ערוגת הבושם על או"ח קפג

מרש"י עירובין דף ע"ט דהוא דאורייתא אבל הריטב"א ס"ל שם בהדיא דאינו אלא מדרבנן ע"ש ועי' מג"א בשם הלבוש דס"ל אדם מוזהר על תחום בהמתו מה"ת אבל בד"מ שם כתב דאינו אלא מדרבנן. ולכאורה י"ל דהך פלוגתא פתיכא באידך פלוגתא דפליגו הקדמונים אי תחומין ביו"ט מדאוריי' דלשי' הסוברים לאו דאוריי' משום דאיננו נכלל בכללא דל"ת ואל יצא איש ממקומו בשבת הוא דכתיב א"כ ה"ה דלית' בכללי דל"ת כל מלאכה אתה ובהמתך, ועי' ריטב"א דף פ"ב והובא במנ"ח דעבד שמל וטובל דהוא מוזהר בעצמו על איסור תחומין איננו כרגלי בעליו אלא כרגלי עצמו במקום שקנה שביתה, ונ"ל דהריטב"א לשיטתו דס"ל גם שביתת כלים כרגלי בעלים איננו אלא מדרבנן א"כ א"א להטילו כרגלי בעליו מחמת שהוא ממון בעלים משו"ה י"ל דקונה שביתה לעצמו, אבל לרש"י דס"ל דמדאוריי' הכלים כרגלי הבעלים א"כ מחמת צד ממון שבו הוא נמי כרגלי אדוניו, וכש"כ דס"ל עבד אין לו קנין שביתה בפ"ע דכל מה שקנה עבד קנה רבו וצע"ג

ה) כתב הטור או"ח סי' ת"ד יש תחומין למעלה מעשרה, כגון מי שהלך בכח שם בקפיצת הדרך או עמוד שהוא בסוף התחום ומקצתו חוץ לתחום, וגבוה י' אפי' אינו רחב ד' אסור לעלות עליו בתוך התחום ולירד מצד השני שחוץ לתחום עכ"ל, ותמוה לי מה ענין זה ליש תחומין למעלה מי' או אין תחומין למעלה מיו"ד בשלמא אם קונה שם שביתה אז אם אין תחומין אזי לא קנה שביתה באותו מקום ושוב כשיורד בכל מקום שהוא למטה מיו"ד י"ל אלפים אמה ממקום שיורד. אבל אם קנה שביתה למטה מיו"ד. שוב כשיורד למטה מיו"ד אסור לו לזוז ממקומו אפי' למ"ד אין תחומין למעלה מיו"ד, וזה פשוט וברור, וכן מבואר בהדי' בחידושי הריטב"א בשמעתין דעירובין דף מ"ג ומוכח כן משמעתא דעירובין דף מ"ה והכי איתא בתוס' שם, וא"כ ממנפ"ש אי איירי חוץ לד' אמות אפי' אינו יורד מן העמוד נמי, ואי בתוך ד' אמות אפי' לירד נמי שרי, אלא ממקום שירד אסור לו לזוז מתוך ד' אמותיו, וראיתי שגם בלבוש נקט כהאי לישנא, והוא צע"ג, וראיתי בפרישה שם שכתב ח"ל וא"י מה בא רבינו ללמד בלשון הזה שכתב ולירד, ואולי נתכוין למש"כ, אבל עדיפא מנה הו"ל לאקשויי וצע"ג

ו) הרב"י בסי' הנ"ל וכן הוא במג"א שם הביאו שיטת הרמב"ם דבימים ונהרות כיון דאפי' מעביר ד"א אינו חייב כש"כ דל"ש בי' איסור תחומין אפי' תחומין י"ב מילין, ונראה פשוט דלא מיירי אלא מדין דאורייתא, אבל פשיטא דאיכא איסור תחומין מדרבנן דאל"כ לא מצאנו ידנו ורגלנו בהא דקמבע"ל אי יש תחומין למעלה מיו"ד ת"ל דלמעלה מיו"ד ליכא איסור הוצאה וכש"כ איסור תחומין להרמב"ם הנ"ל, אלא פשיטא דמדאורייתא קאמר, וראיתי בס' נועם מגדים על סדר התפילה שנדפס מקרוב מהגאון רבנו בעל הפרימ"ג שנתקשה דלשיטת הרמב"ם הנ"ל ל"ש איסור תחומין בזמן הזה לשיטת הסוברים דבזמן הזה ליכא רשות הרבים, ולמש"כ הדבר ברור דלא נתכוין הרמב"ם אלא לענין תחומין י"ב מדאורייתא, ועיין בלשון הרב"י, אלא דמ"מ הא קשי' לי על מש"כ המג"א בסי' רס"ו ס"ק ז' בהא דקאמר בעירובין דף מ"ג בעי רב חנינא יש תחומין למעלה מיוד וכו' היכא דאיכא עמוד גבוה יו"ד ורחב ד' לא קמבע"ל כי קמבע"ל באינה רחב ד', א"כ בקפיצה לישנא אחרינא בספינה, וקאמר המג"א דהיי"ט דלא נקט נמי לישנא קמא האיבעי' דספינה דהוי מציאות קרוב, משום דרצה למיבעי אפי' לענין תחומין דאורייתא, ובספינה לא משכחת תחומין דאורייתא אפי' חוץ לי"ב מילין, מטעם הנ"ל לפי שאין דומה לדגלי מדבר, עיי"ש במחהש"ק שמפרש כן דברי המג"א, והוא תמוה מאוד, א"כ אין מקום לספוקי כלל גם בלמעלה מיו"ד דהא למעלה מיו"ד נמי מקום פטור הוא, וכש"כ דקשי' טפי לפי מה שראית בח' ח"ס ז"ל בתשו' חו"מ סי' צ"ח שכתב לפרש דברי הרמב"ם משום דתחומין מקרא דאל יצא איש ממקומו הוא דנפק"ל וכיון דהאי מקומו דקאי גם לענין הוצאה כדדרשי' בספ"ק דעירובין, אל יצא ממקומו עם הכלי ללקט המן, וכיון דלענין הוצאה ל"ק אמים וכרמלית כש"כ לענין תחומין וא"א לאפסוקי קרא בסכינא חריפא, א"כ כש"כ לענין למעלה מיו"ד, הן אמת דדברי הח"ס צלע"ג דא"כ ל"ש לשון הק"ו, וגם לא משמע כן לשון תשו' הרמב"ם שלא הזכיר כלל בדבריו הך ילפותא מקרא דלא יבא איש ממקומו, ותו דא"כ הו"ל למימר דבעי' שיהא עוקר ממקום ד' על ד' דהא לענין הוצאה קאי הך מקומו אמקום ד' כמבואר בפ"ק דשבת דבעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ד' עיי"ש וצ"ע ומ"מ דברי המג"א צלע"ג בזה

