"ג בספר תיבת גומא, א"כ י"ל אפי' למ"ד תחומין דרבנן מ"מ כיון דאסמכוהו אקרא דאל יצא איש ממקומו חמיר כדאוריית' ולא התירו במחנה אלא לפי"ז שוב ליה צריך הש"ס בספ"ק דעירובין לומר ל"ש כו' משום דתחומין לוקין עליו מיהת בי"ב מיל, ולאוקמי מתניתן כיחידאי דלא כהילכתא דהא אפי' למ"ד תחומין דרבנן עכצ"ל כן כדמוכח מקרא דיהושעו' אע"כ משום דקושט' דמילת' הילכת' דתחומין י"ב מילין דאוריי', ומזה גופא סייעתא רבה לשיטת הרמב"ם וסייעתי' כנ"ל בס"ד, ודו"ק

ב) לענין אי שייך איסור תחומין ברוכב או ביושב בקרון עי' או"ח סי' רס"ו במג"א סק"ז חולק עם הרב"י שם וס"ל דברכיבה ל"ש אין תחומין למעלה מעשרה ע"פ מ"ש רש"י בעירובין דף מ"ג בעמוד רחב ד' פשיטא דיש תחומין למעלה מיו"ד דחזי להילוך מעלי' הוא וניחא תשמישתי' כי קמבע"ל בעמוד שאינו רחב ד' דל"כ תשמישתי' א"כ הה"נ ברוכב או ביושב בקרון לכו"ע יש תחומין ע"ש, וראיתי בתשו' ח"ס סי' צ"ח שכ' לחלק דאינו דומה לארעא סמיכתא דהתם איהו מהלך והארץ לעולם עומדת משא"כ ביושב בקרון או ברוכב איהו מינח נייח והקרון או הסוס הוא דמסגי תותי' ולכאורה נראה להביא ראיה לדבריו מהסוגיא במקומה דקאמר בל"ב א"נ בספינה ומאי קמבע"ל הא בספינה ודאי ניחא תשמישתי' דהא רחב ד' ועכצ"ל דבספינה לא מהני האי סבר' משום דמינח נייח ומיא הוא דמסגי תותי' כסברת הח"ס, ושוב ראיתי בחי' הריטב"א שכ' דספיקא בספינה הוא משום דדמי' לקפיצה, ועי' במג"א דנקיט נמי האי לישנא עיי"ש, ולפי"ז אדרבה יש ראי' לאידך גיסא, א"כ מ"ש דלא נקיט גם בל"ק האיבעי' בספינה, וע"כ משום דהוי ס"ל כיון דרחב ד' וניחא תשמישתי' א"כ פשיט' דבזה יש תחומין ול"ב הוי ס"ל דמ"מ כיון דאזיל ע"י קפיצה שרי', ואי ס"ד דבזה לא מהני טעמא דניח' תשמישתי' משום דאיהו מינח נייח אכתי הו"ל למיבעי כן בספינה, ומ"מ צל"ע לפירש"י הנ"ל דתלי' בל"נ תשמישתי' א"כ גם למעלה מג' הו"מ למיבעי דהא מבואר בש"ס פ"ק דשבת דף ז' דלמעלה מג' נמי לא ניחא תשמישתי', ואולי יש לחלק דנהי דלא ניחא תשמישתי' לענין עקירה והנחת חפץ אבל לגבי הילוך שפיר ניחא תשמישתי' אלא דלפי"ז צ"ע בהא דשק"וט בעירובין דף מ"ה גבי מיא בעיבא אי קני שביתה והוי ס"ד דתלי' ביש תחומין למעלה מיו"ד בשלמא לענין הילוך שפיר י"ל דל"נ תשמישתי' למעלה מיו"ד אבל לענין הנחת מים בעבים בודאי ניח' תשמישתייהו, א"כ מהיכ"ת לא יהא בהן משום תחומין כיון דכל עיקר ספיקא דלמעלה מיו"ד הוא מחמת דלנ"ת וצ"ע להבין כל זאת

ג) כתב הטור באו"ח סי' ת"ד יש תחומין למעלה מיו"ד כגון מי שהלך בכח שם בקפיצת הדרך או עמוד שהוא בסוף התחום וקצתו חוץ לתחום וגבוה י' אסור לעלות עליו בתוך התחום ולירד מצד השני חוץ לתחום, וצלע"ג מה ענין זה לתחומין למעלה מיו"ד או לא, דע"כ לא באנו לדון בזה אלא אם קונה שביתה למעלה מיו"ד א"כ אפילו אי קנה שביתה למטה מי' אם מותר לו לילך דרך למעלה מי' אבל היכא דקנה שביתה למטה מי' ודאי אפילו הלך אח"כ למעלה מי' וירד אח"כ למטה מי' אסור לו לזוז ממקומו כיון דרחוק יותר מאלפים אמה ממקום שקנה שביתה וזה ברור ומבואר כן בהדי' בחי' הריטב"א דף מ"ג ומוכח כן מעירובין דף מ"ה והכי מבואר שם בתוס', וא"כ ממ"נפ חוץ לד"א אפי' אי אין תחומין למעלה מי' נמי אסור לו לירד כיון דקנה שביתה למטה מי' ותוך ד"א אפי' אי יש תחומין מותר ועי"ש בדרישה שכ' וז' וא"י מה בא רבנו ללמד בלשון הזה שכ' ולירד, כולי האי, ואולי נתכוין למ"ש, אבל עדיפא מני' הו"ל לאקשוי דמלשונו משמע לכאורה דקשי' לי פשיטא ומה בא ללמדנו ולדידי צע"ג לאידך גיסא להבין דברי רבנו הטור בזה, והשי"ת יראנו נפלאות מתורתו

ד) מבואר בתוס' יומא דף ס"ז דדוקא לצאת להלן ממקום שקנה שביתה הוא דמיתסר מדאוריי' למ"ד תחומין דאוריי' אבל אם יצא חוץ לתחום מותר לו מה"ת לחזור ולשוב למקומו שקנה שביתה בע"ש ואיננו אלא מדרבנן ע"ש שהוכיחו כן מהש"ס ועי' מנ"ח מזה, ולענין אי כליו נמי אסורים להוליכן להלאה מרגלי הבעלים מדאורייתא היא פלוגתא בין הראשונים עי' במנ"ח הוכיח