תו קשי' לי לשיטת הרמב"ם הנ"ל, מאי דוחקי' דש"ס בעירובין דף מ"ב ע"ב למהדר אטעמא דאמר שמואל הלכה כרשב"ג בספינה, וכרע"ק ור"י בדיר וסוהר, ופליגו ר"ז ורבה אי משום דשבת באויר מחיצות, אי משום דנייד, הא בפשיטות יש לחלק דדוקא ביבשה דמשכחת לה עכ"פ תחומין י"ב מיל מדאורייתא, שפיר ס"ל כרע"ק ור"י דאסור לו לילך לחוץ לד"א אבל בספינה כיון דלא משכחת לה תחומין דאורייתא ס"ל הלכה כרשב"ג וצ"ע

ז) במג"א סי' רס"ו סק"ז חולק על הרב"י דברכיבה ל"ש אין תחומין למעלה מיו"ד לפי מש"כ רש"י בעירובין דף מ"ג בעמוד רחב ד' פשיטא דיש תחומין למעלה מיו"ד דחזי להילוך והילוך מעלי' הוא כיון דניחא תשמישתי' כי קמבע"ל בעמוד שאינו רחב ד' דלא ניחא תשמישתי' א"כ ההד"נ ברוכב או ביושב בקרון לכ"ע יש תחומין עיי"ש, וראיתי בתשו' ח"ס ח"ו סי' צ"ח שכתב לסלק דאינו דומה לארעא סמיכתא דהתם האדם מהלך והקרקע עומד משא"כ ביושב בקרון או ברוכב איהו מינח נייח, והקרון או הסוס הוא דמסגי תותי ע"כ ולכאורה נראה ראי' לדבריו מהש"ס גופא דהא קאמר בלישנא בתרא א"כ בספינה, ואי ס"ד דמילתא דפשיטא היא היכא דרחב ד' לכו"ע יש תחומין א"כ בספינה מאי קמבע"ל הא הספינה רחב ד' וניחא תשמישתי' וע"כ צריך לומר בספינה לא מהני האי סברא, משום דאיהו מינח נייח והספינה הוא דמסגי תיתי, וא"כ ההד"נ בקרון או ברוכב. ושוב ראיתי בח' הריטב"א שכתב דבספינה קמבע"ל משום דדמי' לקפיצה באויר, וכן משמע במג"א עיי"ש שכתב נמי האי לישנא עיי"ש, ולפי"ז אדרבא יש ראי' להמג"א הנ"ל דאין סברא לחלק בין איהו מהלך, או מינח נייח, דאלת"ה א"כ בלישנא קמא מ"ט לא נקיט נמי ספינה, וע"כ צריך לומר, דס"ל ללישנא קמא כיון דספינה רחב ד' וניחא תשמישתי' א"כ ליכא למבעי מידי דפשיטא דבזה יש תחומין ואיכא דאמרי דקבע"ל גם בספינה היינו מחמת סברא אחרת משום דספינה אזלה ע"י קפיצה, אלא דמ"מ צריך עיון לפי' רש"י הנ"ל, אי משום דלא ניחא תשמישתי' בפחות מד' א"כ אף למטה מיו"ד הו"ל למימר במהלך ע"ג עמוד שאינו רחב ד' כל שהוא למעלה מג' הו"ל למיבעי אי יש בו משום תחומין דהא מבואר בש"ס פ"ק דשבת דף ז' דבפחות מד' כל שגבוה ג' נמי לא ניחא תשמישתי', ותו צלע"ג בהא דשקו"ט בעירובין דף מ"ה גבי מיא בעיבא אי קנו שביתה והוי ס"ד דתלי' ביש תחומין למעלה מיו"ד עיי"ש בשלמא לענין הילוך שפיר י"ל דלא ניחא תשמישתי' אבל לענין הנחת מים בעבים בודאי דניחא תשמישתי' דהא היינו הנחתן, א"כ מהיכ"ת לא יהא בהן משום תחומין כיון דכל עיקר למעלה מיו"ד הוא מחמת דלא ניחא בתשמישתי', וצ"ע להבין כל זה: